שדי חמד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מערכת החי"ת[עריכה]

כלל ל"ז)[עריכה]

חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו הוא מדאוריתא, כן כתב הרב המגיד בפרק יז מהלכות גזלה הל' ח' בפירוש, ומה שכתב הרב ארעא דרבנן באות רטו דמפורש בפרק קמא דבבא מציעא דהוא מדרבנן הוא טעות סופר וכבר תיקנו בספרו קהלת יעקב בסי' קמ ומה שכתב רש"י בגיטין ד' כא ע"א (ד"ה וחצר מהלכת) דכי אמור רבנן חצרו של אדם וכו׳ אין לדקדק מדבריו דרוצה לומר דהא דחצרו קונה שלא מדעתו הוא מדרבנן דמצינו לשון כזה אף בדבר שהוא מדאוריתא כמו שרשמתי (בשדי חמד ח"א) במערכת האל״ף אות רג״ע וכבר האריך מרן מוהריט״א בקהלת יעקב שם להוכיח מכמה דוכתי דהוא קנין מדאוריתא זולת דלהראב״ד הוכרח לומר דסובר דקנין חצרו הוא מדרבנן עי״ש (עתה השגתי ספר אזן אהרן וראיתי להרב בקונטרס ארעא סמיכתא במערכה זו אות ז שאחר שהביא תורף דברי הרב בארעא דרבנן ובקהלת יעקב הנז"ל כתב שבספרו כפי אהרן ח"ב בחלק יו"ד סי׳ י' האריך בזה וכתב שמחלוקת הראשונים היא הובאו דברי קדשם באסיפת זקנים לבבא מציעא על דף יא ושדעת הר"ן כדעת הרי״ף והרמב"ם דהוי מדרבנן עי"ש ולא פניתי כעת לעיין בזה).

וכתבו התוס׳ במס׳ בתרא ד׳ ד״ן ד״ה אדעתא דהא דחצרו קונה לו שלא מדעתו היינו דוקא כשלא ידע מהחפץ ואילו ידע הוה מתכוין לקנות. אבל אם ידע מהחפץ ולא כיוון לקנות אין חצרו קונה לו שלא מדעתו ועיין להגאונים משל״מ פי״ז מהלכות נזלה דין ח׳ ומחנה אפרים הלכות משיכה סי׳ ה׳, ומרן מוהריט״א בס׳ קהלת יעקב סי׳ קמ (בד"ה והנה) כתב דתלי באם חצר משום יד או משום שליחות דאי משום יד בעי כונה ואי משום שליחות לא בעי כונה עי״ש. ומה שהקשה שם אההיא אתתא דהוו מפקדי גבה מלוגמא דשטרי וכו׳ דאצרכה ר״ן סהדי דתפסה מחיים ולא אמר דקנתה לה חצרה ויישב על פי דברי תוס׳ הללו עי"ש ומשמע לפי זה דסברת התוס׳ מוכרחת מההיא עובדא הנה הרב מקנה אברהם אות קכ״ח (ד"ה ועל) כתב ישוב אחר ואין הכרח לישוב מרן מוהריט״א עי״ש וכתבו במח״א וקהלת יעקב הנ״ל דלא כתבו התוס׳ כן אלא למ״ד חצר משום יד אתרבאי אבל למ״ד משום שליחות קונה לו אפי׳ בלא כונת קנין עי״ש. והגאון חת״ס ביו״ד סי׳ שיח (ד"ה ומינה) נמשך אחר דברי התוס׳ בכלל הנ״ל. והרב בית שלמה בחא״ח סי׳ סד ד׳ מא ע״ד הביא דברי התוס׳ ומח״א הנ״ל וכתב דבעכומ״ז דחצר משום יד אינו קונה בלא כונה. אלא דכתב בד׳ מ״ב ע״א דדעת הקצה״ח בסי׳ צד״ק דעכומ״ז קונה בקנין חצר אף אי נימא דמשום שליחות (וכלומר א"כ קונה אף בלא כוונה) אך קשה לסמוך ע״ז וכו׳ ובגליון הש״ס לרעק״א בב״ב ציין ע״ד התוס׳ הנ״ל לתוס׳ גטין ד׳ סא ד״ה ליקט ונתן וכו׳ כונתו להק׳ דברי התוס' אהדדי דשם נראה דידו קונה שלא מדעתו אף ביודע מהחפץ ולא כיון לקנות וכבר עמד בזה במח״א הל׳ קנין משיכה סי׳ ד׳ ובס' חידושי טיב גטין (על מסכת גיטין) כתב ליישב דבקנין ידו יש סברא לומר שהוא משום שליחות לולא דמשום שחב לאחרים לא אמרינן משום שליחות וכמ״ש הנמק״י בשם הר״ן בפ״ק דב״מ בקנין חצר דמ״ש שהוא משום שליחות לאו משום שליחות בלחוד הוא דהא הוי חב לאחרים אלא כיד אריכתא וכו׳. ולכן בדליכא חב לאחרים כי האי דגטין דגם כשלא ליקט ונתן ביד הרי אסור לאחרים מפני ד״ש בזה אמרינן דיד הוא משום שליחות וקונה אף בלא כונה. ובחי׳ הרש״ש לב״ב שם מיישב עפי״ד התוס' הא דתנן ראה אותן רצין וכו׳ ואמר זכתה לי שדה דדוקא נקט ואמר וכו׳ ועיין משל״מ הלכות גזלה פי״ז ה״ח מה שפי׳ בכונת התוס׳ דגטין והיו לאחדים עם מ״ש בב״ב הנ״ל ועיין בס׳ מנחת משה לידידי הגאון מנ״י יצ״ו הבאתיו בשדי חמד ח״א בחלק אסיפת דינים מערכת בכור בהמה סי׳ ג׳ אות כ׳:

ואם ידע מהחפץ ולא כיון לקנות לפי שלא ידע שיכול לזכות בו כנון שלא ידע שמת הגר כתב במחנה אפרים שם די״ל דחשיב לא ידע מהחפץ וחצרו קונה לו עי״ש :

ואם ידע מהחפץ ונתעסק לקנותו רק שלא נתכוון לקנותו בקנין חצר כתב הרב בית שלמה א״ח סי׳ ע״ד דהעיקר כדעת הטור סי׳ ר׳ שהיא דעת רוב הפוסקים שכל שעוסק בזכיה אף אם לא נתכוון לקנות בקנין זה קונה בלא כוונה וכ״כ הרב מחנה אפרים בהלכות משיכה סי׳ ד׳ וכ״ש ביש דעת אחרת מקנה וכ״ש בקנין חצר וכו׳ ובסי׳ ס״ד ד׳ מ״א ע״ד כתב וקנין שלא בכונה בהפקר לא מהני לכו״ע כמו בעודר בנכסי הגר וכו׳ רק שבדעת אחרת מקנה יש דעות אי בעינן כונת קנין וכו׳ ואף שכתב מוהרי״ט בח״א סי׳ ק״ן ובח״ב ח״מ סי׳ מ״א דבחצר לא בעינן כונה לקנין דחצרו קונה שלא מדעתו הא בתוס׳ ב״ב ד׳ ד״ן מבואר דאינו קונה אם יודע שהיא בחצרו אלא שבמח״א קנין משיכה סי׳ ד׳ כתב דתלי באם חצרו מטעם שליחות קונה בלא כונה וכו׳ א״כ בעכומ"ז דהוא מטעם יד אינו קונה בלא כונה וכו׳ עי״ש ובסי׳ סה ד׳ מ״ב סוף ע״ד:

וכתב המרדכי בפ״ב דב״מ סי׳ רט״ן וסי׳ ר״ס בשם ר״ב ור״א כ״ץ דאין חצרו קונה אלא הפקר אבל לא באבדה אפילו נתיאשו הבעלים וקלסו בפרישה וסמ״ע סי׳ רס סק״ב וכתב הגאון חת״ס יו״ד סי׳ שי״ח (ד"ה אלא) דקשה לעשות ס״ס ע״י שנאמר שמא אין הלכה כר״ב ור״א כ"ץ ואפילו באבדה קונה שלא מדעתו. ועיין להרב מקנה אברהם סי׳ קכ״ח (בד"ה ועל פי זה) שמיישב בזה ההיא דכתובות ד׳ פ״ה גבי אתתא דהוו מפקדי גבה מלוגמא דשטרי ועיין מנחת משה (הנז"ל בסוף ד"ה וכתבו) החיו״ד סי׳ כ״ה אות ח׳ :

וכתב הרמ״א ברסי׳ רס"ח ס״ג דדוקא ביודע במציאה או דאסיק אדעתיה אבל בדבר שאינו רגיל לבא אין חצרו קונה לו אעפ״י שבאה מציאה שם ובא אחר ונטלה זכה הואיל ולא ידע בעל החצר קודם שזכה השני וכ״כ בשו״ת חינוך בית יהודה סי׳ יג ובמצודת יששכר שהביא בעיקרי הד״ט א״ח סי׳ י״ז אות כ״ג והרב בשו״ת רמ״ץ א״ח סי׳ כ״ט באחד שמכר כך וכך מדות חמץ ונמצא יותר על מה שאמר לו כתב שם בסוף אות ג׳ דקונה היתרון מדין חצר דחצרו של עכומ״ז קונה לו וכו׳ ואף דלא ידע העטמ״ז מהיתרון מ״מ כיון שאמר לו שאם ימצא יותר מכור לו (ויעוין שם בגופא דעובדא) חשיב אסיק אדעתיה והיה אפ״ל דלא כתב הרמ״א דכי לא ידע לא אמרינן חצרו קונה לו אלא כשבא אחר וזכה אבל כל שלא בא שום אדם וזכה קונה לו ממילא לבעל החצר והוה א״ש בזה הא דשו״ת הרב רמ״ץ אלא שאין נראה כן מדברי הרבנים חינוך ב״י ומצודת יששכר הנ״ל והרב נאות דשא סי׳ ט״ל (ד"ה עוד יש סתירה) כתב בנדונו דלא מהני קנין חצר עפי״ד הרמ״א הנ״ל. ועיין מה שרשמתי בקונטרס אסיפת דינים במערכת חמץ ומצה סי׳ ח׳ אות יא סק״ג. ובספר אזן אהרן ד׳ ל״ד אות ט״ל כתב חצרו של אדם קונה לו של״מ לא אמרינן הכי אלא המצוי ורגיל, פסקי ריקנטי סי׳ תמ״ו הב״ד בפחד יצחק במערכת המ״ם דף קפ״ט ע״ד ואין ספר פחד״י הנ״ל מצוי אצלי ולא ידעתי למה לא הביאו דברי המרדכי והרמ״א שהבאתי למעלה:

כלל ל״ח)[עריכה]

חצרו של אדם וכו׳ לענין עכומ״ז אי אמרינן דחצרו קונה לו הוא מחלוקת בין הפוסקים כנודע וארשום קצת בזה בס״ד הנה הגאון חתם סופר בחלק א״ח סוף סי׳ ק״ד פשיטא ליה דגם לעכומ״ז חצרו קונה וכן ראיתי להרב מטה אהרן ד׳ ע׳ ע״ג ואילך שהביא מתורתן של ראשונים דמוכח מדב״ק דאית ליה חצר לעכומ״ז והוא מדברי רבינו הטור ביו״ד סי׳ קל״ב גבי יש בו עכבת יין והכלי בחצרו של עכומ״ז וכו׳ והרשב״א שבב״י ואורחות חיים שם בסוף הסי׳ והרא״ש וטור יו״ד סי׳ ש״ך גבי הקנאת אזן בכור לעכומ״ז, והוקשה לו דכיון דחצר דגברא מדין שליחות הוא הרי אין שליחות לעכומ״ז, וכתב שעמד בזה מרן מוהריט״א בקהלת יעקב במערכת משיכה אות ק״ע ד׳ ס״ה סוף ע״ב (מדפוס אשכנז ורמזו בספרו הלכות יום טוב בפרק ראשון דמס' בכורות ד ג׳ ריש ע"א מדפוס וארשא בסוף ד"ה ולענין) ושקיל וטרי בדברי האחרונים שעמדו בזה ומסיק ליישב על פי דברי רבינו המבי״ט ח״א סי׳ קמה דאף דאין עכומ״ז זוכה לישראל כליו זוכין לישראל, דגוף העכומ״ז אימעיט חצרו וכליו לא אימעיטו ולכן אף דאין שליחות לעכומ״ז חצרו נעשה שליח לישראל וכל שכן לעכומ״ז עצמו וכו׳ עי״ש וכן הוא בתרומת הדשן בפסקים סי׳ ק״ל דכיון דאיכא מעות היינו מה שהעכומ״ז זן את הבהמה ושהבהמה היתה ברשותו שפיר דמי והיינו שרשות העכומ״ז קונה לו מדין חצר, אלא דשקיל וטרי שם משום דבר שלא בא לעולם עי״ש ובהרמ״א סוף סי׳ ש"ך וט״ז וש״ך שם :

וכן הביא הרב משנת ר׳ אליעזר בח״א סי׳ ס״ג דברי הרמב״ן בחידושיו לריש פרק כל שעה דמוכח שסובר דאיכא חצר לעכומ"ז עי"ש וכן היא מסקנת מרן מוהריט״א בס׳ הלכות יום טוב בריש פרק שני דבכורות ד׳ ט״ו ע״ד (מדפוס ווארשא עי"ש בד"ה והנני חוזר ומשם ואילך) ועמד מתמיה על מה שכתב הרב ברכת הזבח בתשובתו שבס׳ נחלת שבעה סי׳ ל' דמה שכתבו הפוסקים ביו״ד סי׳ ש״ך ס״ו להקנות המקום כונתם להקנותו בקנין אגב ושכן מבואר מדברי רבינו ירוחם וכו׳ ודחה דבריו שאם כן למה לי להקנות מקום שהבהמה עומדת שם הא באגב לא בעינן צבורים ועוד דקנין אגב הוא מדרבנן ורבינו ירוחם סובר דקנין דרבנן לא מהני לשל תורה ומוכרח דלאו משום אגב אלא משום חצר וכו׳ עי״ש (ונעלם זה מעיני גאון בדורינו יצ"ו בספר הנד"מ עמודי אש ד׳ מח ע"ג שראה דברי מרן מוהריט"א שבפרק קמא דבכורות הנ"ל ולא ראה דבריו שבפרק שני ודברי תורה וכו׳ ועשירים בפרק שני ועיין בזה להגאונים בגדי ישע סי ב' אות ו' וראשית ביכורים ריש סי' ה) גם בחידושי אמרי ברוך ליו״ד סי' ש״ך כתב על דברי הברכת הזבח דלא יתכן שהוא באגב דאם כן הא לא בעינן ציבורים, גם לשון הרא״ש והטור 'והמקום יקנה לו חלק בהאם' מורה להדיא דלאו מדין אגב הוא דאם כן אין משפט קדימה לקניית הקרקע נגד קניית המטלטלין דהקנאת שניהם באים בבת אחת מה שאין כן בקניית מטלטלין בקנין חצר כמבואר באריכות בהריטב״א קידושין כ״ז ע״א ע״כ:

ובחידושי רבינו עקיבא איגר שם ציין לעיין במה שכתב על הגליון בח׳׳מ סי׳ רס״ב ואין מצוי אצלי לראות מאי קאמר מר בזה אך מדבריו שם קודם לכן מתבאר שסובר דקנין חצר מהני בעכומ״ז וז״ל (על מה שכתב מרן בשו"ע סעיף ו' דאם יקנה חלק בעובר לא מהני) ואם אמר עם יציאת רובא יהיה קנוי לך על ידי קנין חצר נראה לי דלא מהני כיון דקדושת הבכור והמכירה חלין כאחת עיין תמורה כא ע׳׳א ואף באמר עם יציאת מיעוט קני לך וכו׳ עכ״ל הרי שכתב דמאי לא מהני הוא משום חלות קדושת הבכור מוכח דבמקנה האם כדינו קודם הלידה מהני שפיר קנין חצר. וקצת נראה מדברי הרב חינוך בית יהודה סי׳ י״ג הובאו דבריו בקצרה בחק יעקב סי׳ תמח ס״ק ט״ו ובאחרונים דאם היה העכומ״ז יודע מההפקר שבחצרו היה קונה לו חצרו אלמא מהני קנין חצר לעכומ״ז וכדברי החינוך בית יהודה כתב הרב מצודת יששכר הביא דבריו הרב עיקרי הד״ט א״ח סי׳ יז אות כג ע״ש ודוק, אחר זמן הגיע לידי שו״ת נאות דשא וראיתי בסי׳ ט״ל (ד"ה עוד יש סתירה) שראה דברי החב״י שהביא בחק יעקב ולא ראה בגוף הספר ונסתפק בכוונתו אם הוא משום דלא מהני חצר בעכומ״ז או משום מה שכתב הרמ״א בסי׳ רס״ח וכו׳ עי״ש ואילו ראה בגוף דברי החב״י הוה פשיטא ליה דטעמו משום מה שכתב הרמ״א ולא משום דאין קנין חצר לעכומ״ז ואדרבא משמע קצת מדבריו דאית ליה דיש קנין חצר לעכומ״ז כמו שכתבתי. והגאון נאות דשא נמשך אחר סברת רבינו הש״ך ח״מ סי׳ רמ״ג סק״י דחצר דאשה משום יד וחצר דגברא משום שליחות ואין שליחות לעכומ״ז וכו׳ עי"ש: והגאון בשו״ת עטרת חכמים א״ח סי׳ ה׳ (בד"ה אבל) כתב דאין חילוק בין ישראל לעכומ״ז לענין קנין על ידי חצר כמו שהאריך בקצות החשן סוף סי׳ צד״ק סק״ב בראיות חזקות עכ"ד, וקצת מדברי הגאון קצות החשן ראיתי בשו״ת עונג יום טוב סי׳ כ״ח שכתב בשמו שהעלה דיש קנין חצר לעכומ״ז ולא משום יד דאין יד לעכומ״ז אלא אפילו באינו סמוך לו קונה משום שליחות ואף דאין שליחות לעכומ״ז מכל מקום חצר שפיר נעשה שליח לעכומ״ז דמה שאמרו מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית לא קפדינן אלא באדם אבל חצר כי היכי דנעשה שליח לישראל אף שאין החצר בן ברית הכי נמי נעשה שליח לעכומ״ז אף שהעכומ״ז המשלח אינו בן ברית עכ״ל, ולפי הנראה כיונה דעתו לדברי הרב המבי״ט שכתבתי בשמו לעיל דגוף העכו"ם אימעיט חצרו וכליו לא אימעיטו וכו׳ והגאון עונג יום טוב מפקפק בזה ומסיק דחצר דעכומ"ז בין דגברא בין דאתתא מתורת יד אתרבי ויש יד לעכו"ם ואם עמד בצד חצרו קונה מתורת יד ועיין להגאון פני יאושע ח״ב בא״ח סי׳ ה׳ (ד"ה הנה מ"ש מכ"ת) גם בגליון רש"א (מר ניהו בן רעק"א) ליו״ד סי׳ קב"ל ס״ב כתב דמוכח משם דחצר קונה לעכומ״ז אף דהוא מטעם שליחות ואין שליחות לעכומ"ז וכן מצאתי בקצות החשן סי׳ צד"ק סק״ג שהביא ראיה זו עכ״ל. והרב קהל יהודה שם בדף סד ע״ב אף הוא היה מתכוון להוכיח מהש״ס דמועיל חצר לעכומ"ז והקשה לו מדאין שליחות לעכומ׳׳ז וכתב שמצא במשאת בנימין דיש שליחות לעכומ״ז בעכומ״ז והוא הדין חצר ושכן כתב הרב כנסת הגדולה בחלק ח״מ ריש סי׳ קפח בשם מוהרש״ך ושמוהר"ם מינץ כתב זה כמסתפק וכתב דמהרשב״ץ שהביא מרן הב"י והרא"ש והטור בסי׳ ש״ך מוכח כדעת הרבנים משאת בנימין ומוהרש"ך ושכן מוכח מהש"ס דיש חצר לעכומ״ז ודברי הרב מוהר״ם מינץ צ״ע עכ״ל. הנך רואה אמבוהא דרבנן קדישי עליונים למעלה דסברי דיש קנין חצר לעכומ״ז וכן ראיתי עתה בשו"ת אורי וישעי להגאבד׳׳ק יאס בסוף סי׳ ק״ו שכתב כבר העלה הגאון מליסא בספר מקור חיים סק״ה דחצר קונה בעכומ״ז ושכן כתוב בשיטת מקובצת לבבא מציעא דחצר לא קני לקטן כיון דאף יד אין לו דאילו היה לו יד אף חצר היה לו ואם כן עכומ״ז דאית ליה יד כדכתב בש״ך יו״ד סוף סי׳ שכ״א הכי נמי אית ליה חצר ועיין עוד בשו״ת דבר אליהו להגאבד״ק טארלא בסי׳ יג הבאתי תורף דב"ק בקונטרס אסיפת דינים במערכת חמץ ומצה סי׳ ח׳ אות ג״ן ועי״ש באות ה״ן שכן דעת הגאון שאילת שלום במהדורא תניינא סי׳ רס״ז וגם בסי׳ ר״ל (בד"ה וגם) כתב שהעלו האחרונים דעכומ״ז יש לו קנין חצר כמבואר בקצות החשן ובשו"ת תועפות רא״ם ובפרט בחצר המשתמרת לדעתו וגם עומד בצדו. גם הגאון שבילי דוד ביו"ד בקונטרס הקניינים שאחר סי׳ שכ״א באות ב׳ כתב שבחלק אה"ע ס׳ לק"ט ובחלק ח״מ סי' רמה (אין מצויים אצלי) האריך דחצר בגדול לכולי עלמא משום יד אתרבאי ולכן מהני אף בעכומ״ז ועי״ש באות ה׳ והלאה:

ולאידך גיסא ראיתי כמה מרבנן בתראי דנקטי דלא אמרינן י בעכומ״ז חצרו קונה וכו׳ עיין להרבנים מוהר״ש זלמן בש״ע שלו סי׳ תמח יא וחיי אדם בנשמת אדם בהלכות פסח סי׳ א׳ (ד"ה אמנם) ועיין מחצית השקל סי׳ תמח סק׳׳ד ושואל ומשיב נר״ו בח״א סי׳ ע״ז גם הרב עצי לבונה יו״ד סי׳ קב״ל (ס"ב ד"ה והנה) האריך להוכיח מהש"ס דע"א ד׳ ס״ג הא מחסרא משיכה וכו׳ ואי בעית אימא בזונה ישראלית וכגון דקאי בחצירה וכו׳ דבעכומ"ז לא מהני חצר עיש״ב (ובספר עמודי אש סי' ו׳ אות ח׳ הביא מה שהקשה הרב ברכת דוד על דברי הרב מגן אברהם בסי׳ רמ"ו סק"י דעכומ"ז קונה מתורת חצר וכתב דיש לומר דהמג"א סובר דלא מהני חצר לעכו"מ עי"ש) והיה נראה לכאורה שכן מוכרחים לומר לשיטת רבינו חננאל שהביאו הפוסקים בא״ח סי׳ תמט לפי מה שכתב רבינו הפר״ח שם דבחנות ומלאי של ישראל קמשמע לן דהיתרא ניחא ליה דליקני ולא איסורא ומשום הכי לא אמרינן דחצרו קנה עי״ש ואם כן גבי חנות ומלאי של עכומ"ז והפועלים ישראלים דאסור לגירסת רבינו חננאל קשה גם כן מאי קמשמע לן פשיטא ולא שייך לומר דהיתרא ניחא ליה דליקני כמובן ובהכרח לומר דאשמועינן דאין חצר לעכו"מ אך יש לדחות דתנייה באידיי וק״ל:

ועל כל פנים דעת רבנן בתראי הנ״ל דלא אמרינן בעכומ"ז חצרו קונה לו אך פלא בעיני איך נעלם מהם דברי הקדמונים המוזכרים בדברי הרבנים הנז״ל דמבואר דסברי דיש קנין חצר לעכומ״ז כיעי״ש ומאי דתלו זינייהו בהא דחצר משום שליחות ואין שליחות לעכומ״ז אינו מוכרח כאמור ובס׳ זכרנו לחיים ח״א ד׳ ס״ד אות ו׳ הובא בשם זכרונות הרב דברי אמת והמה בכתובים אף הוא היה מתכוין להוכיח מהש"ס פרק בתרא דע"א ד' ע"א ותקני ליה כליו וכו׳ דחצרו של עכומ"ז קונה דהא כלים מדין חצר, ושכן דעת הטור ביו״ד סי׳ ש״ך ומרן בהלכות יין נסך בשם התשב"ץ וכתב עוד וז״ל ומדברי התוספות שהביא מרן ב״י ביו״ד משמע דלא קני חצר לעכומ"ז ונראה לי דסברת ראבי״ה שהביא הטור קאי כשיטת התוס׳ והטור לטעמיה אזיל ועיין עבודת הגרשוני דף ז"ך עכ״ל ואף כי כעת לא ידעתי איזהו מקומן של דברי הטור בשם ראבי״ה ומרן הב״י בשם הרשב״ץ והתוס' כי לא ציין מקומם וצריך חיפיש וגס העבודת הגרשוני שציין מקומו ד׳ ז״ך הנה בעבודת הגרשוני אשר לפני ד׳ ז"ך הוא סי׳ ל״ב ול״ג ושם לא דבר מענין זה כי אם בסוף סי' כ״ה וסי׳ ק״ב (ושם נראה דפשיטא ליה דחצר עכומ"ז קונה אלא דהוקשה לו בסי׳ כה מדאין שליחות ??ש ) בכל זאת העתקתי דבריו לזכרון, ועיין בנודע ביהודה תניינא אור״ח סי׳ ס״ג ועיינתי שנית במשנת ר׳ אליעזר הנ״ל וראיתי שהביא את ספר הזכרונות הנ״ל ומפורש שם שדברי התוספות הם בפרק בתרא דע״א הביאם מר״ן הב״י בסי׳ ש״ך ודברי ראבי״ה הם בטור או״ח סי׳ תל״ו ועי״ש שכתב על דבריו דאין הכרח מראבי״ה:

והרב שם אריה בחלק יו״ד סי׳ מ״ח (בד"ה ובדבר) אחר שהביא דהקצות החשן ומוהרי״ט אלגזי הוכיחו דמהני חצר לעכומ״ז כתב דיש לפקפק דלמאן דאמר אין משיכה קונה בעכומ״ז יש לומר דהוא הדין דאין קונה חצר דלא עדיף מידו וכן כתב המקור חיים סי׳ ת״מ וקצות החשן סי׳ צח״ק ס״ק א׳ וכיון דהוא מחלוקת הראשונים אי משיכה קונה בעכומ״ז אם כן הוא הדין חצר והוי ספק בכור עי״ש ואין אצלי ספר הנ״ל לראות ד״ק דאי למאן דאמר חצר משום יד אתרבי יש לומר דאף דמשיכה אינה קונה קנין ידו עדיף ממשיכה ומהני ואי למאן דאמר חצר משום שליחות ובעינן למימר אין שליחות לעכומ״ז אם כן למה לי למתלי במשיכה קונה או אינה קונה דאף אי משיכה קונה יש לומר דחצר אינו קונה מטעם דאין שליחות וכו׳ ומכל מקום גם הוא מסיק וכתב כבר הכריעו האחרונים דחצר קונה לעכומ״ז עי״ש ובשו״ת תפארת יוסף א׳׳ח סי׳ יט שקיל וטרי בזה ולא פניתי כעת לעיין בדב״ק אך ראיתי שם דמסיק דחצר קונה לעכומ״ז אף למאן דאמר משום שליחות ואין שליחות לעכומ״ז בעכומ״ז מכל מקום מהני, והסביר הדבר עי״ש ובחלק יו״ד סי׳ ל״ב וסי' ל״ג וראיתי להרב רמ״ץ בחלק יו״ד סי׳ פ׳ שכתב בתוך דבריו בנדון דידן אין שום קנין חצר אף אם נודה לסברת קצות החושן והנתיבות דחצר מהני בעכומ״ז מטעם יד וכו׳ עכ״ד משמע דלא פשיטא ליה כסברתם אך בסי׳ פ״א כתב וכיון דאין שליחות לעכומ״ז גם חצרו אינו קונה וכן מצאתי בקצות החשן סי׳ צד״ק אולם הביא עוד מע״א ד׳ ע״א ותקני ליה כליו וכו׳ ומוכח דגם בעכומ״ז קונה חצר ועי״ש בטעם הדבר ואם כן בנדון דידן יש קנין גמור ועיין פסקים וכתבים סי׳ ק״ל הובא ברמ״א יו״ד ס ״ו סי׳ ש״ך ובש״ך וכו׳ ועל כרחין כונתו דרשות קונה לעכומ״ז מטעם חצר וכן דעת מוהרי״ט אלגזי דמועיל קנין חצר לעכומ״ז וכו׳ עי״ש שנראה שדעתו מסכמת כן לדינא אלא דעל צד היותר טוב היה נכון להטיל בו מום על ידי עכומ״ז: ושם (בשו"ת רמ"ץ) בחלק א״ח סי׳ כ"ד אות ה׳ כתב וז״ל וגם כבר השיגו האחרונים דגם לעכומ״ז יש קנין חצר ממה דמקשי בע״א ותקני ליה כליו וכו׳ ובאות י״ג כתב בפירוש דהעיקר דיש קנין חצר לעכומ״ז עי״ש ובסי׳ כ״ט אות ג׳ כתב והארכתי במקום אחר לברר דגם לעכומ״ז קונה חצרו אף שאינו עומד בצדו ולא הוי מטעם יד שלא כדברי הנודע ביהודה ואף שיש פוסקים דאין חצר המושכר קונה לשוכר מכל מקום בזה מהני ובסי׳ ל׳ אות ב׳ כתב מכל הפוסקים מוכח דחצרו קונה לעכומ״ז עיין קצות החשן ושאר האחרונים ובסי׳ ל״א (ד"ה ומ"ש) כתב ומ״ש מעלתו דצד ההיתר מטעם חצר הוא רק לדעת הקצה״ח אבל לדעת הנתיבות המשפט חצר אינו קונה לעכומ״ז שלא מדעתו אמת שזה כבר כתבתי מעצמי כהנתה״מ לעיקרא דדינא אבל מכל מקום צד להיתר איכא דגם דברי הקצה״ח יש ליישבם וגם להמשאת בנימין קונה חצר לעכו"מ כדכתב מוהרש״ק אם כן צד להיתר איכא עכ״ד. והני מילי דמר סתראי נינהו ממקום למקום וצריך להתיישב בדב״ק וגם במה שכתב בשם הנתיבות דאין חצר קונה לעכומ״ז נראה דכונתו דאינו קונה לטעמא דשליחות אבל מטעם יד מהני כמו שכתב בשמו בתשובה דסי׳ פ׳ הנ״ל ובסוף סי׳ לב (בסוד"ה איברא) כתב כבר הארכתי בתשובה דיש לעכומ״ז קנין חצר במשתמר אפילו אינו עומד סמוך לו וכן דעת קצות החושן ומקור חיים סי׳ תמ״ח, ובריש סי׳ ל״ג כתב אף שהחק יעקב סי׳ תמ"ח מביא דעת מוהרש״ק דאין קנין חצר לעכומ״ז מכל מקום מוכח מכמה מקומות דמועיל וכו׳ וכן משמע בטור יו״ד סי׳ קב״ל ובקצות החשן ומקור חיים וכו׳ ועיין בבית שלמה הנד״מ בא״ח סי׳ ס״ד (ובצמח צדק החדש להגאון מליבווץ בחלק יו"ד סי' רל לא נחית כלל לכל הנז"ל ופשיטא ליה דחצר קונה לעכומ"ז ועיין במה שכתבתי בחלק אסיפת דינים מערכת בכור בהמה סי' גי אות ז׳ סק"ב [בשדי חמד ח"א] ועי"ש בשם שו"ת יד יוסף ומה שכתבתי אני הדל בס"ד): והגאון בית מאיר בחלק יו״ד סוף סי׳ ש״ך כתב דנראה לו דמה שכתבו הפוסקים להקנות על ידי המקום וכו׳ הוא מדין אגב דאי מדין חצר הא אין שליחות וכו׳ וסיים וברוך השם שמצאתי בתשו׳ מוהרש״ק שהרגיש בזה ומביא בשם רבינו ירוחם שהוא מדין אגב וצ״ע מה שכתב הש״ך ס״ק ט׳ בשם מוהרא״י וקנה לו רשותו במקום משיכה עכ״ל ומכל האמור מתבאר דמה שכתב מוהרא״י הוא עיקר וגם רבינו ירוחם לא נתכוון לקנין אגב כנז״ל וכן פשיטא ליה להגאון זכרון כהונה הבאתיו בקונטרס אסיפת דינים במערכת חמץ סי׳ ח׳ אות ח׳ סק״ו (אך בשו"ת בגדי ישע או"ח סי' ב' אות ו' ראיתי עתה שמתאמץ בכל כחו לומר דכונת הפוסקים הוא משום אגב ולא משום חצר וכעת פנאי אין לי לעיין בדב"ק לך נא ראה): והנה מדברי הרבנים הנז״ל נראה דכל השקלא וטריא שלהם היא באם נאמר דחצר משוס שליחות אתרבאי ואין שליחות לעכומ״ז משמע דאם נאמר דחצר משוס יד אתרבאי הוה פשיטא להו דחצר קונה לעכומ״ז אך בשו״ת יד יוסף הנ״ל כתב דדוקא למאן דאמר דמשיכה בעכו"מ קונה הוא דמהני ידו דעדיף ממשיכה כדכתבו התוספות במסכת כתובות ד׳ ל״א (ד״ה דאי בעי) דאילו למאן דאמר משיכה אינה קונה יש לומר דיד נמי לית ליה דמגט דמהני זרק לקלתה משום יד ליכא למילף דבישראל כתיב וכדכתבו התוספות במס׳ בתרא ד׳ ד״ן ד״ה עכומ"ז ואם כן למאי דנקטינן ביו״ד סי׳ ש״ך דמשיכה לבד אינה קונה הוא הדין דלא קני מטעם ידו עכ״ל, והרב רמ"ץ הנ״ל כתב גם כן למה שכתב הש״ך ח״מ סי׳ גר״מ סק״י דחצר דאשה אתרבי מתורת יד לענין עכומ״ז בעכומ״ז אין חילוק בין אשה לאיש דליתנהו בתורת גטין וכן מצאתי בקצה״ח ע״כ (אלא דבכל זאת במסקנתו מיסתמיך ואזיל בתר הכרעת האחרונים דמהני חצר לעכומ"ז כיעי"ש):

ודעת הרב מחצית השקל סי׳ תמ״ח סק״ד שטוב למכור לעכומז"ת שאין לה בעל דחצרה משום יד ויש לה יד ואף דמגט ילפינן ועכומ״ז ליתיה בגטין והש״ך בסי' קכ״ג חולק על ר״ת וסובר דחליפין לא מהני בעכומ״ז דלא נאמר אלא בישראל יש לומר שאני התם דכתיב לפנים בישראל אבל ביד דליכא מיעוט בישראל שפיר דמי עי״ש וצריך להתיישב מה יענה למה שכתבו התוספות בתרא הנ״ל, ועיין שו״ת רמ״ץ או״ח סי׳ כ״ד אות יא ובשו״ת מים חיים להגאון מוהרח״ך ראפאפורט בא״ח סי׳ ז׳ כתב דמה שכתבו התוס׳ דשטר אינו קונה בעכומ״ז משום דבישראל כתיב אינו כן לפי המסקנא ועיין במה שרשמתי במערכת הגימ״ל אות ה״ן ס״ק ל״ב (בשדי חמד ח״א בחלק הכללים) ועיין שו״ת חתם סופר יו״ד סוף סי׳ שי״ו מה שהקשה על דברי הרב מחצית השקל דאמאי הצריך שאין לה בעל הא בעכומ״ז לא אמרינן יד אשה כיד בעלה ואחר שישב דב״ק סיים דמכל מקום לא הועיל כי חצר מתורת יד מגט לא ילפינן ופקפק על מה שכתב המחצית השקל כיון דליכא מיעוט לעכומ״ז אין חילוק וכו׳ דאין לסמוך על זה וכו׳ ומסיק דלומר חצר לעכומ״ז משום יד או משום שליחות תליא בפלוגתא דדון מינה ואוקי באתרא או מינה ומינה אין לעכומ״ז ועכומז״ת חצר לא מיד ולא משליחות אלא שכיון שהכניס העכומ״ז לבית ממש הוי קנין גמור ודוקא בחצרו ממש אבל אם הוא מושכר ואין לו רשות להניח כליו לשם נהי דמציאה הבאה לשם קונה למשכיר מטעם שליחות או יד לישראל אבל לא מטעם כניסה לביתו וכו׳ ועי״ש בסי׳ ש״י וסי׳ שב״י דעל ידי כניסה והבאת החפץ לרשותו זהו גמר קנין גמור ולא מטעם חצר וכו׳ וקודם מתן תורה גם כן היו קונים בענין זה וכתב שזהו כוונת רש״י בריש פרק שני דבכורות ד׳ י״ג ע״א ד״ה 'כלל כלל לא' שכתב עד שתבא לרשותו של ישראל לא קני עי״ש ומרן מוהריט״א בספר הלכות יום טוב בפרק שני דבכורות אות י״ז הבין מדברי רש"י דמדין חצר קאמר ושקיל וטרי דהא אין חצר לעכומ״ז וכו׳ עי״ש ולפי דברי הרב חתם סופר הנ״ל לאו מדין חצר הוא אך כמדומה לי שראיתי דשדו נרגא על דברי הרב חתם סופר ממאי דיליף אמימר בע״א ד׳ עא ע״א דמשיכה קונה בעכומ״ז מדשרו פרדישנא ולא הדרי בהו ומאי ראיה הא התם ודאי לביתם היו שולחים ורשותם כי האי גוונא קונה ולא משום משיכה כן רשום בזכרוני ואיני זוכר מי בעל דברים (ועיין עוד בזה לקמן בד"ה ועל מה): וכתב בשו״ת דברי חיים סי׳ כ״א הביא דבריו ידידי הגאון מנחת משה יצ״ו בקונטרס חקת הפסח אות ו׳ דדבר שהוא ברשותו של עכומ״ז ולא הפקירו בעליו בפירוש רק שמשום שהגיע זמן איסורו הוי הפקר ממילא ובאנו לומר דחצרו של עכומ״ז קונה לו בכי האי גוונא אין חצר מטעם שליחות אף להישראל כמבואר בנמוקי יוסף בבבא מציעא ד׳ יא (ד"ה ראה) רק מטעם יד וביד בעי כונה לזכות ועי״ש בסוף אות כב ובתשובת עטרת חכמים סוף סי׳ ה׳ (בד"ה אבל) שהבאתי בקונטרס זה במערכת חמץ ומצה סי׳ ט׳ אות ל״א (בד"ה עוד הבאתי):

ובדעת הגאון נתיבות המשפט בענין זה ראיתי בשו״ת משיב דבר להגאון נצי״ב (שנדפס עתה) בחלק שני סי׳ ל׳ אות ד׳ וז"ל בנתיבות המשפט סי׳ ר׳ ס״ק ט״ו כתב וכיון דבעכומ״ז לא מהני שליחות ממילא אין חצרו משתמרת קונה וכו׳ ותמה מע״כ הא בד״ן שמביא שם מבואר דחצר הוא מטעם יד ולא מטעם שליחות, פשוט ששם בנה״מ טעות הדפוס והכונה פשוטה שהרי בפתיחה הביא מחלוקת הראשונים אי חצרו המשתמר לדעת הוי משום יד או משום שליחות ודעת הב״י שהוא מטעם שליחות והכי נמי בידו ממש בלי כונת קניה עכ״ל נראה מזה קצת שדעת הנתיבות דלא מהני חצר לעכומ״ז כדכתב בשמו הרב רמ״ץ בסי׳ ל׳ הנ״ל ומי שנמצא בידו ס׳ התורה הנ״ל ישכיל בכונתו: ועל מה שכתב הרב מחצית השקל (הנז"ל בד"ה ודעת) לחלק בין עכומ״ז לעכומז״ת עיין בס׳ מעין גנים (עצה לבונה ח"ב) בא״ח סי׳ תמ״ח שהרבה להשיב על דבריו וכתב שגם הרב קצות החשן בסי׳ צד״ק כתב דאין לחלק בין זכר לנקבה והגאון עמודי אש יצ״ו בד׳ מ״ח ע״ד כתב ליישב קוישת הגאון ישועות יעקב על פי חילוק המחצית השקל עי״ש ואינו נכון בעיני ליישב כן אחר שכבר ראה דברי הרב מעין גנים שדחק סברתו כיעי״ש. אחר זמן רב השגתי ספר היקר כפי אהרן ח״ב וראיתי להרב בחלק א״ח סי׳ ט׳ (בד"ה ואולם) שהביא דעת הרב מחצית השקל ומה שפקפק עליו הרב חתם סופר והאריך ליישב תמיהותיו ומסיק שהוראת הגאון מחצית השקל למכור לארמית נכונה היא ואין להרהר אחריה ולא פניתי לעיין בדב״ק ואתה תחזה:

מערכת הקו"ף[עריכה]

כלל י׳א)[עריכה]

קנסו שוגג אתו מזיד אי בשוגג דאומר מותר אמרינן כן הטורי זהב יורה דעה סי׳ צ״ט ס׳ק ט׳ הבין מדברי התוספות בכורות דף כ׳ג דלא קנסינן בזה והרב פרי חדש שס ס״ק י״ב כתב על דבריו דאין ראיה מדברי התוספות ואדרבא אומר מותר גרוע משאר שוגג וקנסינן למאן דאמר קנסו שוגג אטו מזיד והרבנים אבני שהם בחידושיו על הטור שלחן ערוך יורה דעה שם וערך השלחן אורח חיים סי׳ שי״ח אות ג׳ ובן פדהצור ד קמ״ד ע״א המה ראו כן תמהו על דברי הרב טורי זהב ולא זכרו דברי הפרי חדש ועיין יד דוד ליורה דעה שם אות כ"ה ובספרים שרמז בזה שם הרב המגיה ובשו״ת חתם סופר יורה דעה סי׳ פ׳ח הסביר טעם הטורי זהב הנ"ל עיין שם גם מה שהצריך עיון במשנת למלך פרק ט״ו מהלכות מאכלות אסורות הל' כ״ה דמדברי הרמב״ם פרק ה׳ מהלכות תרומות מוכח דלא כהתוספות עיין שם בחתם סופר שכתב קצת ישוב לזה (ולא זכר דברי המשנה למלך) וידי״ן הרב המגיה לספר ימי שלמה נר״ו בהלכות מאכלות אסורות שם נקיט בפשיטות דאף אי בעלמא אמרינן דלא קנסו שוגג אטו מזיד מכל מקום בשוגג דאומר מותר קנסו עיין שם וכיונה דעתו לדעת החולקים על הרב טורי זהב הנ״ל וסבירא ליה דאומר מותר גרוע משוגג ומכל מקום מה שכתב שם ליישב בזה דברי הרמב״ס לפי מה שכתב מרן הכסף משנה דהרמב׳ם לא קניס שוגג דקשה מאי שנא ממה שכתב בהלכות חמץ דאפילו הניחו שוגג וכו׳ ואמר מר דבהלכות חמץ מיירי באומר מותר וכו׳ עיין שם במחילת כבוד תורתו אין זה נכון דהרי שם כתב דגם בהניחו באונס קנסו ואיך יתכן דבשוגג דעלמא לא קנסו מי עדיף מאונס וגס משמעות שוגג אינו אומר מותר והנכון כמו שכתב עוד שם דחמץ דלא בדילי אינשי החמירו וחשו להערמה אף דבעלמא לא קנסו בשוגג ועיין שואל ומשיב מהדורא תניינא חלק ג׳ סי׳ קכ״א (ד"ה ובזה וכו׳) ובשו״ת חתם סופר אורח חיים סי׳ קי״ט (מד׳ה אך אי גם שכירתו):

כלל י"ב)[עריכה]

קשירה מצינו בש״ס דהידוק מיקרי קשירה עיין הרא׳ש חולין פרק קמא סי׳ י״ב וראה זה חדש דאף בלשון הפוסקים מפרש כן הגאון בכור שור בנימוקיו למסכת עבודה זרה על דף כ׳ט ע״ב והביא דבריו הרב פתחי תשובה יורה דעה סי׳ שמ׳ט ס״ק ד' עיין שם :

כלל י״ג)[עריכה]

קבלת עדות שלא בפני בעל דין וחזרו והעידו בפני הבעל דין אי מהני עיין למרן החבי״ב בכנסת הגדולה סי׳ כ״ח הגהות בית יוסף אוח ע״ד ולהרב נדיב לב חשן משפט סי׳ א׳ ויש לעיין בתשובת הרב המבי״ט שציין בכנסת הגדולה שם אות ז״ן ולהרב שער המלך הלכות אישות פרק ט' הלכה י״ב וכיוצא לזה מצינו בכמה עניינים עיין כנסת הגדולה אבן העזר סי׳ דק״ן הגהות בית יוסף אוח א״ך ולענין נוגע בעדות שהעיד קודם סילוק אי מהני שיחזור ויעיד אחר סילוק עיין כנסת הגדולה סי׳ ל״ז הגהות הטור אות כ׳ט אהל יעקב במערכת העי׳ן אוח א׳ ולענין קרוב ונתרחק עיין להגאון שפתי כהן סי׳ ל׳ג ס׳ק ט׳ ומדבריו למדו לענין נוגע בעדות עיין נודע ביהודה אבן העזר סי׳ ז׳ך פתחי תשובה אבן העזר סי׳ י׳ז ס׳ק י׳ט השיב משה סי׳ ס׳ה ולענין הסכמת הרוב שלא מתוך כולו אי מהני אחר כך הרוב מתוך כולו הגאון הרלנ"ח בפסק הסמיכה ועיין למרן החבי״ב בכנסת הגדולה חשן משפט סי׳ י״ג הגהות בית יוסף אות כ״ו ובבעי חיי חשן משפט חלק א׳ סי׳ י״ב ויש לעיין ישועות יעקב אבן העזר סי׳ י״א ס״ק ח׳ הובא בפתחי תשובה שם ס״ק י״ח ולענין דיינים שנמצא אחד מהם קרוב או פסול אם יכולים לדון הדין ההוא שנית הכשרים לבד עיין שואל ומשיב מהדורא ב׳ חלק ב׳ סימן ד׳ ובשו׳ת רמ׳ץ יורה דעה סי׳ ה׳ שקיל וטרי בהא דאמרינן עביד איניש לאחזוקי דיבוריה אי אמרינן הכי בעד שהעיד כשהיה קרוב אי מהני שיעיד מחדש כשנתרחק עיין שם באות ו׳ וכתב באות ח׳ דודאי רובא דאינשי לא עבדי לאחזוקי דיבורייהו משום הלאו דלא תענה וכו׳ רק חששו למיעוטא דעבדי הכי:

כלל י״ד)[עריכה]

קנין סודר אם הוא מדאוריתא רשמתי לעיל במערכת החי״ת אוח ס״א :

כלל ט"ו)[עריכה]

קנין סודר אי מהני בעכו״ם הוא מחלוקת בין הפוסקים וארשום בזה בסיעתא דשמיא בקיצור שתי הדעות. א׳) רבינו תם שבתוספות בקידושין דף ג׳ בד"ה אשה בפחות ובדף ח׳ ע״א סובר דמהני קנין חליפין בעכו״ם וכתב הרב משנת רבי אליעזר בחלק א׳ סי׳ צ׳ו שכן סובר הריטב"א בחידושיו לקידושין שם ושכן כתב המרדכי שם ושהתוס' בכורות דף י״ג ע״א ד׳ה אימא פשיטא להו דמהני קנין חליפין בעכו״ם הקונה מישראל וכן ישראל הקונה מעכו״ם ושכן כתב הרב תרומת הדשן בסי׳ ע״ד ושכן דעת הטור ומרן ושלחן ערוך חשן משפט סי׳ קכ׳ג סעיף י"ד וציין לעיין בכנסת הגדולה סי׳ קפ״ח בהגהת הטור ובסימן קכ׳ג (ספר כנסת הגדולה חלק ב׳ אין מצוי אצלי ולא ידעתי מה כתוב בסי׳ קפ״ח אך בסי׳ קכ״ג בהגהת הטור אות ל׳ כתב שרבינו הבית יוסף בספרו הקצר ועיר שושן סתמו כסברת רבינו תם ולא ערערו על זה הרמ״א והסמ״ע והבית חדש) ובית אברהם חשן משפט סי׳ קכ״ג ולחם שלמה בקונטרס קנין סודר סי׳ טו״ב ובזכרונות של הרב דברי אמת באות קנין סודר סי׳ תרכ״א ותרכ״ב (אין גס אחד מספרים אלו מצויים אצלי והזכרונות של הרב דברי אמת לא נדפסו ונמצאים בכתיבת יד אצל הרבה מחכמי ורבני העיר קושטא יצ׳ו) ומסיק דלרובא דרבוותא עכו"ם איתיה בקנין חליפין לא שנא לקנות מישראל ולא שנא להקנות לישראל ונשא ונתן לענין בני מקרא אם יש להם קנין חליפין מאחר שקנין חליפין למדנו מקרא דדברי קבלה וכיון שהם אינם מודים בזה אפשר דלא מהני בהו קנין זה :

והרב מוהר״ם גלאנטי בספר דברי מרדכי בדרוש דבר בארץ דף צ״ב ע׳ג כתב שהטור והסמ״ג והמרדכי סוברים כדעת רבינו תם שכולם הביאו דברי רכינו תם לפסק הלכה והרב מזל שעה ברביעי מהלכות זכיה בדף פ"ב (בד״ה אלא) הביא סברת רבינו תם שהביאו התוספות בריש קידושין דף ג׳ וכתב שמצא בשלטי הגבורים פרק כל שעה דקנין סודר שהוא חליפין מהני בעכו״ם וציין תרומת הדשן סי׳ ע״ר ומרן מוהריט׳א בספר קהלת יעקב במערכת הפ"ה סי׳ רס״ו בדף קי״ח ע״ב וע״ג מדפוס אשכנז כתב גס כן דעכו"ם קונה ומקנה בקנין סודר כדכתבו התוספות בקידושין דף ג׳ ובכורות ד׳ י״ג (בד׳ה אימא) והגאון הרר׳י בתומים סי׳ קכ״ג ס׳ק י״ב העלה בדעת רבינו תם דמהני חליפין בעכו״ם ויישב תמיהות הרבנים מוהרשד"ם ושפתי כהן על סברת רבינו תם גם בהגהות הגאון מוהר״ש שמעלקא טוייבש שבש״ס דפוס רא"ם על דברי התוספות בקידושין דף ג׳ כתב דבפני יהושע הקשה לסברת רבינו תם וכבר קידמו מוהרשד״ם וכו' והביא מה שיישב בתומים עיין שם :

גם הרב אור נעלם בסוף סי׳ כ׳ג כתב דאף שהרב שפתי כהן כתב דלבו מהסס בעיקר הדין שסובר רבינו תם דחליפין מועיל בעכו״ם הנה בשער אפריס סי׳ ע״ט מביא כמה ראיות וכמה תשובות ומסיק להלכה דחליפין קונה בעכו"ם וכדאיתא בתשובות דברי ריבות סי׳ של״א דכותי מקנה לישראל חובו בתורת חליפין ובספר אורי וישעי סי׳ קכ"א הובאה תשובת הגאון מר זקנו שכתב ליישב כל מה שמקשים לסברת רבינו תם וכתב דאדרבא יש ראיה מוכרחת לרבינו תם דקנין חליפין מהני בעכו"ם גם בחידושי יד אברהם ליורה דעה (שנדפסו באשלי רברבי דפוס רא"ם) בסי׳ ש׳ך סעיף ו׳ הביא מה שכתב הרב שער אפרים בסי׳ ע"ט שבתרומת הדשן וכן כמה פוסקים כתבו כדעת רבינו תם דמהני חליפין בעכו״ם וכן מתבאר מדברי רבינו האור זרוע בספרו הגדול בהלכות בכורות סי׳ ת"כ עיין שם והגאון נודע ביהודה בדגול מרבבה על מה שכתב הרב מגן אברהם בריש סי׳ תמ׳א בשס שלטי הגבורים דמהני קנין חליפין בעכו״ם וכו׳ עיין שס ובסי׳ תמ׳ח על דברי המגן אברהם ס״ק ד׳ והגאון מ"ה חיים ראפפורט בחלק אורח חיים סי׳ ז׳ (בד״ה ועוד) כתב כבר החזיק הגאון אורים ותומים בסברא זו דמהני חליפין בעכו׳ם גם הגאון ישועות יעקב בסי׳ תמ"ח ס"ק ו׳ על פי קושיא נפלאה שהקשה שם המציא להכריח דמהני קנין חליפין בעכו״ם :

והרב חיי אדם בנשמת אדם הלכות פסח סוף סי׳ ה׳ כתב דאף דהתוספות בכורות דף י"ג מסופקים אי עכו״ם קונה בחליפין הנה בשלחן ערוך סי׳ קכ״ג וכן בטור פסקו כרבינו תם והעתיק לשון רבינו ירוחם שפסק כן (מה שכתב בדעת התוספות דבכורות שמסופקים בזה לא כן היא דעת הרבנים הנז"ל שכתבו ששיטת התוספות בכורות היא כרבינו תם וכדבריהם שבריש קידושין) והגאון בית מאיר בחלק אורח חיים סי׳ אמ"ת הביא מה שכתב הרב מגן אברהם בשם השלטי הגבורים דמהני חליפין בנכרי וכתב שבספרו מודע לבינה בסי׳ קכ"ג האריך ליישב פסק רבינו תם וכו׳ עיין שם והרב צמח צדק (הראשון) בסי׳ קכ׳ט (בד'ה וליכא למימר) כתב דהתוספות בבכורות דף י"ג בד"ה אימא ובפרק קמא דקידושין סוברים דחליפין קונה בנכרי והכי מייתי בתרומת הדשן סי׳ ע"ד וכן כתב בים של שלמה בפרק מרובה סי׳ י"ג וכן פסקו הטור ובית יוסף וכו׳ עיין שם ובשו"ת פורת יוסף להגאון מסלאנים בסי׳ ט"ו הביא מה שפסק מרן בסי׳ קכ׳ג סעיף יד דמוכח שסובר כרבינו תם דמהני חליפין בנכרי כתב שכן דעת מרן ביורה דעה סי׳ רס"ז סעיף כ׳ה דמוכח שסובר דמהני חליפין אף בקנה מעכו"ם וגם הרמ"א לא הגיה כלום ובתומים חזק דברי השלחן ערוך עיין שם ועיין לקמן מה שאכתוב בשמו (בד"ה . . . ‏[1] ) : ב

) הרב שפתי כהן בחשן משפט סי׳ קכ׳ג ס׳ק ל׳ התעצם מאד להוכיח דקנין חליפין לא מהני בעכו׳׳ם והביא ראיות לזה מהש"ס וממה שלא כתבו הפוסקים ראשונים ואחרונים תקנה למכור בהמה המבכרת לעכו"ם בקנין חליפין לצאת מידי פלוגתא אם בכסף או במשיכה וכן לענין מכירת חמץ לא כתבו תקנה זאת אלמא סברי דלא מהני חליפין בעכו״ם ובסיום דבריו כתב בהגהה שמצא בתשובת מוהר"ם מינץ סי׳ ה׳ דף יב ע׳א שכתב בפשיטות דלא מצינו חליפין לעכו"ם וקניינו הוא בכסף או במשיכה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ושהרב מוהרשד"ם בחשן משפט סי' מ"ט כתב שסברת יחיד היא סברת רבינו תם גם הרב חקרי לב בזכרונותיו שבספר ישרי לב בדף ק׳א אות כ"ד כתב בשם הרב פנים מאירות סימן ו׳ דעכו"ם אינו קונה בחליפין:

והרב בית מאיר אורח חיים סי׳ אמ"ת כתב שבספרו מודע לבינה סי׳ קכ"ג סעיף י' אף שנדחק ליישב פסק רבינו תם מכל מקום כתב דהרמב"ם ודאי חולק עליו והוכיח כן מהא דאיתא בסי׳ רל"ה סעיף ה׳ ו' דקטן אינו קונה ואינו מקנה על ידי חליפין משום דקנין חליפין מתורת שטר נגעו בו הואיל דלכתיבה עומד וקטן לאו בר מכתב שטרא עילויה הוא לכן אינו מקנה על ידי חליפין ואינו קונה על ידי חליפין משום שלא יהא עדיף מחצרו שאינו קונה כיון שאינו בר שליחות וחצר משום שליחות הוא הרי מבואר שמי שאינו בר שליחות אינו קונה הוא הדין עכו"ם דאינו בר שליחות ואינו יכול לזכות על ידי שליח וכל שכן על ידי חצרו נמצא להרמב"ם אין עכו׳ם קונה בחליפין והרב צמח צדק (הראשון) בסי׳ קכ"ט בד׳ה וליכא למימר כתב דאיתא בתשובת מוהר"ם והך נמי דהכה יהודי אל כף בסודר לא הוי לדידן שום קנין אפילו חליפין לא הוי וכו׳ דקימא לן כרב ועוד אפילו ללוי לא מצינו חליפין לעכו"ם דוקא כסף וכו׳ מוכח מדבריו דאין חליפין בעכו"ם וכן בתשובת מוהרשד"ם בסי׳ ט"ן וכו׳ עכ"ל לפי הנראה כונתו על תשובת מוהר׳ם בר ברוך ואינו מצוי אצלי לראות דב"ק:

ומדברי הרב מוהרש׳ז בשלחן ערוך שלו סי׳ תע"א בקונטרס אחרון ס"ק ג׳ נראה שדבר זה מיקרי ספיקא דדינא אי אית לן למינקט כסברת האומרים דאין קנין חליפין לעכו׳ם שכתב בזה הלשון עיין שפתי כהן בשם מוהר"ם מינץ ומוהרשד׳ם והסכים עמהם והאריך בראיות דעכו"ם אינו קונה בקנין סודר ויש לחוש לדבריהם באיסור תורה לכתחלה ולכך לא הזכרתי קנין סודר בפנים בסי׳ תמ"ח אבל הזכרתי כאן לענין דיעבד דיש לסמוך בדיעבד על רבינו תם וסיעתו וטור ושלחן ערוך בחשן משפט ואחרונים כאן עכ"ל. גם הרב באר יעקב אף שכתב שאין דברי הרב שער אפרים נכונים במה שכתב לדחות דברי הרב שפתי כהן מכל מקום האריך הוא להשיג על השפתי כהן ומסיק דמידי פלוגתא לא נפיק ויכול המוחזק לומר קים לי ונפקא מינה לענין בכור דהוי ספק בכור וכו׳ עיין שם בסי׳ ש"ך מדף צ׳ב והלאה :

וכתב הרב בית מאיר בסי׳ אמ"ת דנראה לו שאף רבינו תם לא סמך על ראיותיו אלא לעסק הרשאה שבלא זה בקנין קל אתינן עלה וכתב עוד שמפני זה לא נשתמשו הפוסקים (העור ושלחן ערוך והאחרונים) כסברת רבינו תם לגבי איסורין בכור וחמץ כי אם במאי דאשכחו בהדיא דעבד עובדא וסמך עליה וכדאי הוא לסמוך עליו במאי דסמך אנפשיה עכ"ל ואין נראה לדעתי העניה שתהיה כן דעת הפוסקים שהזכרתי למעלה אלא שהבינו בדעת רבינו תם דלכל מילי מהני חליפין ולא לענין הרשאה בלבד:

עוד כתב הרב בית מאיר שם דנראה לו שמודה רבינו תם דפסוק דוזאת לפנים בישראל ממעט נכרי מנכרי דאינו קונה בחליפין מה שאין כן כשצד אחד הוא ישראל והאריך קצת עיין שם והרב דברי מרדכי גלאנטי הנ"ל כתב (בד״ה וחידוש) שמוהרש"ך בחלק ב׳ סי׳ לב סובר דבנכרי מנכרי גם רבינו תם מודה דלא קני בחליפין וכתב על דבריו שהוא כהלכתא בלא טעמא ועוד שמדברי התוספות בקידושין מוכח דבן נח מבן נח קונה בחליפין שהרי בשדה עפרון שניהם היו בני נח לכן כתב דלא קאמר מוהרש"ך אלא לגבי הרשאה וסיים ועדיין אני נבוך בזה והרב כנסת הגדולה בסימן קכ'ג בהגהת הטור אות לב הביא חילוקו של הרב מוהרש׳ך בלא חולק ובאות ל"א כתב אפילו לדעת רבינו תם דוקא ישראל לכותי אבל כותי לישראל לא, מוהרשד"ם חשן משפט סי׳ נ׳ט אבל מוהרש"ך בחלק א׳ סי׳ רא ומוהר"י אדרבי בסי׳ שא כתבו דהוא הדין כותי לישראל עכ"ל גם הרב שפתי כהן שם הביא שתי הדעות עי״ש;

ובחידושי הרש"ש על דברי התוספות בקידושין דף ג׳ (ד"ה ואשה) במה שכתבו דשאר דברים נקנים לנכרי לחליפין כתב דהיינו דוקא מישראל אבל נכרי מנכרי לא, דהא כתיב וזאת התעודה בישראל ודאמרינן בגיטין דף ל׳ח נכרי ישראל קונה נכרי בנכרי לא כל שכן התם מיירי בקנין גופו אבל בממונו איכא לאפלוגי תדע דישראל מישראל קונה במשיכה ומנכרי לא. עיין ריש פרק ב׳ דבכורות ועוד יש לומר דדוקא בעיקר הקנין אמרינן הקל וחומר אבל לא באיכותו וראיה לזה מבכורות שם דעל קושיית ואימא מיד נכרי כלל כלל לא אמרת קל וחומר אם גופו קונה ממונו לא כל שכן וגופו נקנה בשטר וחזקה וממונו לא עיין שם. ובזה יתורץ קושית התוספות בגיטין שם (בד״ה דכתיב) עכ״ל ולפום ריהטא יש להעיר הרכה בדב"ק וכעת אין הפנאי לזה:

ולענין הרשאה מנכרי לישראל לגבות חובו שכתב הרב שפתי כהן בסי׳ קכ״ג ס״ק ל״א דהרב דברי ריבות בסי׳ ש״א כתב שלדעת רבינו תם שמועיל חליפין בנכרי הוא הדין דנכרי יכול להרשות לישראל אבל הרב מוהרשד״ם בסי׳ נ״ט פסק אף לדעת רבינו תם אין נכרי יכול להרשות לישראל ועל ישראל זה הבא בהרשאה מנכרי נאמר ואשר לא טוב עשה עיין שם ובספר שבט בנימין סי׳ מ״ה כתב הרב המגיה שדעת הרב מוהרש״ך חלק א׳ סי׳ ר״א כדעת הרב דברי ריבות וכן דעת הרב מוהר״ם מיטראני חלק א׳ ס׳ קס"ה וסי׳ קמ״ה וציין כנסת הגדולה סי׳ קכ״ג הגהות הטור אות ל׳ ול״א ובחלק ב׳ ריש סי׳ קפ״ח:

כלל טז)[עריכה]

קנין אי מהני בלא כונה עיין במה שרשמתי במערכת הכ"ף אות קט״ו בסיעתא דשמיא (ברית עולם סי׳ ד״ן וח״ן):

והיכא דאיכא דעת אחרת מקנה כתבו בשם הרשב״א והראב"ד ונמוקי יוסף דמהני עיין מחנה אפרים הלכות קנין חצר סי׳ י"ב ודחה על פי זה דברי המגן אברהם סי׳ רמ״ו ס״ק י׳ ועיין עוד שם בהלכות שלוחין סי׳ ט"ז וכתב בצפיחת בדבש דף קל״ו ע״ד דהחקרי לב בחלק חשן משפט ד' ק"ן ע״ד והלאה האריך מאד בזה וסיים דלא ראה חולק בזה ותמה על דבריו שלא זכר דברי המגן אברהם בסי׳ רמ״ו ס״ק י׳ דמתבאר דסבירא ליה דגם בדעת אחרת מקנה לא מהני בלי כונת הקונה ועל כל פנים מסיק דהעיקר כמו שכתבו המחנה אפרים וחקרי לב הנ״ל דבדעת אחרת מקנה לא בעינן כונת הקונה דלא כמגן אברהם ולי ההדיוט יתכן דגם המגן אברהם מודה דדעת אחרת מקנה מהני אלא דסבירא ליה דלגבי נכרי לא מהני דעת אחרת מקנה עיין מה שרשמתי במערכת הגימ״ל אות ה״ן ס״ק ל״ה ועיין מזל שעה דף ע״ה ע״ג ובשו׳ת רבינו עקיבא איגר סי׳ לז וחתם סופר יורה דעה סי׳ שי״ג ואבן העזר חלק א׳ סי׳ ק"ו ובחלק ו׳ סי׳ כ״ח תפארת יוסף אורח חיים ס׳ י״ט ובחלק יורה דעה ס׳ לב וס׳ ל״ד ובשו״ת רמ״ץ באורח חיים סי׳ ל״ג וצמח צדק החדש בחלק יורה דעה סי׳ ר״ל פורת יוסף מסלאנים בסי׳ ז"ן עמודי אש דף מ״ח ע״ג וכתב בחתם סופר אבן העזר הנ״ל ליישב דעת הראב"ד דיש לחלק דהא דמהני דעת אחרת מקנה היינו דוקא כשהקונה אינו עסוק בדבר אחר שאינו של קנין אבל כשהקונה הוא עסוק בדבר אחר שאינו של קנין כגון שעוסק למדוד וכיוצא בזה לא מהני הגבהתו אף דאיכא דעת אחרת מקנה עיין שם ובספר מלאכת חרש דף ט"ו אות ס״ג כתב דאף דהרשב"א בחידושיו לגיטין דף כ׳ ע״ב סבירא ליה דבדעת אחרת מקנה מהני בלא כונת הקונה מכל מקום נמצא להרשב"א בשלשה מקומות דסבירא ליה בהיפך והם בחידושיו לבבא בתרא ד׳ מ״א ע״א גבי עובדא דרב ענן והובאו דבריו באסיפת זקנים שם וכן בפרק הספינה ד׳ פ״ד ע״ב הובא באסיפת זקנים שם ובתורת הבית ארוך (שרמז מרן הבית יוסף ביורה דעה סי׳ קלב) בדף קל״ט ע׳א והכי נקיטינן בדעת הרשב"א דסמי חדא וכו׳ ועוד דתורת הבית ארוך עיקר נגד החידושים כמו שכתב הפרי מגדים בהקדמתו ליורה דעה בכללים בהוראת איסור והיתר אות ט׳ (עיין מה שרשמתי לעיל במערכת הגימ״ל אות ה"ן ס״ק כ״ח) ובאות ס"ה כתב דמכל מקום העיקר לדינא כדעת התוספות והרמב״ן וכו׳ דמהני דעת אחרת מקנה זולת ביין נסך משום חומרא דעבודה זרה וכן באשת איש אף שאינה אשת איש אלא מדרבנן יש לחוש עיין שם באות ס״ז וכן נקיט בשו׳ת רמ"ץ אורח חיים סי׳ א׳ אות ד וכתב דמכל מקום במידי דמצוה דאמרינן ניחא ליה למיעבד מצוה וכו׳ מכל מקום לא מפני זה חשיב דעת אחרת מקנה עיין שם:

ואם יש לחלק בדעת אחרת מקנה בין מתנה למכר ואי הפקר חשיב דעת אחרת מקנה רשמתי במערכת הדל׳ת כלל פ״ב :

וכתב בשו״ת רבינו עקיבא איגר סי׳ ל״ז בכוונת דברי הטורי זהב סי׳ ר' ס"ח הובא בפתחי תשובה שם ס״ק ז׳ דהא דלא מהני קנין בלא כונה היינו דוקא כשאין כונתו כלל לקנות כההיא דעודר בנכסי הגר וכסבור שהוא שלו אבל כשרוצה לקנות אלא שדעתו לקנות במשיכה ולא נתכוון לקנות בהגבהה קונה שפיר בהגבהה וכדבריו כתב מדנפשיה בשו״ת צמח צדק החדש בחלק יורה דעה סי׳ ר״ל וגם הכריח כן מההיא דסי׳ רס"ח כיון דנפל גלי דעתיה וכו׳ דפסקו הפוסקים דאפילו הכי קונה על ידי קנין ארבע אמות וכמו שכתב גם כן רבינו עקיבא איגר שם ונתנבאו בסיגנון אחד וכן כתב רבינו מוהרימ"ט חלק א׳ ס׳ קנ״א ומרן המחנה אפרים בהלכות מכירה קנין משיכה סי׳ ד׳ אלא דמר בריה שם שדי נרגא דאין הכל מודים בזה עיין שם ובשו״ת בית שלמה אורח חיים סי׳ סד דף מ״א ע״ד כחב וז"ל ועיין בספר מחנה אפרים דכל שעוסק בזכיה אף שלא נתכוון לקנות בקנין זה קנה לרוב הפוסקים ויש לסמוך על זה בנדון דידן (בחמץ שעבר עליו הפסח) ע״כ. ועל דברי שו״ת רבינו עקיבא איגר הנ"ל האריך בספר פורת יוסף הנדפס מחדש להגאון מסלאנים בסי׳ ז"ן (בד"ה עתה נדבר) עיי׳ש ובבית שלמה הנ"ל כתב בסי׳ עד וכבר הארכתי בתשובה דהעיקר כדעת הטור חשן משפט סי׳ ר׳ שהיא דעת רוב הפוסקים שכל שעוסק בזכיה אף אם לא נתכוון לקנות בקנין זה קונה אף בלא כונה וכן כתב המחנה אפרים וכל שכן ביש דעת אחרת מקנה ועיין עמודי אש דף מח ע"ג:

כלל י"ז)[עריכה]

קנין לענין אודיתא אי חשיב קנין או לא, הנה הרב זכור לאברהם אביגדור בחשן משפט סי׳ ל'ו כתב בשם הרב מוצל מאש שבספר אש דת סי׳ י' דאודיתא מהני לעניינים דאורייתא ומי שהודה ואמר לולב זה של פלוני הוא אף דידעינן שאינו שלו מהני לאותו פלוני וחשיב לכם והוכיח כן מדברי התוספות בבא מציעא דף מו ד"ה ונקנינהו ניהליה וכו' ושכתב ושמא יש לחלק והוא ז"ל תמה על דבריו דאיך נוציא דין ממה שעלה כן בדעת התוספות הרי כיון דלא מצאו תירוץ לקושייתם נימא דהדין הוא דלא מהני וכמו שכן הוא בתוספות בבא קמא דף קד ד"ה אגב עיין שם ותפשוט מדבריהם בהיפך דלא מהני בלולב והביא מה שכתב המחנה אפרים הלכות מכירה סי׳ ב׳ שכתב להוכיח מדברי התוספות אלו דקנין אודיתא מדרבנן והוא כתב דאינו קנין אפילו מדרבנן כלל אלא שעל ידי הודאתו בית דין מוציאים ממנו כמו שמוציאין על ידי העדאת עדים ומכל מקום כתב לענין לולב אפשר דיוצא בו דכיון שהוציאו מידו הוה ליה כהפקר לגבי זה וכשנוטלו זוכה בו מדין הפקר אלו תורף דבריו נמצא דבמחלוקת שנוי אי הוי קנין דרבנן או לא (ומדברי הרב מוצל מאש אין הכרע אי משמע ליה דחשיב קנין דאורייתא משים הכי הוא דסבירא ליה דמהני למעשר ולולב או אפשר דסבירא ליה דאף קנין דרבנן מהני לשל תורה כאשר ידוע שזה מקצוע גדול עיין מה שרשמתי באות י"ח), ומצאתי חבר להזכור לאברהם בסברה זו מר ניהו הכסף נבחר בכלל ע"ט אות יג שהביא דברי התוספות דב"ק הנ׳ל ורצה להוכיח דקנין דרבנן לא מהני למידי דאורייתא ודחה דאודיתא יש לומר דאינו קנין כלל אלא מטעם שהודה שיש לו יכול לחייב את עצמו כדי שיגבה האחר את אשר הקנה לו אבל רבנן לא תקנו זה לקנין ומשום הכי הוא דלא מהני:

שוב ראיתי למרן חיד׳א בברכי יוסף חשן משפט סי׳ מ׳ אות ב׳ שהאריך בענין זה וכתב דהתוספות דבבא מציעא מו ודבבא קמא קד פליגי בהכי דלתוספות ב"מ אודיתא היא קנין ומשום הכי סבירא ליה דמהני לפדות מעשר, ותוספות דבבא קמא סבירא להו דאינו קנין כלל אלא מטעם הודאת בעל דין כמאה עדים וכו׳ והביא דברי הרב מוצל מאש ומחנה אפרים הנ"ל ושקיל וטרי בדב"ק ובד״ה ומכללן של דברים וכו' כתב דפלוגתא דקמאי היא אי אודיתא הוי קנין או מטעם הודאת בעל דין ואי דוקא כי לא ידעינן בבירור שאינה של המקבל אבל אי ידעינן בבירור לא מהניא בברי והובא מחלוקותם בספר העיטור אות הודאה ובבעל התרומות שער מ׳ב חלק ד ובהג׳א ותמה על דברי רבנן בתראי שלא זכרו דבריהם ושם בד"ה ואחשבה וכו' כתב בשם הרב בני אהרן דהרשב"א בחידושיו לקידושין דף כו סבירא ליה דלא הוי קנין אלא מטעם הודאה וכו׳ עיין שם באורך ואני עני מצאתי מפורש בתשובת הרשב"א חלק רביעי ס' נ' (והיא התשובה שרמז מרן הבית יוסף בחשן משפט סי׳ רב"ן מחודש ג' בד״ה כתב המרדכי וכו' עיין שם) דאינה אלא מטעם הודאה ומהני בבריא אם אמר אתם עדי ושאם שניהם מודים שאינה של הקונה לא מהני דאודיתא אינה קנין עיין שם ובברכי יוסף שם האריך לתמוה על כמה מרבנן קדישי הרשב״ץ והרדב"ז וחכם צבי ומהר"ם חאגיז דנקטי בפשיטות דקנין אודיתא מהני בבריא, ונעלם מעיני העדה דפלוגתא דקמאי היא ומסיק דמידי פלוגתא לא נפיק וכן יש לפקפק על דברי כמה פוסקים אחרונים (שאציין דבריהם בענין זה דנקטי דהוי קנין ובבריא גם כן מהני כאשר עיני הרואה תחזינה מישרים) ואין להאריך ועיין מק"ח סי׳ תמח ס"ק ח׳ שהביא גס כן דברי הרשב״א ועיין בספר חתן סופר דף ב״ן אות ב׳ ואות ג׳ לענין אי הוי קנין ואם הוא מדאוריתא (ועיין טהרת המים בשיורי טהרה דף קמ״ד אות ל׳ב):

וכתב בשו״ת שואל ומשיב חלק א׳ סי׳ ריד בסופו בשם קצות החשן סי׳ מ״ב דקנין הודייתו אינו נגמר בלא עדים והביא הוא על זה דברי מרן הבית יוסף סי׳ רב׳ן שכתב כן בשם תשובת הרשב"א וספר קצות החשן אינו מצוי אצלי והלשון אינו מדוקדק דקרי ליה קנין וקאמר דלא נגמר אלא בעדים ומדברי הרשב"א מתבאר דאם הוא קנין אינו זקוק לעדים כדקיימא לן בכל הקניינים רק אם הוא מטעם הודאה אז צריך עדים כדי שלא יוכל לומר משטה הייתי בך כדקיימא לן בעלמא בבריא דיכול לומר לו משטה וכו׳ ולפי הנראה הקצות החשן תפס השיטה כמאן דאמר דלא הוי קנין וצריך לעיין בגוף דבריו אם הזכיר מחלוקת הקדמונים בזה ואם האמת היא כדאמרן בדעת הקצות החשן יש לפקפק על דברי השואל ומשיב דמשמע דאם היה האודיתא בנדון שלו בעדים היה מועיל ונקנה לעכו"ם עיין שם וכיון שאינו קנין כלל איך יועיל להפקיע איסור חמץ כששניהם מודים וידוע לנו שאינו של העכו"ם אלא דבענין חמץ שעבר עליו הפסח (דמיירי בשואל ומשיב) אפשר דיש לסמוך אדעת הסוברים דאודיתא הוי קנין רק שיש לפקפק משום דהוי מידי דאיסורא כמו שכתב בשואל ומשיב שם ובתשובת חתם סופר אורח חיים סי׳ קו כתב וז״ל והמוכר מודה שקבל זידאטיק והודאתו מהני אפשר וקנה הלוקח וכו׳ עיין שם ומה שכתב בלשון אפשר לא ברירא לי אם הוא משום דמספקא ליה דאפשר דלא הוי קנין או דמספקא ליה אי מהני במידי דאיסורא או דמספקא ליה אי קנין אודיתא מהני בבריא שוב ראיתי בחתם סופר יורה דעה סי׳ שיד (ד"ה והנה גם) דכתב דלפי מה שכתבו התוספות דבבא מציעא דף מו הנ"ל עכ"ל דאודיתא הוא קנין מן התורה וכתב ליישב דברי התוספות דבבא מציעא הנ״ל עם מה שכתבו בבבא קמא הנ"ל דבבבא מציעא הקשו דיודה על המעות שהם שלו וזה מהני אבל בבבא קמא הקשו דיודה על הקרקע ואגב זה יקנה לו המטלטלין נמצא זה אינו רוצה להודות שממונו הוא של חברו וכו׳ עיין שם:

והנה בשו"ת בית שלמה אורח חיים סי׳ עב שקיל וטרי בנדונו להתיר על ידי אודיתא וכתב בשם הרב השואל דהנתיבות המשפט חולק על הקצות החשן (שהביא השואל ומשיב, קצת תימה על השואל ומשיב שלא זכר דברי הנתיבות המשפט בזה) ויש לסמוך על הנתיבות המשפט והוא כתב על דבריו דאין מקום סמיכה כי דברי הקצות החשן ברורים ומוכרחים ובקונטרס משו"נ‏[2] חיזק דבריו עיין שם ושם בהגהה מבן המחבר הזכיר שו״ת הרשב"א שהביא מרן הבית יוסף בסי׳ רנב לראיה מפורשת להקצות החשן וכתב שהלשון בתשובת הרשב״א מגומגם קצת עיין שם ואילו היה רואה שו"ת הרשב"א (בח״ד הנ"ל) בגופן שלהן לא הוה קשיא ליה מידי כי דבריו מפורשים באר היטב בלי שום גמגום ובספר חתן סופר דף ג״ן ע״ד אות יג כתב גם כן בשם נתיבות המשפט ריש סי׳ מ׳ שחולק על הקצות החשן ושגם בתומים בכמה דוכתי כתב דלא בעי עדים ושכן כתב הפני יהושע ריש פרק הנושא ובגיטין ד׳ יג בסוגיא דמעמד שלשתן.

וכתב עוד בשו"ת בית שלמה סי׳ ע"ב דאף להקצות החשן דאודיתא לא מהני בלא עדים היינו דוקא באודיתא בעל פה אבל אם חתם עצמו זה ודאי מועיל דכתבה לענין קנין כשטר בעדים דמי עיין תוספות גיטין דף ג׳ ד"ה שלשה ובשפתי כהן סי׳ מ׳ ס"ק ה׳ וכן כתב שם בסי' סה ובסי׳ עג הביא דחתנו השיגו בזה והשיבו להחזיק דברי עצמי עיין שם:

ואי מהני אודיתא להפקיע איסור עיין טורי זהב יורה דעה סי' קנח לענין רבית ומק"ח (מקור חיים) סי׳ תמח ס"ק ה׳ בביאורים (בד״ה ולענין) דלא מהני ובשו"ת שואל ומשיב חלק א׳ סי׳ ריד כתב בשם הקצות החשן סי׳ צד"ק דמהני למכירת חמץ ובבית שלמה סי׳ סה וסי׳ ע׳ וסי׳ עב כתב דהעיקר בזה כסברת הקצות החשן דמהני בחמץ מטעם דבחמץ מהני קנין כל דהו עיין שם ועיין בשו"ת חתם סופר סי׳ קו ובשו"ת מים חיים (ראפאפורט) סי׳ ז׳ מה שמחלק בזה ולפי מה שכתב הרב מוצל מאש שהבאתי בריש אות זו דמהני אודיתא למצות לולב לצאת ידי חובתו וחשיב לכם נראה דכי היכי דמהני להפקיע חיובו ממצוה הכי נמי לדידיה מהני להפקיע איסורא וכן כתב בספר חתן סופר דף ג״ן וכתב שם בע"ב דהגאון מוהרש״ק בספר קנין עולם הביא ראיה ברורה דמהני קנין אודיתא להפקיע איסור עיין שם:

כלל ח״י)[עריכה]

קנין דרבנן אי מהני לעניינים דאורייתא הוא מקצוע גדול בתורה בשו״ת אור לי סי' ל״א כתבתי בביאור דעות גדולי הראשונים ואחרונים בענין זה ובדף קמ ע״ג וע״ד ודף קמ״א עיין שם באורך וארשום עוד מספרי רבני דורנו שנדפסו אחרי כן או שהשגתים או ראיתי דבריהם אחרי כן עיין שואל ומשיב חלק ג' סי׳ רח עונג יום טוב בשו"ת אורח חיים סי׳ כה שם אריה אורח חיים סי' יא שו״ת כתב סופר סי' קכט ובסוף דבריו כתב דבמקום אחר האריך מאד ובא אל המנין דרבו כמו רבו שיטות הסוברים דקנין דרבנן מהני לדאוריתא כשבא ליד זוכה ועיין סברא נכונה בזה בפתחי תשובה חשן משפט סי' רלה ס״ק ד׳ בשם בית אפרים חשן משפט סי׳ ח׳ צמח צדק החדש יורה דעה סי' רלג ובשו"ת רמ״ץ אורח חיים סי' כה האריך מאד בזה וכן בשו"ת פורת יוסף להגאון מסלאנים העמיק הרחיב בכל הפרטים המסתעפים ושם בדף צב ע״ד (ד"ה והנה) כתב בשם הגאון מוהר״י מפאדווא שכתב לו דהסכמת האחרונים דקנין דרבנן מהני לשל תורה עיין שם באורך ועיין בספר חתן סופר דף קלו אזן אהרן דף סט אות ט׳ל ובדף צג אות ה׳ עמק יהושע סי' יג ובשדי חמד אסיפת דינים מערכת ארבעה מינים סי׳ ג׳ אות ב' ובחלק הכללים במערכת הלמ"ד כלל קמ"א אות כ"ד ובכרם חמד ח"ג בנימוקיו לסי׳ תקפו דף י' ע״ג וע"ד (שו"ת מהר"ן יפה דף סו סי׳ כא עין יצחק א״ח סי׳ כב ענף א׳ אות ב׳ והלאה ובמש״ש לדעת הרשב׳א צל"ע באור לי בזה. ויל"ע בקונטריסי במערכת חמץ סי' ט' אות חי ובסימן ח׳ אות טו (ד"ה ואם קנה ישראל מחברו) ומגן האלף סי׳ תמח סק"ז (ד"ה עוד) וברית עולם סי' סט טהרת המים בשיורי טהרה קמט אות ע״ה בית יצחק (שמעלקיס) א"ח סי׳ ק'):

כלל י״ט)[עריכה]

קים לי בפוסק שסותר דבריו אי אמרינן קים לי רשמתי בקונטרס כללי הפוסקים סי' י״ו אוח לד ולענין קים לי נגד מרן דלא אמרינן אס הוא כן גם בדבריו שבתשובה רשמתי בקונטרס הנ"ל סי׳ יג אות ל״א (כללים בענין קי״ל עבודת השם דף ריד יהודא יעלה:

ועיקר טענת קים לי אם היא מדאוריתא או מדרבנן הוא מחלוקת דהרב נאמן שמואל סי׳ נא כתב דהיא מדברי סופרים והרב חקרי לב יורה דעה חלק ב׳ סוף סי׳ מ׳ו חולק עליו דהוי מדברי תורה מטעם חזקה נגד רוב כן כתב בספר יפה ענף דף סא ע״א אות ה׳ וציין הרדב״ז הישנות סי׳ קי׳ו וחקרי לב אבן העזר סי׳ מ״ה ומשפטי שמואל סוף סי׳ כו וצב ונשמת חייס סי׳ א׳ ופרי מגדים באשל אברהם סי׳ קנ״ו ועיינתי בספר פרי מגדים ולא מצאתי שדבר מזה וגם בשו"ת הרדב״ז ח״א (דפוס ווארשא תרמ׳ב) לא מצאתי ושאר הספרים אין מצויים אצלי:

כלל כ׳)[עריכה]

קנס. לענין מודה בקנס רשמתי לעיל במערכת המ״ם אות קמט קן קנא קנב:

ואי ילפינן קנס מקנס עיין בש״ס חדש דפוס רא״ם בחידושי הרש׳ש לבבא קמא על דברי התוספות דף ד׳ ד״ה ועדים:

ואי ילפינן קנס מממון עיין להרב חנא וחסדא חלק ב׳ דף צד״ק ע״ד :

ומי שעבר עבירה ועומד ברשעו ואינו שומע דברי חכמים לפרוש מעבירה שבידו אם רשאים בית דין לייסרו ולקונסו אף בדבר שאינו שייך להאיסור שנכשל בו רשמתי בקונטרס אסיפת דינים במערכת הה׳ אות ג׳ בד״ה וראיחי:

כלל כ"א)[עריכה]

קנס מי שהודה שעבר עבירה פלונית אי קנסינן ליה על פי עצמו עיין להרב זכר דבר דף עז אות לז ועיין לעיל במערכת האל׳ף אות שז:

כלל כ"ב)[עריכה]

קנס לא קנסינן אלא לעובר על לא תעשה לא לעובר על עשה, כן כתב הרב חיי אדם בקונטרס נשמת אדם הלכות פסח סי׳ א' (בד"ה ואמנם) ועיין במה שכתבתי באסיפת דינים מערכת חמץ ומצה סי׳ ה׳ אות י' בס״ד:

הערות[עריכה]

  1. ^ חסר בנדפס
  2. ^ איני יודע מה הראשי תבות הללו.