שבט מוסר/מד
יודע הלבבות ומבין הנסתרות יעיד עלי שכל כוונתי לזכות הרבים ולהשיב רבים מעון, לכן כיון שפרק הקודם לזה דברתי בענין ברית הלשון, כי המדבר דברים בטלים הוא כזרע לבטלה, אכתוב בפרק זה בענין תיקון זרע לבטלה ממש, שמצאתי בספר עבודת בורא. והיא תקון ע"י תפלה, ואע"פ דבפרקים דלעיל כתבתי תקון על זה, חזרתי לכתוב התקון הזה כדי שיבחר האדם מה שיוכל לעשות, ואולי יועיל גם כן תפלה זו לתקון דברים בטלים שגם הם כזרע לבטלה כמדובר. וז"ל הספר: תפלה נאה מתוקן ומקובל לתקון קרי ולהוצאת זרע לבטלה, הועתק מכ"י של הרב החסיד כמה"ר מענדל פארכוס זצלה"ל וזה סידורה: ישב על הארץ כמנודה ויקבל עליו נזיפה ויאמר: הריני יושב לקבל נזיפה ונידוי שנתחייבתי מפי בית דין של מעלה, על כמה חטאות ועונות ופשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך, אנכי נפוץ נבזה הרבתי אשמה, אשמתי בתורתך, בגדתי ביראתך, פגמתי בספירותך, השלכתי פגם בקדשיך, והמים היוצאים לבית המלך הולכתים לבית הכסא מקום הטינופת אשת זנונים אהבתי, הרסתי מזבחך, חללתי בריתך בהנשאי הערלה על ברית הקודש, פגמתי בכל כ"ב אותיותיך והגברתי החצוניים. והנה אם נתחייבתי נידוי ונזיפה מפי בית דינך הצדק או מפי הקב"ה או מפי השכינה, הרי ישבתי בדד וקבלתי עלי הדין, ואני מתודה וידוי ומתחרט ובוכה על עונותי, חטאתי וישר העויתי, ולא אשוב בדרך הזה עוד, התר התר יוצר בראשית, סלח סלח אביר יעקב, מחול מחול קדוש ישראל כי אדיר מלכים אתה, וסייעני להיות מהשבים בכל לב אשר לחטאתם לא תזכור עוד. ואחר כך יאמר בכונה גדולה: א'מרתי' א'שמרה' ד'רכי' מ'חטוא' ב'לשוני'. ויכוון בראשי תיבות של זה הפסוק שעולה שני פעמים כ"ד כ"ד שהם שני חסדים המגולים מת"ת דזעיר, וסופי תיבות גימטריא ל"ו, הם ל"ו אותיות פשוט ומילוי ומילוי דמילוי כזה: ידוד יו"ד ק"ה ו"ו ק"ה, יו"ד וא"ו דל"ת, ק"ה ק"ה, וא"ו וא"ו, ק"ה ק"ה. אחר כן יכוין אמרת"י גימטריא ט' פעמים אדנ"י, אשמר"ה גימטריא לף לפי לפי יו"ד אמא. ומלוי הוי"ה של שם ע"ב מזדווגא עמו כזה: ו"די יו"י. דאבא, דרכ"י יכוין יוצא הטיפה דרכי בגימטריא יו"ד ק"י וי"ו ק"י, יו"ד ק"א וא"ו ק"א, יו"ד ק"י וא"ו ק"י, יו"ד ק"ה ו"ו ק"ה, מחטו"א עם הכולל גימטריא אדנ"י, בלשונ"י גימטריא אל"ף ק"ה, יו"ד ק"ה, אל"ף ק"ה, יו"ד ק"ה, אל אדנ"י. ובזה יתוקן פגם הקרי על ידי שם זה קגל"ם הוא באת"בש דרכי. והנקוד בר"ת הפסוק, דהיינו קמ"ץ סגו"ל שב"א ציר"י (ואם יכול ללמוד בתקונים מ"ח מ"ט מה טוב ומה נעים), ואחר כך יאמר: אנא ה' חטאתי, כזאת וכזאת עשיתי מיום היותי על האדמה עד היום הזה, והיום נשאתי את לבי ונדבה רוחי אותי לשוב אליך בכל לבבי ובכל נפשי ובכל מאודי, להיות מודה ועוזב ולהשליך מעלי כל פשעי, ולעשות לי לב חדש ורוח חדשה להיות זהיר וזריז ביראתך, אתה ידוד אלהי הפותח יד בתשובה ומסייע לב אדם לטהר, פתח את ידיך וקבלני בתשובה שלימה לפניך, ועזרני נגד השטן הנלחם בתחבולות עלי ומבקש נפשי להמיתני, געור בו לבלתי יעמוד על ימיני לשטני, ועשה למען שמך הקדוש שלא יתחלל ח"ו על ידי, ואשמור תורתך תמיד לעולם ועד, והסר לב האבן מקרבי, ותן בקרבי לב בשר ורוח חדשה, אנא יהו"ה אלהי שמע את תפלת עבדך ואל תחנוניו, ואל יעכב שום חטא ועון לתפלתי ותשובתי, ויעמוד לפני כסא כבודך מליץ יושר להמליץ בעדי, ולהכניס את תפלתי ותשובתי לפניך, ואם בחטאי הרבים והעצומים אין מליץ יושר להמליץ בעדי, חתור לי חתירה מתחת כסא כבודך וקבלני בתשובה שלימה לפניך, ושמע את תפלתי כי אל שומע תפלת כל פה, ברוך אתה ידו"ה שומע תפלה עכ"ל. (שלשה שמות של שם הוי"ה ב"ה הנז' בתפלה זו הם בנקוד צירי).
ואני אומר לתקון קרי וזרע לבטלה, אם ת"ח הוא ירבה בתורה, ויטריח מוחו לחדש חדושים בתורה תמיד, תמורת מה שטרח מחשבתו לחשוב מחשבות זרות, לעקור הזרע מן המוחין ולהוציאו חוצה, ונעשה רוצח בניו בידיו, חוץ מהפגמים אחרים שעשה, לכן לבנות מה שהרס יטריח מחשבתו שהיא במקום המוחין, לחשוב מחשבות לחדש חידושי התורה שנקראים בני', ובונה בהם שמים חדשים, שמים מחודשים, ועל ידי כך הוא מחליש ומהתך צד הקליפה אשר נתעבה בחטאתו אשר חטא בהוצאת זרע לבטלה. ומחיה בניו אשר המית בזר מעשהו, משום דחדושי התורה שמחדש בה נקראים בני הנפש, ונעשים נשמה להחיות כל אותם בניו שהמית בידיו, ובלבד שכל מה שמחדש יהיה לשם שמים, ובכונה לתקן מה שעוות. וגם יזהר עצמו מדברים בטלים שהם כזרע לבטלה כנודע, ומעוררים העון שהוא בסוג שלו, וידאג תמיד על מה שעשה, ויבכה ויתחנן לפני בוראו להעביר על עונו.
וסימן זה יהיה בידך אשר קבלתי אותו מפי סופרים ומפי ספרים, שהעושה תשובה על עונו, כל זמן שהעון יעלה על זכרונו ומרקד לפניו, בידוע שעדיין לא נמחל וירבה בתשובה, אך כיון שנשכח ממנו ואינו עולה בזכרונו, ידע באמת שכבר נמחל לו, שנתקבל תשובתו, ועשה הקב"ה שישכח, לבשר לו שנתקבל תשובתו ע"כ.
ולכן כל המחדש בתורה לתקן מה שעוות כמדובר, יהיה הסימן הזה בידו, ואם עדיין עונו מרקד נגד עיניו, ירבה לחדש חדושים בתורה עד שיבשרו לו מן שמים הסימן כמדובר, ונראה שהכל תלוי כפי חוזק חשקת תשובתו ודבקותו בהקב"ה שימחול לו, וכפי הצער והדאגה שלוקה בנפשו, והטורח אשר טורח לחדש חדושי התורה, נכנס קצת במדרגת רוחניות, ובזה בא לשכח הגופניות הגמור והמטונף ממעשהו זר, והוא הסימן הנזכר, ואז בודאי נמחל עונו. ועליו נאמר לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה אלקים את מעשיך. ומצאתי סיוע לדברי בירושלמי סוף מסכת ראש השנה דקאמר: אמר קב"ה כיון שקבלתם עליכם עול תורה מעלה אני עליכם כאלו לא חטאתם מימיכם. ועיין בתקונים תקון כ"ב. גם ס"ה ע"א. ועיין לעיל סו' פרק כ"ב. ואל תקשה מדוד דקאמר וחטאתי נגדי תמיד. שדוד כתב חטאו בכותלי ביתו לראותו ולזכור ממנו תמיד, כמ"ש בס' החסידים. דעל זה נאמר וחטאתי נגדי תמיד ע"כ. ומדאצטריך לכותבו לזוכרו מכלל שנשכח ממנו, אלא מתוך חסידות החמיר להיות דואג כל ימיו, אע"פ שנמחל כתבו לזכור.
ואם יהיה החוטא בעון זה עם הארץ, יטריח ויזיע לרדוף אחר המצות, וירבה בג"ח בכל לבבו ובכל נפשו, ויפנה כל מחשבתו תמיד לחשוב מתי יבא מצוה לידי ואקיימנה, וישתדל בכל כחו להדריך בניו לתורה, וישמש ת"ח כדי שיוכלו לחדש בתורה, ומה טוב ומה נעים אם מוציא מכיסו להחזיק ביד לומדי תורה. ולעשות כזבולון ויששכר אם יש יכולת בידו, ואם אין ידו משגת לזה יחזיק כפי השגת ידו, ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. והנה ע"י כך מרבה בבני הנפש, ונעשים נשמות להחיות הבנים אשר המית, ומחליש ומהתך כח הסטרא אחרא כמדובר לעיל. וסר עונו וחטאתו יכופר. וקצת מזה כתבתי בפרקים דלעיל אך באופן אחר, תבקשהו ותמצאהו. ותלמיד חכם וכ"ש העם הארץ, כדי שלא יבא ליכשל במכשול הזה עוד, יחשוב תמיד שהוא כאין, והעדר טוב ממציאותו, שהוא הבריה שפלה שבכל הנבראים שבעולם, ויזכור כי הוא נסתעף מטפה סרוחה, ואיך עבר במקום הטינופת, ואיך הוא בעל ליחות ובעל מכאובות, וכיעורי הוצאות הצואה היוצא מגופו מלא טינוף, צואת האף, צואת האזן, ואח"כ יזכור בצואת חטאיו ועונותיו ופשעיו, אשר אין די להרחיק ממנו כמלא עיניו כדין צואה סרוחה, אלא ראוי להרחיק ממנו מלא הארץ, ויזכור במיעוט ידיעתו בעומק התורה ובסודיה, אם כן במה הוא נחשב, הלא הנפל טוב ממנו ונוח לו שלא נברא משנברא. כן כתב החסיד בעל לוחות הברית ז"ל בשער האותיות. והאלהי כמהור"ר משה קורדובירו ז"ל כתב: יעשה אדם תחבושת מג' סמנים, כדי להשפיל עצמו שלא לחטוא: א' שירגיל עצמו להיות בורח מן הכבוד כל מה שיכול, שאם יתנהג שיכבדוהו בני אדם, יתלמד בהם על צד הגאוה, ויתרצה הטבע תמיד בכך, ובקושי יוכל להרפא. ב' שירגיל מחשבתו לראות בבזיונו ויאמר: אם היות שבני אדם אינם יודעים גריעותי, מה לי בזה, וכי אני איני מכיר בעצמי שאני נבזה בכך וכך, אם בהעדר הידיעה, וחולשת היכולת, ובזיון המאכל והפרש היוצא ממני, וכיוצא בזה עד שיהיה נבזה בעיניו נמאס. ג' שיחשוב על עונותיו תמיד, וירצה בטהרה ותוכחת ויסורין, ויאמר מה הם היסורין היותר טובים שבעולם, שלא יטרדוני מעבודת השי"ת, אין חביב בכולם מאלו שיחרפוהו ויבזוהו ויגדפוהו, שהרי לא ימנע ממנו כחו ואינו בחולאים, ולא ימנע אכילתו ומלבושיו, ולא ימנעו חייו וחיי בניו במיתה, אם כן ממש יחפוץ בהם ויאמר מה לי להתענות ולהסתגף גופי בשקים ומלקיות המחלשים כחי מעבודת הבורא, ואני לוקח אותם בידי, יותר טוב אסתגף בבזיון בני אדם וחרפתם, ולא יסיר כחי ולא יחלוש, ובזה כשיבאו העלבונות עליו ישמח בהם, ואדרבא יחפוץ בהם. ויעשה משלש סמנים אלו תחבושת ללבו, ויתלמד בהם כל ימיו עכ"ל.
והנני מציג לפניך תפלה לקבלת עול מלכות שמים, שטוב לאומרה בכל יום, ובפרט הבעל תשובה, הביאו בעל ספר עבודת הבורא וז"ל: הנני מוכן ומזומן לקבל עלי אמונת אלהי עולם אשר טמיר ונעלם מעין כל חי מרוב קדושתו. והנני מאמין באמונה שלימה שהבורא ברוך הוא יחיד ומיוחד, ואין יחידות כמוהו בשום פנים ברוך הוא, שאין בלתו יחיד אלהי הוא היודע דעת ומחשבות יצוריו, נשמותיהן הוא האציל יחידי, וברא ויצר ועשה כל העולמות ואין שני לו, היה הוה ויהיה תקיף ובעל היכולות, ומבלעדו אין אלהים. הוא הבורא השמים ושמי השמים וכל צבאם, הארץ וכל אשר עליה וכל אשר תחתיה, הימים וכל אשר בהם, ברא לויתן עם כל התנינים, הקטנים עם הגדולים, וכל שרץ השורץ ורומש בתוך המים, גבול שם לים שלא יעברו גליו. ברא הארץ וכל אשר עליה וכל אשר תחתיה, ברא אדם ובהמה, חיות השדה וחיתו יער, כל צפור וכל כנף וכל אשר תעוף, וכל השרץ השורץ ורומש על הארץ, ברא הרים וגבעות, ברא דומם צומח חי מדבר, וכולם זן ומפרנס אותם מביצי כנים ועד קרני ראמים, וכולם ברא לכבודו. ברא כמה ארצות הנעלמים מבני אדם, ובהם כמה מיני בריאות, וכלם ברא בחכמה ובדעת והכל לכבודו. ברא כמה רוחות וכחות בין השמים והארץ, שם עבים רכובו והמהלך על כנפי רוח. ברא שמים ושמי השמים וכל צבאם. ברא עולם הגלגלים, ועולם התחתון כנגד עולם הגלגלים כטיפת חרדל, וכל גלגל לפני חבירו הגבוה ממנו כטיפת חרדל. ברא עולם המלאכים אלף אלפי אלפים ורבוא רבבות עד אין מספר לגדודי מעלה. וכולם ברא לכבודו, להללו ולספר הודו. ועולם הגלגלים כנגד עולם המלאכים כטיפת חרדל. וכל מלאך לפני חבירו הגבוה ממנו כטיפת חרדל, ומלאך הגבוה שבגבוהים לפני כסא כבודו כאפס וכאין נחשב, וכסא כבודו לפניו כמו כן ברוך הוא. והוא ברוך הוא אין לו דמות הגוף ואינו גוף, לא נערוך אליו קדושתו. ראשון לכל ראשית, אחרון בלי תכלית, עילת כל העילות, סיבת כל הסיבות, שליט בעליונים ובתחתונים היה הוה ויהיה, תקיף ובעל היכולת בעלמא דין ובעלמא דאתי, אין קדוש כה' ואין צור כאלהינו כי מי אלוה מבלעדי ה' ומי צור זולתי אלהינו (ויאמר מיד ז' פעמים ה' הוא אלהים) ויכוין נגד ז' ספירות: גדולה גבורה ת"ת נצח הוד יסוד מלכות, ואח"כ יאמר: בדעת ובתבונה ובחכמה בראת עולמך, אתה הוא ה' אלהים לבדך (ויכוין על ג' ספירות: ב'ינה ח'כמה כ'תר, כי ר"ת של א'תה ה'וא יי' ה'אלהים. אהי"ה שהוא כתר, ואח"כ יאמר הוא אלהי וכו'. יכוין שהוא מחבר האהל להיות אחד) הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים, הוא אשר ברא שדין ולילין ורוחין וזיקין וכל כת דלהון, ומציל בני אדם מהם שלא יזיקו אותם, כאמור יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש. ונאמר לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכך. הוא אשר בורא מידי יום ביומו אלף אלפי אלפים ורבוא רבבות מלאכי השרת, ומעביר אותם בנהר דנור, כאמור חדשים לבקרים רבה אמונתיך. הוא שעתיד להחיות המתים ברוב חסדו, ברוך עדי עד שם תהלתו. בו אני מאמין ועליו השלכתי יהבי, ואליו נשאתי את נפשי ורוחי ונשמתי. והנני מקבל עלי עול מלכותו ועול מצותיו, לעבדו בכל לבבי ובכל נפשי ובכל מאודי ע"כ. אשרי להם ואשרי נשמתם מי שאומר כל זה בכל יום בכונה נכונה, ועליהן אתמר: זכאין חולקיהון דצדיקייא בעלמא דין ובעלמא דאתי ע"כ.
וכדי שיכנס האדם בעול מלכות שמים, ראיתי לכתוב שלשה דברים המביאות לאדם לכל עון ופשע, כדי שיסור מהן ויהיה נקי מכל חטא, הביאם הרב בעל עוללות אפרים ז"ל וז"ל: סיבה ראשונה ששוקע אדם עצמו בעבירות, מצד קלות החטא בעיניו, ודש אותם בעקב, ועובר עליו בכל יום, כגון רכילות ולשון הרע, שבועת שוא, שחוק קלות ראש, שפת שקר, לשון רמיה, וכאלה הם רבים, שונין ומשלשין בהם עד שנעשה להם כהיתר גמור, והן ראשי עבירות.
סיבה שניה היא: שכל אדם חכם בעיניו, ובזה כל דרכיו ישרים בפניו, ואומר יהודי אני, ואני יודע תהלות לאל יתברך מה לעשות ומה להניח, ואף שמראה מ"ט פנים טהור על השרץ שבידו המטמאה, ובסיבה זו אינו שומע לקול מוסר לעולם, ואינו בא לידי חרטה ותשובה לעולם.
הסיבה השלישית היא: בהיות האדם רודף אחר הנאות חמדת הבלי העולם באכילה ושתיה ומלבוש עושר ונכסים וכבוד.
אלו ג' דברים המכים את האדם בסנורים, וטח עיניהם מראות מה תהא באחריתו, ועל חושבו כי לעולם חוסן עכ"ל.
ונראה לי המחבר שכדי שיוכל האדם לעזוב המדות האלו, ישים נגד עיניו ג' דברים: אחד על מה שעבר - מלשון הרע שדבר, ושחוק וקלות ראש וכדומה, הזיק לאחרים ועלה בידו און, כי לא הרויח בזה לא ממון ולא כבוד כי אם בזיון הגוף ואיבוד הנפש. ב' בהוה - שמתגאה בשכלו והוא חכם בעינו, יחשוב שכל הכבוד המגיע לו מזה, וכל התענוג שמגיע לו בעשותו כל מה שלבו חפץ, באומרו חכם אני ויודע אני שדרכי ישרים וטובים, כלם כהרף עין, כי הכבוד והתענוג המגיע לו מזה הוא כהרף עין, כי הכל עובר כנודע. ג' יחשוב שהעתיד עדיין ואם כן מה לו לסגף עצמו להנאות חמדת העולם שאינן בידו ומשתדל להשיגם, כי כל דבר העתיד לבא, ההשתדלות להשגתו תם לריק כחו, וקודם בואו לידו אפשר ימות בלא עתו, ונמצא הוציא בהבל זמנו, על דרך אל תצר ליום מחר וכו'. לכן אין טוב לכל אדם כי אם לחשוב תמיד בקיום המצות, לומר מתי יבא לידי ואקיימנה, אם באים לידו אשריו שמשלים נשמתו, ואם אין באים לידו גם הוא אשריו, דמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, ונמצא הוא רחוק מההפסד וקרוב לשכר. וישליך יהבו על הקב"ה שהוא יזמין פרנסתו, אך שירבה בתפלה ותחנונים לפני המקום שיעשה בקשתו, מי לנו גדול כמשה רבינו עליו השלום, וכדי שימלא הקב"ה רצונו ליכנס לארץ, והרבה בתחנונים לפני המקום, כדכתיב ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר. ואמרו רז"ל מנין ואתחנן התפלל משה להקב"ה, ובא התשובה לו: רב לך. ופירשו חז"ל: רבנות יש לך אם לא תכנס. עיין בספריהם הקדושים, גם יתפלל האדם לבוראו על בקשתו, ואם לא ישיבהו ידע שהוא לטובתו, ואם ישיבהו למלא את שאלתו מה טוב ומה נעים.