שב שמעתתא/שמעתא א/פרק כב
פרק כב[עריכה]
בש"ך יורה דעה סי׳ ק"י הביא בשם תשובת הרשב"א לדמות ולהשוות ספק ספיקא בחזקת איסור לספיקא דרבנן בחזקת איסור, ואי נימא ס"ס לקולא נגד חזקת איסור באיסור תורה, א"כ ה"ה בספיקא דרבנן נמי לקולא אפילו נגד חזקת איסור וע"ש. ונראה דלא מהני ספיקא דרבנן לקולא נגד חזקת איסור, מהא דאמרינן פ"ב דחולין דף [כ.], א"ל רבי אחא בריה דרבא לרב אשי הא דתני רמי בר יחזקאל אין עיקור סימנים בעוף, לא אמרן אלא למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה, אבל למ"ד יש שחיטה לעוף מן התורה יש עיקור, א"ל אדרבא איפכא מסתברא, למ"ד יש שחיטה לעוף מן התורה איכא למימר דהכי אגמריה דאין עיקור, ואפילו למ"ד כבהמה, לענין עיקור לא ליהוי כבהמה, אלא למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה אלא מדברי סופרים מהיכא גמר לה מבהמה כולה מילתא כבהמה.
וכתב רש"י ז"ל, ולית הלכתא כמתני' דרמי בר יחזקאל, דהא תניא בפרקין דלקמן דף כ"ח, שחט את הושט ואח"כ נשמט הגרגרת כשר, נשמט הגרגרת ואח"כ שחט את הושט פסול, שחט את הושט ונמצא הגרגרת שמוטה ואינו יודע אם קודם שחיטה נשמטה או לאחר שחיטה, זה היה מעשה ואמרו כל ספק בשחיטה פסול, אלמא יש עיקור בעוף כו', ואי קשיא מתניתא אמתני', דהא דרמי בר יחזקאל מתניתא היא, תריץ הא כמ"ד יש שחיטה בעוף מן התורה, וכיון דלא איפסק הלכתא קיי"ל בשל תורה הלך אחר המחמיר עכ"ל. וא"כ לרב אשי דאמר איפכא מסתברא ואוקי ברייתא דרמי בר יחזקאל כמ"ד יש שחיטה לעוף מן התורה, א"כ ע"כ אתי מתניתין דשחט את הושט כמ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה, ואפילו הכי תני עלה כל ספק בשחיטה פסול, אלמא דאפילו באיסור דרבנן ספיקו להחמיר במקום חזקת איסור.
והא דכתב רש"י כיון דלא איפסק הלכתא קיי"ל בשל תורה הלך אחר המחמיר, ותיפוק ליה דאפילו בדרבנן הו"ל ספק בשחיטה, ומשום דלא אמרינן אוקי אחזקת איסור אלא בספיקא דגוף המעשה ואפילו באיסור דרבנן הו"ל ודאי איסור, אבל בספיקא דדינא דאמרו בשל סופרים הלך אחר המיקל אין חילוק, דאפילו בחזקת איסור הלך אחר המיקל, ומשום דאין החזקה מכריע הלכה, ומשו"ה כתב רש"י בשל תורה הלך אחר המחמיר.
ונסתפקתי לדעת הפוסקים דבחזקת איסור לא מהני ס"ס, וה"ה בספק בשחיטה לא מהני ספק ספיקא, והיכא דאיכא ספק שהייה במיעוט בתרא או שאר דברים הפוסלים בשחיטה דפסולין אפילו במיעוט בתרא, וכמבואר בש"ע יו"ד סי׳ כ"ג ע"ש. וכיון דמכי שחט רובא הרי נשחטה הותרה דרובו סגי לה, ואם נסתפק במיעוט בתרא אם נתהוה בה מהדברים הפוסלים ואית בהו ס"ס תו ליכא חזקת איסור, כיון דכבר יצאתה מחזקת איסור מכי שחט לה רובה, או דנימא כיון דאי היו בה מהדברים הפוסלים בשחיטה דפסול אפילו במיעוט בתרא ואיגלאי מלתא למפרע דבחזקת איסורו הראשון קאי, דהא שהייה או חלדה פוסלין את השחיטה והו"ל כלא נשחטה.
ונראה דכל כה"ג כיון דבשחיטת רוב היתר, אע"ג דהדר כשנולד בה ספק במיעוט בתרא ואם שהה במיעוט בתרא הו"ל כאלו לא נשחטה כלל, מכל מקום מוקי לה בחזקת שהיה קודם שנתהוה במיעוט בתרא דהוי בחזקת היתר, דאי שביק לה אחר שחיטת רובא הותרה. וראיה לזה מהא דאמרינן ר"פ האשה רבה [פח.], אלא סברא הוא מידי דהוי אחתיכה ספק חלב ספק שומן ואתא עד א' ואמר ברי לי דשומן הוא דמהימן, מי דמי התם לא אתחזק איסורא הכא אתחזק איסורא כו', מידי דהוי אהקדש וטבל וקונמות כו', הקדש נמי אי קדושת דמים משום דבידו לפדותו, אי קדושת הגוף אי דידיה משום דבידו לאתשולי עליה, אלא דאחר ואמר ידענא ביה דאתשל מריה עליה היא גופא מנ"ל. והתם כי אתשל מאריה עליה הרי נעקר הקדש מעיקרא, דחכם עוקר הנדר מעיקרו, וא"כ ליכא חזקת איסור כלל וראוי להיות נאמן בה עד אחד ולומר דאתשל מאריה עליה, ע"כ צריך לומר כיון דעכ"פ קודם דאתשל עליה הרי היה בחזקת איסור ומוקי לה בחזקתו שהיה קודם, וא"כ הספק הכא בנולד ספק בשחיטה במיעוט בתרא אע"ג דאם שהה הדרא לחזקת איסור, כיון דקודם שנתהוה הספק כבר הותרה, מוקי לה בחזקתו שהיה קודם שנולד הספק, ודוק.