ש"ך על יורה דעה רפ
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
(א) שנקרעה בו יריעה כו'. למעלה או למטה בגליון ונכנס עד ב' שיטין כו'. טור. וכתב הב"ח נראה דדייק לפרש הכי כו' דדוקא שהקרע התחיל ביריעה בגליון ובא לו בתוך ב' שיטין משמע דוקא בכה"ג בג' לא יתפור בדלא עפיצין אבל לא נקרע הגליון אלא שנקרע בתוך השיטין בלבד אפילו בג' וד' וה' נמי יתפור ע"כ:
(ב) יתפור. וכל זמן שלא תפרו אסור לקרות בו ואם לא נכנס הקרע בתוך השטה אלא שהגליון לבדו נקרע למעלה או למטה יכולין לקרות בה לכתחלה אע"פ שעדיין לא תפרה. ב"ח ונכון הוא ומ"מ נראה דלכתחלה יתקן כל מה דאפשר:
(ג) ואם ניכר הגויל שהוא עפוץ כו'. וס"ת דידן לכולי עלמא יתפור שהרי הגידין הן לבנות והקלפים שלנו גם כן לבנות אם כן הדבר ידוע שאין התפירות ניכרות בס"ת ואפילו בג' יתפור וכן לדבק קלף על הקרעים בדבק. כ"כ הב"ח והאריך ע"ש:
(ד) וכן בין דף לדף יתפור כו'. משמע דבכה"ג יתפור בכל ענין אבל דעת הטור דאם נקרע בין שטה לשטה או בין דף לדף שלא כנגד הכתב עד שאילו נקרע כן כנגד הכתב היה נכנס תוך ג' שיטין לא יתפור וע"ש:
(ה) ובין תיבה לתיבה. נ"ל פירושו דברישא מיירי בין אות לאות ומ"מ לא נתקלקל האות וכאן מיירי בין תיבה לתיבה ולא בין אות לאות הלכך יתפור אבל הטור נראה שאין מחלק בין אות לאות ובין תיבה לתיבה ע"ש:
(ו) כל זמן שמותר לתפרם. כלומר אם הוא קרע הבא בתוך ב' שיטין או בתוך ג' ועפיץ בענין שמותר לתפור מותר לדבק אבל אם אסור לתפור אסור ג"כ לדבק והב"ח כתב בסעיף ב' שנהגו להקל כהרא"ש עכ"ל משמע מדבריו דאפילו היכא דאסור לתפור מותר לדבק דהא בקרע תוך ג' דאסור לתפור מתיר הרא"ש לדבק וכן משמע עוד יותר למעיין בדברי הרא"ש דבכל ענין מותר לדבק ואפשר לא בא הב"ח לומר אלא דנהגו כהרא"ש לאפוקי מהר"מ דחולק עליו וס"ל דאפי' היכא דמותר לתפור אסור לדבק אבל לא נהגו כהרא"ש ומ"מ נראה לי דכדאי הוא הרא"ש לסמוך עליו בשעת הדחק מיהו כל זה בשלא נחלק האות אבל נחלק האות אסור לדבק בכל ענין כמו שיתבאר:
(ז) וכן אם נחסר דבר כותבין כו'. לשון הב"ח כתב מהרי"ק בשורש קכ"ב על מה שנהגו לטלות במטלית על נקבים ביריעה קודם התחלת כתיבת הס"ת ואחר כך כותבין על הטלאי ובאו מקצת חכמים והביאו ראיות לאיסור ודחה הוא ראיות האוסרים ולעד"נ עיקר כדברי האוסרים אלא מאחר שנהגו הקדמונים לקרות בס"ת כזו לפני גדולי עולם ולא מיחו על ידם ע"כ אין לשום גדול למחות ולהורות הוראה לאסור לאחרים אבל המחמיר לעצמו בס"ת שלו הרי זה משובח ותע"ב מיהו נראה אם כתב מקצת אות על היריעה ומקצתו על הטלאי ה"ז פסול לדברי הכל דהלא אפי' היכא שנקרע האות באמצע אע"פ שהדבק מחזיקה פסול כיון שאינו מוקף גויל אע"פ שכל האות כתוב על היריעה כ"ש כשמקצת האות כתוב על היריעה ומקצתו על הטלאי דכשתחלק הטלאי נמצא כאן חצי אות וכאן חצי אות כב' חתיכות ולא עוד אלא אפי' נכתב האות כולו על היריעה אלא שמקצת הדיו מצד אחד של האות ההוא עובר גם על הטלאי לא מהני הקפת גויל שבטלאי לאות שנכתב על היריע' אלא האות שנכתב על היריעה צריך להיות מוקפת גויל ביריעה עצמה בלא טלאי והאות הנכתב על הטלאי צריך שיהא מוקף גויל גם כן בטלאי עצמו בלא יריעה והארכתי בתשובות עכ"ל ועיין מדינים אלו בא"ח סימן ל"ב ומ"ש שם:
(ח) ואם נחלק שום אות כו' פסולה. ולא דמי למה שנתבאר בא"ח סי' ל"ב בסט"ז דאם נפסק אחד מהאותיות הפשוטות שהוא כשר דהתם מיירי שלא נשתנה צורת האות אע"פ שחלק ולא נדבק ע"ש כ"כ העט"ז ומביאו בספר מעדני מלך דף פ"ב ע"א:
סעיף ב[עריכה]
(ט) צריך להחליף ג'. ומה שהוא מחזיר יהא כמדת כתב הראשון. הרא"ש ורבינו ירוחם. ונראה שטוב שסופר הראשון יכתבם אם אפשר: