ש"ך על יורה דעה שפט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| ש"ך על שולחן ערוך יורה דעה שפט |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א[עריכה]


(א) ואחר ז' שרי. היינו כשאין מגוהץ או לדידן דגיהוץ שלנו ככיבוס שלהם כדלקמן בסוף הסימן:


(ב) והעולם נהגו בו אסור. היינו שחוששים לסברת ריב"א וסייעתו דאסרו כיבוס כל ל' ומשמע בתוספות דמ"ק דף כ"ג ע"א דאינו אוסר אלא במכובס בנתר וחול אבל לא במים לבד וכתב הב"ח ולפ"ז במכובס במים לבד אין צריך להלבישו אחר תחלה ופשיטא דשרי לאחר ז' מיד:


(ג) לובשם תחלה. ואפילו במגוהצין ג"כ באבן חלקה מותר בכה"ג וכ"כ הב"ח:


(ד) רק שעה אחת. כלומר זמן מה וא"צ שעה זמניות וכן משמע בפוסקים וכן נוהגין ולא כמ"ש בעט"ז שעה או שתים ואולי גם הוא ל"ד קאמר:


(ה) שהלך להרויח. לאפוקי לטיול ועיין כא"ח סימן תקל"א:


(ו) ולא היה לו פנאי לגלח. והוא הדין כאן לכבס:


(ז) אסור כו'. הטעם משום דאסור בעשיית מלאכה:


סעיף ד[עריכה]


(ח) ביד אחרים. ובבית אחרים. וכדלעיל סימן ש"פ סעיף י"ח ע"ש:


סעיף ח[עריכה]


(ט) יש מי כו'. עיין בא"ח סימן תקנ"א סעיף ג':