ש"ך על יורה דעה קעד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| ש"ך על שולחן ערוך יורה דעה קעד |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א[עריכה]


(א) רבית קצוצה הוא. ולדעת האומרים דמשכנתא בלא נכייתא הוי א"ר לעיל סימן קע"ב ה"ה הכא כדמוכח בתוס' והרא"ש וכ"כ ב"י והרב לעיל ס"ס קס"ד ומה שלא הגיה כאן כלום הוא מפני שסמך עצמו אמ"ש לעיל והעט"ז שסתם הדברים לא כוון יפה:


(ב) אינו תנאי. כיון שלא התנה המוכר וכ' הפרישה דהיינו דוקא באומר כן קודם גמר המקח אבל אם אמר כן בשעה שמתחיל המקח אפילו התנה הלוקח מהני כדאיתא בח"מ ס"ס ר"ז וכ"כ הב"ח וע"ש בסי' ר"ז איזה תנאי מבטל המקח ואיזה אינו מבטל ומשם תלמוד לכאן דכל היכא דהמקח קיים מותר ואם לאו אסור:


(ג) וכן אם מכר לו קרקע. וא"ל קני מעכשיו וזוזי להוי הלואה גבך הלוקח כו'. טור. וכתבו הפוסקים דה"ה אם לא אמר בפירוש מעכשיו אלא שהחזיק או קנה כראוי וזוזי הוי מלוה ע"פ על הלוקח ומביאם ב"י וכך הם דברי הרב:


סעיף ב[עריכה]


(ד) מכר לו שדה כו'. ע' בתשו' מבי"ט ח"ב סימן כ"ו הביא תשובת רב עמרם גאון שהאריך בדינים אלו:


סעיף ג[עריכה]


(ה) ומוציאין ממנו כו'. כ' הב"ח ס"ס זה שנמשך אחר מ"ש בב"י וליתא כו' ואני אומר דהמחבר אזיל לטעמי' שפסק לעיל ס"ס קס"ד ור"ס זה כהרי"ף והרמב"ם וסייעתו דר"ק הוא והרב שלא הגיה כאן סמך עצמו אמ"ש לעיל כמו שלא הגיה מטעם זה גם בר"ס זה גם בעיקר הדין נ"ל דהכא אפי' מ"ד דהוי א"ר מודה דמוציאין ממנו הפירות שאכל וכמ"ש הרא"ש דל"ד למשכנתא בלא נכייתא דהכא נהי דר"ק לא הוי מ"מ מחילה בטעות הוי דבתורת מכר ירד לתוך השדה והמכר אינו מכר דהוי כמניח את חבירו ליטול חפץ מרשותו או נתנו לו וכסבור שהוא שלו ונמצא שאינו שלו עכ"ל וכן דעת התוס' ושאר פוסקים שהביא ב"י בח"מ סי' ר"ז סי"ג ור"ל אבל במשכנתא ידע הלוה שהוא שלו ומחיל אלא שהדרישה וסמ"ע בח"מ ס"ס קפ"ב והב"ח דחקו עצמם לפמ"ש הטור דהפירות שאכל א"ר הוי ואינה יוצאה בדיינים ולא ביאר דמ"מ משום מחילה בטעות מוציאין ממנו משמע דמחילה גמורה הוי ועפ"ז דחקו עצמן ליישב דברי הרא"ש שמסכים לטור ואין דבריהם נראין גם תימה על הדרישה דהקושיא שהקשה הרא"ש מעיקרא דרבינא אדרבינא תשאר בקושיא לדעת הרא"ש ע"ש אלא נראה כמ"ש ב"י וד"מ דגם הטור מודה דמשום מחילה בטעות מפקינן מיניה ומה שלא ביאר כן נ"ל משום דממילא משתמע כיון דכתב דהוה א"ר ואינה יוצאה בדיינים אלמא דאינה יוצאת בדיינים משום דהוי א"ר ורבית לא שייך אלא מדעת הלוה כגון שהמוכר אמר מתחלה שהוא מוחל לו לאכול הפירות וכ"כ הראב"ד בהשגות דרבינא דאפיק פירי לאו משום רבית אלא משום גזלה אבל אם מחל לו והדר תבעינהו תו לא הדרי ליה כו' וה"ה כתב שם עליו ומ"ש אבל אי מחל כו' אפי' בר"ק המחילה מועלת כו' אפי' בר"ק המחילה מועלת בשכבר לקחו (וכדלעיל סי' ק"ס ס"ה כו') ואין זה השגה דמשכחת לה אפי' כשמחל קודם אכילת הפירות שיאכל אח"כ וכדלעיל סי' ק"ס ס"ה ודוק וכן עיקר לענין דינא דמוציאין ממנו הפירות שאכל דהא כל הפוסקים פסקו כרבינא דעבד עובדא ואפיק פירי ודלא כהב"ח אלא דיש סוברים משום רבית קצוצה ויש סוברים משום מחילה בטעות ועיין בח"מ סימן ר"ו:


סעיף ה[עריכה]


(ו) שניהם אסורים. מוכר לא יאכלם שמא ישלים הלוקח המעות ונמצא שקנה השדה למפרע והרי שאכל המוכר הפירות בשביל המעות שנשארו לו ביד הלוקח ולוקח לא יאכלם שמא לא ישלים המעות ולא יצאה השדה מרשות המוכר ונמצא שאכלה בשביל המעות שהיו לו ביד המוכר. טור:


(ז) וה"ה אם המוכר כו'. כלומר שהמוכר אומר אוכלם ואם יגמר המקח אנכה לו דמי הפירות מהמותר מותר:


סעיף ז[עריכה]


(ח) זבין כו' דהדרי זביני. כמ"ש בח"מ סי' ר"ז ס"ג ע"ש:


סעיף ח[עריכה]


(ט) בדבר מועט בשנה והקדים. שזה מותר כדלקמן סי' קע"ו ס"ו:


(י) מותר. ול"ד למוכר שדה וא"ל לכשיהיה לי מעות תחזירהו לי דר"ס זה דהכא שאני כיון שהוא מנכה שכר הזמן שהיה הקרקע תחת ידו:


(יא) ובדרך זה כו'. משא"כ במשכנתא לעיל סימן קע"ב ס"ג: