ש"ך על יורה דעה מא

►| ש"ך • על שולחן ערוך יורה דעה מא |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

(א) שהוא תלוי בו. בכליות כדאיתא בב"י ופוסקים ויש פוסקים מקום חיותא היינו מקום דביקותא בטרפש וכ' האו"ה כלל נ"א דין ח' הילכך צריך ג' זיתים באלו ג' מקומות עכ"ל ומביאו בת"ח כלל פ"ט דין ט' לפסק הלכה:

סעיף ג

(ב) שנפרך בצפורן. ואם משרטט בצפורן על בשר הכבד ונראה השרטוט בתוכה מקרי יבש וטרפה כדלעיל סי' ל"ו סי"ג בהג"ה:

(ג) ואם יבשו אלו הזיתים כו'. כן משמע בטור וכ"כ מהרש"ל פא"ט סי' י"ז וכ"פ האו"ה שם ובעט"ז תלה דין זה בנראה לי כאלו הוא למראה עיניו ישפוט מיהו מהרש"ל שם השיג על הטור וכ' וז"ל ואיני יודע ממה לקח זה דהא מדאבעיא לן (ש"ס דף נ"ה ע"ב) גבי גלודה ניטל כסלע בשדרה ובראשי פרקים והשאר כולו קיים מהו (ע"ל סי' נ"ט מגלודה) ולא איבעיא לן הכי גבי כבד משמע דבכבד כשר וכן הרשב"א והר"ן לא כתבו אלא שאם יבש הכבד ולא נשתיירו ב' זיתים אבל לעולם אם הכבד כולו קיים או רובו ואותן ב' זיתים ניטלו או יבש כשר כנ"ל להלכה ולא למעשה עכ"ל ולא כוון כהלכה דמ"ש ואיני יודע כו' אשתמיטתיה הרמב"ם פ"ח מה"ש דין כ"א דכ' ניטל ממנה המקום שהוא תלוי בו ומקום המרה אע"פ שהשאר קיים כמו שהוא טרפה עכ"ל וכ"כ הכל בו והכי מוכח נמי להדיא מדברי הרשב"א בת"ה הארוך דל"ט ע"ב ובקצר שם גבי מ"ש דשני כבדים הדבוקים בכזית במקום מרה ובכזית במקום חיותא טרפה ע"ש ומביאו ב"י ס"ס זה ומהרש"ל שם סי' י"ט והכי מוכח נמי מדברי הרשב"א שהביא הטור בסי' נ"ב גבי הוריקה כבד נגד מקום המרה ונגד מקום חיותא וכדמשמע מדברי מהרש"ל גופי' שם סי' צ"ד והא דלא מבעיא ש"ס הכי גבי כבד היינו משום דבכבד פשיטא לאיסור כיון דעיקר חיותא ניטלה וכל זה ברור:

(ד) נימוק הכבד כו'. ובש"ס דגיטין (דף ס"ט ע"א) מוכח לכאורה דאינה טריפה אלא בשלא נשתיירו הב' זיתים כמו בניטלה ונ"ל שכן דעת הרוקח וכ"כ בתשובת משאת בנימין סי' כ"א ע"ש וכן הסכים הב"י לדינא וכן בס' ת"ח דף קל"ד ע"א ובס' לחם משנה דף ס"ח ע"ב והב"ח נמשך לדעת הרב"י ולפעד"נ כמ"ש:

(ה) י"א כבד כו'. ובס' אפי רברבי כתב דבהפסד מרובה או לעת הצורך יש להקל בזה:

סעיף ד

(ו) אפילו במקום מרה כו'. כתב הב"ח דאפילו ניטל כל הכבד ולא נשתייר אלא אלו הזיתים ואלו הנשארים התליעו כשר ע"ש. וכן משמע להדיא בת"ח כלל פ"ט דין ט' ע"ש ובסימנים. ודעת מהרש"ל פא"ט סי' מ"ב לא נראה כן שכתב דהא דכשרה בהתליעה במקום מרה ומקום חיותא היינו כשיש בין הכל לבד נקבי התולעים כזית בשר במקום חיותא ובמקום מרה וא"ל א"כ פשיטא י"ל דקמ"ל דלא אמרי' כיון דאיתלע כ"כ סופו ליתלע ולקלקל בכולו ולסברא זו נוטה הר"ן להחמיר ועיקר עכ"ל. וא"כ בניטל כולו והשני זיתים שנשתיירו התליעו אין כאן ב' זיתים לבד נקב התולעים וטרפה וכן דעת הרא"ה בספר ב"ה ואולי גם הת"ח והב"ח לא מיירי אלא כשהתליע בענין דלא חסרו הב' זיתים משיעורן ודו"ק:

סעיף ו

(ז) אפילו כולו טמון בבשר הכבד טרפה. שאנו חוששין שמא נכנס דרך הושט לדקין ויצא מהדקין לחלל הבהמה ונקבו ומשם נכנס לכבד. לשון הטור:

(ח) כלפי חוץ. וכתב העט"ז דאפילו אינו טמון בבשר הכבד אלא חודה יוצא לתוך חלל הבהמה וראשו העב נחבא בתוך הכבד כשר עכ"ל ונמשך אחר דברי הרשב"א שהביא ב"י שמיישב דעת רש"י ומחלק דאע"ג דקי"ל לקמן סי' נ"א קוץ שנמצא בחלל הגוף טרפה דשמא ניקב אחד מהאיברים הפנימיים היינו דוקא התם שניקב בכח אבל במחט שנכנס בנחת אין חוששין לכך. אבל הר"ן פא"ט מסיק דהיכא דהמחט יוצא לחלל הגוף טרפה וכן פסק מהרש"ל פא"ט סי' מ"ז מיהו בסמ"ק ואו"ה כלל נ"א דין י"ז כתוב כהרשב"א וכן בהגהות ש"ד סי' צ"ד ועי"ל ס"ק ג' וסי' נ"ה מ"ש מזה:

(ט) כשרה כו'. והרשב"א סובר דאם חודה פונה לצד חלל הגוף טרפה דחוששין כל שהוא נכנס עד מקום הכבד וחודו למט' ועובר דרך צר שמא עם כניסתו ניקב הקנה הפורש לכבד במקום שהוא צר וטריפה כמ"ש בס"ס ל"ד וכ' שכן דעת הרי"ף וכ"פ מהרש"ל והב"ח:

(י) בכל ענין טרפה. שאילו נכנסה דרך הסמפון לא היה אפשר לה להתעקם לגמרי וליתחב בעובי כבד ב"י ומ"ש בדרישה סי"ב ע"ש הר"ב בזה הוא טעות כי אדרבה בד"מ הסכים לב"י וכמ"ש בהג"ה כאן:

(יא) אבל בדקה אין חילוק. בין צד העב שלה כלפי הקנה בין לצד החלל הבהמה לעולם טרפה אפי' היא כולה בתוך הכבד שהרי היא ראויה לנקוב בצד העב שלו וא"כ יש לחוש דדרך הושט נכנס ועי' בתוס' ופוסקים שחילקו אמאי לא מפלגינן לעיל ס"ס ל"ו גבי ריאה בין קופה לבר או לגאו דסמפוני הריאה אם רחבים ע"ש. (תשלום דיני מחט נתבארו בסי' מ"ח ומ"ט ונ"א):

סעיף ח

(יב) ניקב טרפש כו'. וכתב בד"מ שמ"כ בשם מהרי"ל אי ניקב חצר הכבד במקום דמשמשא ידא דטבחא כשר ואם נמצא סביביו חוטין לבנים כמו חלב אז הוא נקב ישן וטרפה עכ"ל וע"ל סי' ל"ו ס"ק י"ד:

(יג) מצד הכבד כו'. כי הטרפשא רחבה היא יותר מן הכבד ובצד ימין הטרפשא אינה מכוסה מן הכבד ושם יכול להיות הנקב רחוק מן הכבד עכ"ל הר"מ בסמח"ב וכ"כ בתשובת דברי ריב"ש סי' קנ"ג דדוקא מצד הכבד טרפה אבל הב"ח הוכיח דהאי מצד הכבד ט"ס הוא שהיה כתוב חצר הכבד וטעו והכניסו מצד במקום חצר וכן הגיה בס' גדולת מרדכי וכן הוא בשחיטות החדשות שנדפסו בלובלין שנת תל"ד בשם מהר"ל מפראג ובשם כמה גדולים וכן מצאתי להדיא באגור סימן אלף קל"ב:

(יד) אבל אם כו'. הטעם כתבו הפוסקים דאין הטרפות מצד עצמה אלא דמחמת הנקב סוף שתנטל הכבד וכן נ"ל להוכיח מן הש"ס פא"ט (דמ"ח ע"א) דחצר הכבד לאו מצד עצמו טרפה ע"ש ודוק. ולפי זה בין עלה עליו קרום מחמת מכה או שאר קרום הוי סתימה וכ"כ בתשובת דברי ריב"ש שם דכשנסתם הנקב בשומן כשר וזהו דלא כהר"ץ בבדיקות וכבר השיג עליו הר"מ בס' ב"ה:

סעיף ט

(טו) מחט בטרפש. אפילו כולה טמונה בטרפש מטעם דחיישינן שמא ניקב אחד מהאברים הפנימים בכניסתן לשם ואין חילוק בטרפשא בין קופה לגיו או לבר כמ"ש הב"ח וע"ל סי' מ' סעיף ג':

סעיף י

(טז) דכל יתר כנטול דמי. משמע אפילו אינן דבוקין זה בזה במקום חיותא ובמקום מרה דכל יתר כנטול דמי ר"ל כאלו שניהם ניטלו לגמרי והלכך בכל מקום שנמצאו שני כבדים טרפה וכן כתב בת"ח כלל פ"ט דין י"א וכן פסק מהרש"ל פא"ט סי' י"ח. מיהו כתב מהרש"ל שם דאם הב' כבדים מתחילין למטה מאותו כזית במקום מרה ובמקום חיותה ג"כ פשיטא דכשרה לכ"ע כמו ביתרת רגל שיוצא למטה מארכובה (לקמן סי' נ"ה סעיף ד') עכ"ל וצ"ל דגרע טפי אלו נמצא יתרת כבד שאינה דבוקה כלל לכבד מאם דבוק למטה מאותו כזית משו' דכיון דמתחיל למטה דממקו' חיותה ומקום מרה נראה שאינו אלא תלתלי כבד ודו"ק. וע"ל ס"ס מ"ג וסי' נ' ונ"ד ונ"ה מה שכתבתי מזה: