ש"ך על יורה דעה רמד
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
(א) יניק כו'. כתב בית יוסף בשם שיבולי לקט דהיינו שלא הגיע לכלל המצות ומביאו ד"מ ופרישה:
(ב) רק שהוא גדול כו'. וכתבו התוס' פרק קמא דקדושין (דף ל"ב ע"ב) והסמ"ק סי' ל"ב דבעינן שיהא מופלג בחכמה ומביאם בית יוסף וכן כתב הרא"ש שם ומ"מ אין זה מופלג דלקמן סעיף י' דהתם הוא מופלג בחכמה יותר משאר חכמי דורו ולכך דינו כרבו מובהק וכמ"ש הבית יוסף שם בשם התוס' פ' אין עומדין שכתבו דעלי גדול הדור היה ומופלג בחכמה דהכא היינו שהוא מופלג בחכמה יותר משאר העם וכ"מ בתוס' והרא"ש שם שהרי לא כתבו כן אלא כדי לתרץ זקן ושיבה ל"ל דיניק וחכים היינו מופלג בחכמה ואם כן היינו מופלג יותר משאר העם עיין שם ודוק ובהכי ניחא מה שכתב הטור בשם הר"ף ודלא כהב"ח שכתב שהר"ף חולק אסמ"ק דפשט לשונו לא משמע הכי אלא ודאי כדפירש' ודוק ומה שכתב הטור בשם הרמב"ם (צ"ל הרמ"ה וכן כתב הפרישה שמ"כ בטור ישן על קלף וכן הוא ברבינו ירוחם נ"ב ח"ה בשם הרמ"ה דלא כבית יוסף וב"ח שכתבו שצ"ל הרמב"ן שוב מצאתי כן בב"ה) מי שגדול בחכמה וראוי ללמוד ממנו כו' מיירי נמי מופלג בחכמה משאר העם והוא גדול מסתם בני אדם דאל"כ ע"ה או מי שהוא קטן בתורה יהא חייב לעמוד בפני כל אדם וזהו דבר שאין לו שחר ועוד דהא לא חייבה התורה לעמוד אלא מפני החכם ונראה שמפני כך לא כתב הטור בריש הסי' וכן בשאר מקומות בסימן זה שהחכם צריך שיהא מופלג דפשיטא הוא שצריך שיהא מופלג משאר העם ודוק ועל פי הדברים האלה מפרש דברי הרב תדע שהרי הר"ן כתב ג"כ כדברי הרמ"ה (וכ"כ בד"מ שדעת הר"ן כדעת הרמ"ה שכתב הטור לקמן) ומסיק וז"ל ואפשר שאפילו בשוים נמי פטור שאינו חייב לעמוד מפני חכם אלא בגדול ממנו כו' אלמא דמיירי שהוא חכם מופלג יותר משאר העם דאל"כ פשיטא דבשוין פטור ומאי ואפשר כו' דאל"כ כל אדם יהא חייב לעמוד בפני חבירו השוה לו אפילו אינו חכם כלל אלא ודאי כדאמרן אלא דבהא חולק הרמ"ה אהר"ף דבאינו מופלג מהחכמים שבדור ואינו רבו כלל משמע דסבירא ליה להר"ף אפילו גדול ממנו פטור ולהרמ"ה חייב דראוי ללמוד הוי כרבו מיהו היינו ברבו שאינו מובהק וכ"כ ר' ירוחם בהדיא:
סעיף ד[עריכה]
(ג) אבל בבית החיצון של מרחץ כו'. משמע דאפילו בבית האמצעי של מרחץ עומדים כיון דיש שם שאילת שלום וכמ"ש בא"ח סימן פ"ד:
סעיף ו[עריכה]
(ד) אין ראוי לחכם שיטריח כו'. נראה דהיינו דוקא בזמן הש"ס או במקומות שעוד היום יושבים על הקרקע וכדלקמן סעיף ט"ו וה"ה בכל מקום שיש טירחא אבל במקום שיושבים על הספסלים ואין טירחא בדבר אין קפידא מכל מקום לא יכוין לעבור לפניהם כדי שיעמדו מפניו:
סעיף ז[עריכה]
(ה) ואינו חייב כו'. כלומר ילד שהוא חכם יותר מהזקן אינו חייב כו' אבל אם אינו חכם יותר אף שהוא שוה לו בחכמה חייב לקום מפני הזקן וכן הוא בתוס' בקידושין סוף דף ל"ב:
סעיף ט[עריכה]
(ו) אינו עומד כו'. משמע דאסור לעמוד עד שיגיע לתוך ד' אמותיו דאי לאשמועינן דאינו חייב כבר נתבאר לעיל סעיף ב' ואע"ג דבנשיא ואב ב"ד ורבו מובהק עומד כמלא עיניו אלמא דאיכא הידור אפי' במקום רחוק התם ודאי כיון דחייבינן לעמוד מפניו כמלא עיניו איכא הידור אבל בחכם דעלמא כיון דליכא חיובא לא מוכחא מילתא שמפניו הוא עומד אלא נראה כאלו עומד לצרכו. ב"ח:
(ז) וכיון שעבר מלפניו כו'. והרא"ש ורש"י גורסים ואינו יושב עד שיעבור ממנו ד' אמות השניות וכ"כ הב"ח:
(ח) מלא עיניו. כתוב בסמ"ק סי' נ"ב ברבו מובהק כמלא רוס עיניו וכמה הוא רוס פי' רס"ו אמות:
סעיף י[עריכה]
(ט) מופלג בחכמה כו'. ע"ל ס"ק ב':
סעיף יב[עריכה]
(י) רשאי כו'. ואין בו משום זקן ואינו לפי כבודו והטור והר"ן כתבו דחייב לעמוד מפניו וכ"כ הב"ח:
סעיף יג[עריכה]
(יא) אב"ד כו'. כתוב בסמ"ק סימן ל"ב ודין נשיא ואב ב"ד אין אנו צריכין עתה עכ"ל משמע דר"ל דאין בזמנינו נשיא ואב ב"ד ואע"פ שמקבלים בקהלות ראשי ישיבות ואב ב"ד אין להם אלא דין חכם ומה"ט לא נהגו עכשיו לעשות שורה לאב ב"ד כדלקמן סעי' ט"ו ועכשיו נהגו שלא לקום אלא מפני ראש ישיבה ואב"ד ואפשר שלא לחלק בין חכם לחכם השוו מדותיהם שכל שהוא תופס ישיבה או אב"ד נקרא חכם לעמוד מפניו ועדיין צ"ע:
סעיף טז[עריכה]
(יב) בני חכמים ות"ח כו'. ר"ל בנים של חכמים ושל ת"ח שבני קאי אתרווייהו או י"ל דה"ק בן חכם או תלמיד של חכם ועד"ר שהאריך בזה:
סעיף יח[עריכה]
(יג) או של נשואים כו'. כתב הב"ח נראה דהאי של נשואים הכי פירושו אם אחים או אחיות יעשו להם נשואים אע"ג שא' גדול מחבירו בחכמה לא יקדימו לעשות נשואים לקטן בשנים מפני שהוא גדול בחכמה אלא יקדימו לעשות נשואים לגדול בשנים כו':
(יד) הזקן קודם בכל מקום. צ"ל ג"כ והוא שיהא חכם קצת וכל שכן הוא ומיירי נמי שהבחור חכם ממנו דאל"כ פשיטא. מהרש"ל ופרישה. והר"ן כתב שיש חולקים דהיכא דאין אחד מופלג הוי ליה כאילו תרווייהו מופלגים ובישיבה הלך אחר החכמה ובמסיבה הלך אחר הזקנה: