ש"ך על יורה דעה שעח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
[עריכה](א) שיאכילוהו משלהם. כלומר הסעודה ראשונה מצוה שיאכילוהו משלהם אבל בסעודה שניה אין כאן מצוה שהרי יכול לאכול משלו:
(ב) בימי אבלו. פירוש אע"פ ששניהם אבלים:
סעיף ב
[עריכה](ג) ואשה נשואה כו'. דכיון שחייב במזונותיה כמשלה דמי:
סעיף ג
[עריכה](ד) אם רצה כו'. ומשמע דאם רצה האבל להתענות באותו היום מותר וכ"פ הב"ח:
(ה) מותר לאכול. ביום שני או בלילה שאחר יום ראשון משלו אפילו סעודה ראשונה:
סעיף ה
[עריכה](ו) יש מי שאומר כו'. הוא המרדכי (ואגודה) שהביא בב"י והיינו מ"ש בפרישה וב"י לא כ' כן ואוסר אף בע"ש והיינו דעתו כאן בש"ע ודלא כהגהת דרישה שכ' ולא ידעתי למה כתב א"א ז"ל וב"י לא כ"כ ע"ש:
סעיף ח
[עריכה](ז) כיון שנקבר כו'. אבל קודם קבורה אסור בבשר ויין דהוי אונן וכדלעיל סימן שמ"א:
סעיף ט
[עריכה](ח) בביצים כו'. שאין להם פה כמו אבל שאין לו פה:
סעיף י
[עריכה](ט) אין לאכול כו'. דהוי כסעודת מריעות שיש בה שמחה:
סעיף יא
[עריכה](י) היכא כו'. כלומר ואפי' במקום שעושים ב' י"ט שהשני עולה למנין ז' וכמו שנתבאר באו"ח סי' תקמ"ח ס"ב ולקמן סי' שנ"ט (סד"א) [סי"ג] דיש להברותו אח"כ דהא לא נדחה דה"ל להברות ביום ז' שהרי שייך ביה אבילותה כיון דעולה למנין ז' קמ"ל דאמרי' בזה ג"כ כיון דנדחה נדחה ואין צריך הבראה:
(יא) אם שמע שמועה בשבת. צריך עיון דבד"מ ס"ס זה פסק כב"י שכ' בסי' שצ"ג דמברין בשבת וכתב שכן פשט המנהג בכל העולם להברות בשבת ולא נשמע בעולם שום פוצה פה ומצפצף: