ש"ך על יורה דעה קפו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף ב[עריכה]
(א) ג"פ הראשונים כו'. באמת כן הבינו הפוסקים הלא המה הרמב"ן והרשב"א והרא"ש והר"ן ושאר פוסקים דברי הרי"ף דס"ל כפי' השני שסתר רש"י והוא פירוש ר"ח והלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס דצריכה לבעלה בדיקה ומשמשת בעדים ג"פ הראשונים והאריך הרא"ש לסתור דברי הרי"ף והסכים להלכה דלא בעי בדיקה כלל אלא שלא מלאו לבו להקל נגד פי' ר"ח וגם הרשב"א והר"ן נדחקו ליישב דברי הרי"ף ולא מלאו לבם להקל נגדו אע"פ שלענין הדין נראה מדבריהם עיקר להלכה דלא בעי בדיקה כלל לבעלה וגם הב"י והב"ח נדחקו ליישב דברי הרי"ף דס"ל דצריכה בדיקה גם לפני תשמיש ע"ש בדברי כל המפרשים הנזכרים מתוך דבריהם בעצמם שדבריהם דחוקים אבל באמת לא ירדתי לסוף דעת כל אלו הגדולים איך עלה על לבם שדעת הרי"ף לפסוק הלכה כר' חנינא ב"א דאשה שאין לה וסת צריכה בדיקה לבעלה אם כן איך קבע הרי"ף הלכה זו בכתובות ס"פ אלמנה ניזוני' שאין לה שייכות שם כלל והיה לו לקבוע בהל' נדה כי שם מקומה ועוד שהפי' שפירש הרי"ף בכתובות ס"פ אלמנה ניזונית משמש' בעדים ושאם תשמש פעם אחת וב' וג' בעדים נמצא על עד שלה או על שלו בכל פעם ופעם הרי הן עותיה שהוחזקה נדה כל ימיה ותצא בלא כתובה ואם שמשה בב' עדים אחד לו ואחד לה ג"פ ולא נמצא דם באחד מהם הרי הן תקוניה והרי היא ככל הנשי' א"ר יודא אמר שמואל הלכה כר"ח ב"א עכ"ל. עיקר הפי' הוא שייך לענין איסור נדה וא"כ ה"ל לקובעה בהל' נדה ובריש הל' נדה כ' הרי"ף ת"ר כל אשה שאין לה וסת אסורה לשמש אין לה כתובה ולא פירות כו' דברי ר"מ רחב"א אומר משמשת בב' עדים והן עותי' ותיקוני' וכבר פירשנוה בכתובות אמר ר"י אמר שמואל הלכה כרחב"א. ת"ר נישאת וראתה דם מחמת תשמיש משמשת פעם ראשונה שניה ושלישית כו' ואם יש לה וסת תולה בוסתה עכ"ל הרי שבהלכות נדה לא כתב הפי' כלל וכתבו בכתובות וכתב וכבר פירשנוה בכתובות ואיפכא ה"ל למיעבד ועוד יש לדקדק קצת למה כתב וכבר פירשנוה בכתובות הל"ל וכבר פירשנוה שלהי פ' אלמנה ניזונות וע"ק לפי דבריהם מאין הוציא הרי"ף לפרש משמשת בעדים ג"פ הא פשטא דמילתא משמע לעולם משמשת בעדים מלבד זה יש להקשות לפי שטתם כמה וכמה קושיות על הרי"ף כמו שהאריכו הפוסקים הנ"ל:
אבל האמת יורה דרכו דדעת הרי"ף כדעת כל הפוסקי' דאפילו אשה שאין לה וסת לא בעיא בדיקה לבעלה כלל לא לפני התשמיש ולא לאחר התשמיש ולהכי לא כתב הרי"ף בשום מקום בפירוש דצריכה בדיקה אדרבה כ' בהל' נדה החמרין והפועלין כו' נשיהן להן בחזקת טהרה וההיא ברייתא דרחב"א בעסוק' בטהרות בדוקא היא וכמו שפרש"י וכל הפוסקים אבל לבעלה לא בעיא בדיקה כלל ולכך לא פי' הרי"ף דבר בהל' נדה על דברי רחב"א משום דכיון דהאידנא דליכא טהרות לא בעינן בדיקה כלל מיהו נ"מ באשה שראתה דם מחמת תשמיש דצריכה בדיקה ג"פ ומשמשת בעדי' וכדקתני בברייתא נשאת וראתה דם מחמת תשמיש כו' וכתבה הרי"ף מיד בתר הכי אע"פ שהיא ברייתא בסוף נדה סמכה לכאן מפני שהן ענין א' וכדפי' והיינו דנקט נשאת וראתה דם מחמ' תשמיש משמשת פעם א' ב' ג' משמע דקמייתא לאו ממנינא היא וכל שלא ראתה מחמת תשמי' א"צ בדיקה כלל (ולשאר הפוסקים דמפרשים ואם יש לה וסת תולה בוסתה בע"א ומביא' ב"י לקמן סי' קפ"ז אין זה ראיה די"ל רישא נמי באשה שיש לה וסת היא ע"ש ודו"ק) ולכך כ' הרי"ף וכבר פירשנוה בכתובות משום דהכא לענין נדה לא נ"מ במאי דהלכה כרחב"א רק לענין כתובה נ"מ דהלכה כרחב"א דלא הפסידה כתובתה עד שתשמש ג"פ לאפוקי מדר"מ ולכך בכתובות פי' הרי"ף יפה דברי רחב"א דנ"מ לענין כתובה והא דלא כ' הרי"ף בכתובות דמיירי באשה שראתה דם מחמת תשמיש היינו משום דהתם לא מיירי אלא מדין כתובה ואתא לפסוק הלכה כרחב"א אבל ע"כ מיירי ברואה מחמת תשמיש וסמך עצמו בכתובות אמה שקבע ברייתא זו דרחב"א גבי ברייתא דראתה דם מחמת תשמיש כו' או אפשר דלענין כתובה שהוא ממון מצי הבעל למימר כיון דאין לך וסת איני רוצה ליתן לך כתובה ולשמש עמך אלא בעדים שמא תהיה רואה דם מחמת תשמיש ומשמש בעדים ג"פ שתהא יוצאת שוב מחשש רואה דם מחמת תשמיש אבל ודאי אי הבעל לא קפיד משום כתובה לענין איסור נמי לא בעי בדיקה כלל כן נ"ל וזהו ברור ואמת בדעת הרי"ף וע' מה שכ' הב"י בשם הראב"ד בס' בעלי נפש מבואר מדברי הראב"ד שהבין כן דעת הרי"ף ממש כמ"ש אלא שהב"י הביא דברי הראב"ד בקצרה אבל כשתעיין בדברי הראב"ד עצמו בס' בעלי הנפש דף ס"ב ע"ב תמצא מבואר דעת הרי"ף כמ"ש (רק שהחילוק שבין ממון לאיסור אינו מבואר שם) ומסיק שם להרי"ף הלכה למעשה כסוגיא דשמעתא דכל לבעלה לא בעיא בדיקה ואפילו אשה שאין לה וסת ע"כ ומעתה כיון דדעת כל הפוסקי' דאשה שאין לה וסת לא בעיא בדיקה כלל לפני תשמיש ולאחר תשמיש (חוץ מהרמב"ם שמפרש כל הסוגיא באינה עסוקה בטהרות והוא יחיד נגד כל הפוסקים וגם אין הסוגיא מכרעת כדבריו וגם הרמב"ם גופיה בפי' המשנה בפ"ק דנדה כתב דבאינה עסוקה בטהרות קי"ל דכל לבעלה אין צריכה בדיקה אפילו אין לה וסת ועיין שם) אלא שלא מלאו לבם להקל נגד דעת הרי"ף וכבר נתבאר דאדרבה נהפוך הוא דדעת הרי"ף דכל לבעלה לא בעי' בדיקה כלל וכמו שמוכח הסוגיא פ"ק דנדה וכמה דוכתי א"כ ודאי דהכי קי"ל וכ"כ הג"מ פ"ד מהל' א"ב והמרדכי בשם רשב"ם ור"י וסה"ת וסמ"ג דכל לבעלה לא בעי' בדיקה אפילו אין לה וסת בין קודם תשמיש בין לאחר תשמיש ואפילו רוצה להחמיר על עצמה ולבדוק קודם תשמיש או לאחר תשמיש לא שבקינן דאם כן לבו נוקפו עכ"ל. וכן כתב הרוקח ומביאו בית יוסף וכ"כ בש"ד הל' נדה סימן ט"ז בהגהת ש"ד וכן כתב האגור בשם מהרי"ל וכמדומה שכן עמא דבר: