שב שמעתתא/שמעתא ב/פרק יח
פרק יח[עריכה]
בתשובת רמ"א סי' י"ח הקשה בהא דלא כתב הרמב"ם בהלכותיו הכשירא דבתה לכהונה, כיון דאנן קיי"ל כר' יוחנן לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה וע"ש.
לפי מה שנתבאר בדברינו לעיל, א"כ טענת ברי דאמה לא מהני כלל לבתה, והכשירא דבתה אינו אלא משום דבלא עדותה כשר מן התורה ומשום דספק ממזר מותר וכמ"ש לעיל בשם הרב המגיד, וא"כ אינו אלא לפסולי קהל ונאמנת האם להכשיר הבת לקהל ישראל, אבל אינה נאמנת להכשיר לקהל כהונה, ודוקא ספק ממזר מותר מדאורייתא בקהל ישראל דכתיב ממזר ודאי ולא ממזר ספק, אבל לכהונה הרי הוא כשאר איסורי תורה ואסור מן התורה כיון דאיקבע איסורא, וכמ"ש בפי"ז דהפסולים לפנינו, ואפילו ברוב כשרים כיון דלשיטת הרמב"ם פי"ח מהלכות איסורי ביאה (פי"ח מהל' איסורי ביאה) חד רוב לא מהני ומשום גזירה דקבוע, וגבי קבוע הו"ל איסור תורה וגזרו רוב אטו קבוע, וא"כ הכשירא דבת אינו אלא לקהל, אבל לכהונה לא עד דאיכא תרי רובי.
ובש"ס דאמרו מאן דמכשיר בה מכשיר בבתה מיירי בהכשר דקהל ישראל, וכיון דבש"ס לא מיירי אלא לקהל ישראל, וכבר הביא הרמב"ם פט"ו מאיסורי ביאה דהולד כשר עפ"י בדיקת האם ברוב פסולים, ואע"ג דרש"י מפרש להכשיר בתה לכהונה, אכן מדברי הרב המגיד שכתב דבלא עדותה כשר מן התורה, נראה דמפרש לקהל ישראל, וכן משמע בפרק עשרה יוחסין דף ע"ה גבי אבא שאול שהיה קורא לשתוקי בדוקי, ופריך הא תניא ר"ג ור"א אומרים נאמנת ומאן דמכשיר בה מכשיר בבתה וע"ש, ואבא שאול מיירי מפסולי קהל דבפרק עשרה יוחסין מתני לה לקהל ישראל, וא"כ הך דמכשיר בבתה נמי לקהל ישראל, ואע"ג דבתרי רובא מהני לבתה אפילו לכהונה דלא בעינן טענת ברי בתרי רובא כיון דבש"ס מיירי נמי ברוב פסולים, וא"כ ע"כ אינו אלא משום דבלא עדותה כשר מן התורה ומשום דספק מותר מן התורה בספק ממזר, והרמב"ם לא מייתי רק מה שנאמר בש"ס.
ורש"י דמפרש להכשיר בתה לכהונה ולא מפרש לקהל ישראל, כתב בשיטה מקובצת משום דאי לקהל ישראל הו"ל למימר מאן דמכשיר בה מכשיר בזרעה ע"ש. ומדברי הרב המגיד דמפרש לקהל ישראל וכמ"ש, היינו לרבותא דאע"ג דבבתה כיון דפסולה לכהונה מחשש נתין וממזר אימא ס"ד דמהאי טעמא נמי תיפסל לקהל ישראל, דלא יתכן דבחשש אחד יוכשר לזה ולא לזה, וכהאי גוונא כתב בתבואת שור בטריפה שנתערבה בין הכשרות וחציה פירש, דאפילו אותה שפירש אסורה, כיון דחציה שנשאר בחנות אסורה א"כ חציה שפירש נמי אסור דלא ליהוי מילי דרבנן כחוכא ע"ש, וא"כ ה"נ אע"ג דבת פסולה לכהונה מחשש נתין וממזר ואפ"ה לקהל ישראל שריא, וכן במשנתינו אמר ר' יהושע הרי זו בחזקת בעולה לנתין וממזר, משמע דמיירי לקהל ישראל, ומשום הכי הרמב"ם בהלכותיו לא הביא הכשר הבת לכהונה אלא לקהל ישראל, וכבר הביאו הרמב"ם בהלכותיו הכשר הבת לקהל ישראל בפט"ו מאיסורי ביאה (פט"ו מהל' איסורי ביאה).