שבת הארץ/וזאת למודעי

וזאת למודעי

כל הדברים אשר הרציתי במבוא להמליץ על אחינו יושבי אדמת קדשנו ת"ו הסומכים על ההיתר הנהוג משמטות שעברו, ע"פ הוראת חכמים שמצאו את הדבר נכון להורות בו הלכה למעשה להוראת שעה, לא באו כי אם להודיע שלא להשוות את העובדים הללו - העושים את מעשיהם ע"פ הוראה מסודרת - לעוברי חק תוה"ק חלילה. וכן למען חזק את רבים מאחינו פזורי הגולה, הכמהים לבא ולהאחז בארץ חמדה אם רק יראה להם דרך איך להתפרנס מעמל כפיהם ופוחדים הם מפני הפסק העבודה בשביעית בזמן הזה, אשר ברכת ד' עודנה חבויה עד בא עת הגלותה ב"ב, וביחוד אותם החפצים להשקיע סכומי כסף גדולים לכונן פרדסים, כרמים, שדי תבואה, גני מד, שהם דואגים מאד מפני שביתת המסחר והפסק חבורו בשביעית, שעל ידי זה לא יוכל להתכונן במדה הגונה גם בכל ימות השנים כולם. מתוך כך אלה ואלה מושכים את ידיהם מארץ הקדש ומשקעים עצמם בארץ העמים וקדושת חמדת ישיבת ארץ הקדש ובנינה נעזבת מהם. לפיכך מצאתי לנפשי חובה, לבאר את תכן ההיתר הנהוג על פי ההפקעה בעת ההכרח, למען דעת, שאם ידרש הכרח ישיבת אה"ק להתנהג בו הרי הדבר ערוך ונכון ע"פ יסודות נאמנים, וחלילה לעזוב משום זה את חמדת ארץ צבי ומעלות בקודש העליונות אל הפרט ואל הכלל, האמורים, נזכרים ונעשים בישיבתה ובנינה ע"י עם ד' אסירי התקוה. אבל חלילה וחלילה לדון מזה איזו התרשלות מקיום המצוה הקדושה והחביבה הזאת לכל אשר אשר נתן ד' רוח טהרה בלבבו ודי אמץ ובטחון בנפשו לעשות ולקים כל פרשת דבר השמטה, כהלכתה וכמאמרה. - ברוך יהיה לד' שוכן ציון, החפץ בארץ חמדה ובקדושת מצותיה התלויות בה, אשר בהם אוצר חביון גנוז ושרש גאולת עולמים לגוי קדוש על אדמת הקדש. וכגון דא ודאי אין צריך למודעי, שלא ימצא שום יחיד או מוסד, שישתמש בדברינו חס ושלום, לעבוד בשביעית, אפילו ע"פ סדרי ההיתר בדרך ההפקעה, את אלה אנשי לב אשר רוח אהבת ד' וחמדת מצותיו נוססה בהם, והם רוצים בכל לבם לשמור ולקיים את מצות השמטה כמאמרה בלא שום דרכי הקולות שנאמרו מפני דוחק השעה. ובודאי ידעו גם אלה אשר תעלה בידם שמירת המצוה במילואה לדון לכף זכות בכל רגשי כבוד ואהבת ישראל, את כל אלה שמצבם בפרט או מצב הישוב בכלל מכריח אותם להתנהג ע"פ סדרי ההיתר וההפקעה "ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם והאמת והשלום אהבו".