ש"ך על יורה דעה שא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| ש"ך על שולחן ערוך יורה דעה שא |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א[עריכה]


(א) וכן מותר כו'. בכל אלו שהזכיר הרב מותר אפי' מדרבנן מיהו נראה דהיינו שלא יגע בהן:


(ב) וי"א כו'. צ"ע מאי וי"א דהא ליכא מאן דפליג בהא כמבואר בב"י וכל הפוסקים דלכ"ע כלאים דרבנן מותר לישב עליהם בקשים ואפי' ללבוש שרי בקשים וכן מוכח מדברי הרב גופיה בסעיף ב' דכתב הלבדים הקשים מותרים בלבישה הואיל ואפי' רכים אינם אלא מדרבנן ואפי' היש מחמירין התם בלבדים היינו משום דס"ל דלבדים אסורים נמי מדאורייתא אבל בכלאים דרבנן שרי לכ"ע ונראה שגם מ"ש הכל בו שלכתחלה לא יעשה מכלאים שמא יבא לכסות בהן מיירי בכלאים דאורייתא וצ"ע:


סעיף ב[עריכה]


(ג) אם הם תפורין בפשתן כו'. ואע"ג דאינן שוע וטווי ונוז מ"מ אסורים מדאורייתא להרמב"ם כמו לבדים ואפי' להרא"ש וסייעתו מ"מ מאן לימא לן דהקאפאנאג"ש קשים הם הלכך אסור להציען תחתיו אפי' עשר מצעות זו ע"ג זו והן תחתיהן כמבואר מדברי הב"י:


(ד) כל בגדים הקשים. אע"פ שיש בהם כלאים דאורייתא מותרים בהצעה מתחתיו. והיינו דוקא כשאין בשרו נוגע בהן כדלעיל סעיף א' והרב קיצר בדבריו גם לשונו קשה דכתב ואסור ללבשן וה"ל למימר רבותא דאסור לישב עליהן ממש:


(ה) ויש מחמירין בלבישת הלבדים. וה"ה להציען תחתיו כשבשרו נוגע בהן:


סעיף ד[עריכה]


(ו) אע"פ שאין כו'. אם עכשיו לובשו דרך עראי אסור:


סעיף ה[עריכה]


(ז) ואפי' לגנוב כו'. ויש מתירין בזה כדלקמן סעיף ו' בהג"ה:


סעיף ו[עריכה]


(ח) וכן מוכרי כסות מוכרין כדרכן. שהרי אינו לובשו דרך מלבוש אבל בסעיף ה' לובשו דרך מלבוש כן מחלק ב"י לדעת הרמב"ם וקשה לי על זה מה בכך שלובש ממש מ"מ דבר שאינו מתכוין הוא אלא נראה לי שדעתו דשאני לעיל סעיף ה' דכיון שלובשו בכוונה דרך מלבוש כדי שיפטר ע"י כך מהמכס לפי שאין נותנין מכס ממלבושין א"כ הוי דבר שמתכוין דעיקר כוונתו שיהא דרך מלבוש אבל הכא אין כוונתו אלא שיראו הבריות ויקנו ומתני' מתוקמא שפיר טפי לדעת הרמב"ם דדוחק לומר דתרי מתני' בחד פירקא פליגי אהדדי ע"ש מיהו קשה להיש מתירין בסעיף ו' אפי' בלבישת דבר שאין מתכוין אמאי אסור בסעיף ח' במרדעת להוציא עליה זבל הא דבר שאין מתכוין הוא דהא היש מתירי' אסרי נמי במרדעת להוציא זבל כדאיתא בדברי הרא"ש וטור ורבינו ירוחם להדיא וכן בעט"ז כתב לקמן סעיף ח' אף ע"ג דאינו מתכוין אלא שלא ילכלך בזבל אפ"ה אסור דהא הוי העלאה ממש עכ"ל וא"כ קשיא לסברת היש מתירין אפי' בהעלאה ממש כשאינו מתכוין וגם לפי מה שחילקתי לדעת הרמב"ם קשה כן ונראה דהוצאת זבל לא הוי דבר שאין מתכוין דהא אינו נוטל המרדעת אלא כדי שלא ילכלך בגדיו ומתכוין להציל בגדיו ודמי ללא יקח אדם ביצה חמה בבגד כלאים דלקמן סעיף י"ב ודלא כהעט"ז דחשיב ליה דבר שאינו מתכוין ודו"ק:


סעיף ח[עריכה]


(ט) מרדעת החמור מותר כו'. כיון שהוא קשה וכדלעיל סעיף א':


(י) ואין מקומו ניכר כו'. ע"ל ר"ס ש"ב:


סעיף יא[עריכה]


(יא) ואם היה קשה מותר. משמע דאין איסור במה שהוא נהנה שפורסו מפני החמה והגשמים והרוח וכן כתב הב"ח וכן כתב מהרש"ל פ"ק דביצה סי' מ"ה דדוקא גבי מלבוש הוא דאסרינן אפי' להגן מפני החמה והגשמים אבל לא בוילון ומ"ש הבית יוסף בכאן ודלא כהתוס' שכתבו שלא אמרו בוילון שהוא טמא אלא שאין בו איסור משום כלאים ואחריו נמשך המע"מ דף רצ"ג סוף ע"א ותמה על הרא"ש וטעות נזדקר לפניהם כמובן לכל מעיין בתוס' שם:


סעיף יג[עריכה]


(יב) ערדילרין כו'. ומנעל שאין לו עקב עיין בטור וב"י ושאר אחרונים ביאורן: