שבע אגדות חז"ל/הרמב"ם על אגדות חז"ל

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הרמב"ם על אגדות חז"ל[עריכה]

א. חשיבות האגדה

הרמב"ם מתייחס לאגדות חז"ל (בלשונו: 'המדרש'), ומאיר את עינינו על המשמעות העצומה ועל החשיבות שיש לאגדה. הגם שזו אינה עוסקת בהלכה כמו רוב התלמוד. וכך הוא כותב בין היתר: "אין לחשוב שמעלתו מעטה ותועלתו חסרה. אבל יש בו (במדרש) תכונה גדולה, מפני שהוא כולל חידות פליאות וחמודות נפלאות". רמב"ם מדגיש כי חלק האגדה, הגם שאינו הלכתי, שלא נחשוב "מעלתו מעטה ותועלתו חסרה". אלא להיפך, באגדה יש מעלות רבות ותועלות נפלאות. יש באגדה "תכונה גדולה", כלומר רעיונות חשובים מאוד.

האגדה כתובה בדרך של חידה, או בדרך של משל ונמשל, משום כך עלינו להעמיק ולמצוא את "החמודות הנפלאות". כלומר את הרעיונות הנפלאים החבויים באגדה.

ב. עומק האגדה

ממשיך הרמב"ם וכותב: "הדרשות ההן, כשיסתכלו בהן הסתכלות שכלית, יובן בהן מהטוב האמיתי מה שאין למעלה ממנו".

רמב"ם מורה לנו כי עלינו ללמוד את אגדות חז"ל לעומק (בלשונו "הסתכלות שכלית"). רק אז נצליח להבין את הרעיונות שבאגדה. רעיונות אלה מבחינת הרמב"ם הם שיא הלמידה ושיא המסרים והחכמה: "הטוב האמיתי שאין למעלה ממנו".

חידה ומשל בדווקא

רמב"ם מסביר, מדוע חז"ל השתמשו באגדות בדרך של "חידה ומשל". מדוע חז"ל לא כתבו את הרעיונות העמוקים ככתבם וכלשונם? מדוע דברים כל כך חשובים ויקרים נכתבו במעטה של סיפורים משלים וחידות?
לדברי הרמב"ם, דרך הסיפור והמשל היא הדרך שבה אפשר ללמד את "המון העם". הרעיונות עמוקים וקשים להבנה, אם אלה יכתבו כפשוטם, הם יהיו בלתי מובנים להמונים, ואנו נמצא את עצמנו עם ספר למשכילים בלבד. ומה עם המון העם? לכן הרעיונות נכתבים בצורה של אגדה, בצורה של סיפור או משל. בדרך זו כל אחד מתחבר לאגדה. כל אחד יבין וישיג כפי יכולתו. ולאחר שישכיל יותר ויעמיק יותר, גם יבין יותר ויגיע לרעיונות העמוקים הצפונים באגדה.

ג. אגדה לא הגיונית

לפעמים האגדה כתובה בדרך של סיפור דמיוני ולא מציאותי. רמב"ם מחלק את לומדי האגדה לשלוש קבוצות לפי יחסם לאגדות אלה:

  1. הקבוצה הראשונה לומדת את האגדה כפשוטה, ומקבלת את הבלתי הגיוני שבאגדה כדבר מציאותי וקיים. מבחינתם אין פירוש נסתר לאגדה. ובלשון הרמב"ם: "הנמנעות כולן הן אצלם מחויבות המציאות".

הרמב"ם מכנה קבוצה זו: "עניית הדעת, ויש להצטער עליהם לסכלותם". ממשיך הרמב"ם ביחסו אליהם ואומר כי אומנם לדעתם הם מכבדים את חז"ל. אבל למעשה הם "משפילים אותם בתכלית השפלות". יתר על כן "הם מאבדים את הדרת התורה ומאפילים זהרה ומשימים תורה ד' בהיפך המכוון בה...".

  1. קבוצה שניה חושבת שבאגדה הדמיונית והבלתי הגיונית אין מעבר לפשט מסר נוסף. היא מתייחסת לאגדה הבלתי הגיונית כפשוטה, ומשום כך קבוצה זו לועגת לדברי חז"ל. רמב"ם מגנה את הקבוצה הזו בכל תוקף: "והיא כת ארורה", מפני שהם מערערים על חז"ל, שהם "אנשים גדולים שנתבררה חכמתם וגדולתם".
  2. קבוצה שלישית. לדעת רמב"ם קבוצה זו הם מעטים מאוד. הם יודעים שבאגדה יש עומק, ויש רעיונות נפלאים וצריך להתייגע ולהעמיק כדי להבין את המסרים שבאגדה.

קבוצה זו מבינה את גדלותם של חז"ל ואת "טוב שכלם". אצל קבוצה זו ברור "מניעת הנמנע ומציאות המחייב להימצא". כלומר, קבוצה זו יודעת שיש אגדות שהן דמיוניות ואינן הגיוניות, ואין להבין אותן כפשוטן. אגדות אלה אינן אלא משל ובאו ללמד רעיונות נפלאים וחשובים. מבחינתם הדברים הבלתי הגיוניים אינם אלא חידה ומשל. לקבוצה זו ברור, שיש להעמיק במשל ולהשיג את הרעיונות הנפלאים הצפונים באגדה בדרך של משל.