ש"ך על יורה דעה קלח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| ש"ך על שולחן ערוך יורה דעה קלח |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א[עריכה]


(א) בשעת זפיתה. כלומר לאחר זפיתה אבל בזפיתה ה"ל כזורק מים לטיט:


(ב) טופח. ע"מ להטפיח. רשב"א:


(ג) או עירוי. ג' ימים כדלעיל סימן קל"ה ס"ב:


(ד) בלא קליפה כו'. כן הסכמת רוב הפוסקים ומביאם ב"י וכתב ושלא כדברי ר' ירוחם שכתב שאם דרך בה עובד כוכבים אין מילוי ועירוי מועיל בעוד הזפת עליו עכ"ל ואגב חורפי' לא עיין שפיר דר' ירוחם כ"כ בנתי' י"ז ח"ג בשל חרס אבל בשל עץ כתב שם בהדיא דמועיל עירוי בלא קליפה ע"ש:

וכל הכשר כלים אלו שיערו חז"ל לפי תשמישן ולפי טבען והטעמים מבוארים בפוסקים ע"ש:

ודע שכל הכשר שבסעיף זה היינו לכתחלה אבל אם עבר ודרך בגת או בכלי הגת שלא הוכשר מותר בדיעבד דיש ס' וכדלעיל סימן קל"ז סעיף ב'. ורש"י ויש פוסקים מכשירין הגת וכל כליה בהדחה וכתב הב"ח דלכתחלה צריך הכשר או קילוף וניגוב ועירוי לפי מה שהוא כדעת רוב הפוסקים וכפירוש ר"ת וכש"ע מיהו בדיעבד אם לא עשה אלא הדחה בגת של עובד כוכבים ודרך בה יין כדאי הם רש"י וסייעתו לסמוך עליהם בשעת הדחק עכ"ל ואני תמה דבדיעבד פשיטא דשרי ואפילו בלא הדחה שהרי יש ס' בחרצנים ובזגים וכדכתבו הט"ו בסימן קל"ז ס"ב וכן כתבו הפוסקים והר"ן בסוף עבודת כוכבי' בשם ר"ת ואולי מיירי בגת רחבה מאד ואינה גבוה בענין שאין ס' במה שבתוכה נגד קליפתה:


(ה) עד שירפה הזפת. ע"ל סי' קל"ד סי"ד:


סעיף ג[עריכה]


(ו) שמערה מכלי ראשון כו'. ע"ל סימן קל"ה סט"ו שההכשר שכתב הרב שם מועיל גם כאן כדאיתא ברשב"א ופוסקים דכלים שמכניסים לקיום צריכין הכשר יותר מגת וכליה:


סעיף ו[עריכה]


(ז) או מניחן כו'. וה"ה לגת וכל כליה מהני הכשר זה ודוקא שסלק השולים שאז המים מקלחים ורודפים מעבר לעבר וכדלעיל סימן קל"ה ס"ק ל"ד:


סעיף ז[עריכה]


(ח) ליישנה יב"ח. ולא הזכיר היתר הקשרים משמע דס"ל דא"צ להתירן וכמ"ש בסעיף ט' ואזיל לטעמיה שכתב בכסף משנה סוף פרק י"א דין כ"ח שכן גם כן דעת רשב"א בת"ה כרש"י דהיתר הקשרים דבש"ס לא קאי אלא להכשר ניגוב בלבד ובב"י ס"ס קל"ה כתב דנקטינן כרש"י ורשב"א ובאמת אינו כן דהרשב"א מפרש ג"כ דקאי איישון ומודה הכא ובסעיף ט' דצריך להתיר הקשרים כדכתב בהדיא בת"ה וכן דעת הר"ן והרא"ש והטור וכ"נ דעת הרמב"ם ספי"א וכן דעת הראב"ד:


סעיף ח[עריכה]


(ט) מיישנן. וצריך להתיר הקשרים כמו שאכתוב בסמוך:


(י) סגי להו בהדחה. משמע בהדחת צונן וכן הוא בהג"א ומרדכי שם מיהו כתבו דהיינו דוקא בכבוס שרגילים שחובטין אותן כמה פעמים וכן הוא בתוס' מיהו באשר"י משמע דלא שרי אלא דוקא בכבוס שרגילים לכבסן בכמה כבוסים באפר וכבוס בחמים בכלי שני ובצונן ונראה דלא פליגי משום דהתוס' ומרדכי והג"א מסיימי' וצ"ע אם יש לחלק באיסורים בין דבר הנדבק לשאינו נדבק כו' והרא"ש שם מיישב מה שמתירים כל המפות שנפל עליהם איסור רותח אפי' איסור הנדבק דבכה"ג בעי דווקא כבוס חמין ואפר. נ"ל: