ש"ך על יורה דעה קסג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| ש"ך על שולחן ערוך יורה דעה קסג |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א[עריכה]


(א) אם יש לו חטים כו'. דוקא אם יש לו חטים אבל אם יש לו מעות כשיעור שיכול לקנות בהן חטים אסור. כ"פ ב"י וד"מ וב"ח:


(ב) כשיעור מעותיו. ול"ד לדלעיל סי' קס"ב ס"ב דביש לו מעט מאותו המין לוה עליו כמה סאין דהתם כיון שלוה סאה אנו רואין כאילו לוה סאה כנגד סאה שיש לו וכן לעולם אבל במכירה אין המכירה חלה אלא על מה שיש לו וע"ל סי' קע"ג:


(ג) מותר. משום דזכי ביה מהשתא ואע"ג דלא משיך כי מייקרי ברשותיה מייקרי ולא ה"ל רבית הואיל ואם בא לחזור קאי עלייהו במי שפרע. רש"י:


(ד) ואם לאו אסור. אבל אם נותן לו עתה מעות על חטים ליתנם לו כל השנה כשער של עכשיו מותר אם יצא השער אפילו אין לו חטים כאשר יתבאר בעזרת השם עד כאן לשון הטור והוא לקמן סי' קע"ה ע"ש וכתב הפרישה משמע דאינו יכול לחשוב החטים אלא בדמי השער ולא בזול יותר דנראה כרבית אבל אינו מוכרע עכ"ל ול"נ שהוא מוכרע מדקאמר אם יצא השער וגם מדקאמר כשער של עכשיו וכן מוכח בפוסקי' וט"ו לקמן סי' קע"ג ס"ז ע"ש ופשוט הוא:

וכתב ב"י דללוות ע"מ שאם לא יתן לו לזמן פלוני יתן לו פירות כשער של עכשיו אסור כיון דמחמת הלואה קאתי עכ"ל ומביאו ד"מ וע"ל סי' קע"ה ס"ו בהג"ה:


(ה) אסור. דשמא אח"כ יתייקרו והוי רבית:


סעיף ג[עריכה]


(ו) ונתן לו כו'. דוקא משך החטים לרשותו או קנה בדרך קנין גמור הא לאו הכי משמע דנראה כרבית בכל ענין אפילו אמר ליה תחלה הלויני חטים וגם לבסוף פורע לו המנה בפירות. ב"ח:


(ז) ועדיין הם שוים מאה. אבל כשהוזלו קודם שחזר ולקחן היתר גמור הוא ואפילו הערמת רבית אין כאן. תלמידירשב"א. והיינו כשהוזלו ועמדו על צ' ובעט"ז כתב ולקחן ממנו בצ' אע"פ שעדיין הם שוין מאה כו' ה"ז אסור לעשות כן ולא כוון יפה דמאי אף על פי:


(ח) מותר. והיכא דאתני לפרעו בפירות אם מותר לפרעו במעות תליא בפלוגתא דר"ת ורשב"ם בסי' קע"ה (סעיף ו') גבי מה לי הן מה לי דמיהן. ב"י וד"מ:


(ט) מאחר שא"ל תחלה הלויני מנה. אבל אם אמר ליה הלויני חטים מותר. הרא"ש וטור:


(י) וי"א כו'. ואפילו לפ"ז אם רוצה לפרוע לו חטין מותר אלא שאין כופין אותו לפרוע חטים כדי להוציא מידו. טור:


(יא) הוי רבית גמור. והב"ח כתב דלשון הפוסקים משמע דאינו אלא כמין רבית גמור ולא רבית גמור: