ש"ך על יורה דעה ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| ש"ך על שולחן ערוך יורה דעה ה |

סעיף א[עריכה]


(א) אפילו היא בעלת מום שפעמים שהאדם מכסה מומה ואינו ניכר ש"ס (חולין מא:) וטור ומשמע דלהכי אפילו אינה מכוסה אסור משום לא פלוג.


(ב) לשם תודה וה"ה לקרבן נזיר אע"פ שלא נדר להיות נזיר איכא למיחש הרואה יאמר נדר בצינעא ש"ס (חולין מא:) וכ"פ רמב"ם (פ"ב מהל' שחיטה ה"כ) ושאר פוסקים.


(ג) לשם תמורה דוקא כשאין לו זבח בתוך ביתו אבל יש לו זבח בתוך ביתו ואמר לשם תמורת זבחי אימור שהמיר ופסול ש"ס (חולין מא:) וכ"כ הרמב"ם שם (פ"ב מהל' שחיטה ה"יט) וכתבו התוס' הא דלא חיישינן הכא שמא יש לו זבח בתוך ביתו בצנעא משום דאית ליה קלא שרגיל להודע שלא יבואו לידי מעילה.


(ד) שחיטתו כשירה דכיון שאינו נידר ונידב מידע ידיע שדרך שחוק והיתול אומר כן.


(ה) ואם נודע שעבר עבירה כו' פירש"י (חולין מא:) כשלא נודע אפילו אמר לחטאתי כשרה וכ' מהרש"ל דוקא כשאינו לפנינו בעינן נודע אבל אם הוא לפנינו ואומר שמחויב חטאת הודאת בעל דין כמאה עדים דמי ופסולה והב"ח חולק עליו.


(ו) לחטאתי כו' אבל אם אמר זו לחטאת בלא יו"ד כשר כמו שכתב רש"י (חולין מא:) והרשב"א בת"ה משום דמשמע שמתנדב חטאת עתה ואין חטאת באה נדבה אבל חטאתי משמע חטאת שאני מחויב כבר וכן אם לא אמר אלא זו חטאתי בלא למ"ד כשר כמ"ש הב"ח ומהרש"ל ס"פ השוחט וכדמוכח בתוספות ס"פ השוחט (חולין מא:) ד"ה והא לא אמר כו' ובפסקי תוספות שם ובהרמב"ם שנדפס בויניציאה שנת ש"י דבעינן דוקא למיתפסיה לשם חטאת וכדאמרינן בנדרים (ריש דף יג.) לה' מאי עביד ליה מיבעי ליה למתפסיה בחטאת ואשם ופירש"י שם שמתפיסה שאומר זו לחטאתי ולאשמי וזה נראה דעת הט"ו.


(ז) ויש להחמיר בא"ח סימן א' כתב המחבר שכשיסיים פרשה עולה יאמר יר"מ כאילו הקרבתי עולה וכן יאמר אחר פ' המנחה והשלמים מפני שהם נדבה והטור שם כתב דאומר גם אחר אשם כן ואזדו לטעמייהו דהכא והר"ב שלא הגיה שם שגם אחר אשם יאמר כן היינו משום דספוקי מספקא ליה ואזיל הכא והכא לחומרא.

סעיף ב[עריכה]


(ח) וה"ה לתורים כו' אבל תורים גדולים ובני יונה קטנים פסול ועיין פ"ק דחולין (דף כב:) מדין תורים ובני יונה איזה כשרים להקרבה ותלמוד ממנו לכאן שפסול.

סעיף ג[עריכה]


(ט) וכן אם שחטו זה אח"ז כו' נראה דהכא בעינן שיתחיל הפסול בדבר שעושה אותה נבלה וכדלעיל ס"ס ב' וכ"ש שאם כבר נשחט רובו בכשרות דאינו פוסל כששוחט אח"כ האחר לשם קדשים וכ"כ מהרש"ל וכן משמע להדיא בב"י ד"ה ומ"ש בשם הרמב"ם כו' והב"ח כ' אפי' אם שחט אחד כבר הכשר שחיטה ואח"כ בא אחר ושחט לשם קדשים אסור משום מראית עין ולא ידענא מאי מראית עין יש כאן דהרי שור שחוט לפניך.


(י) בד"א כשהיה לו בה שותפות כו' זהו דעת הרמב"ם שהביא המחבר לעיל סימן ד' ס"ד ונראה דעת המחבר דאפילו לדעת הרא"ש שהביא שם דאפילו יש לו בה שותפות אינו אסור הכא אסור כשיש לו בה שותפות דהכא א"ל לצערו קמכוין דאדרבא הרואה סבור שמתכוין למצוה אבל כשאין לו בה שותפות אינה אסורה דכל ששוחט בהמה שאינה שלו לשם דבר פסול קלא אית ליה וכ"כ עט"ז ע"ש ומ"ש בב"י דלדעת הרא"ש אפילו אין לו בה שותפות אסור כתב כן לדעת הטור שלא הזכיר כאן חילוק דשותפות וליה לא ס"ל א"נ ס"ל הכי אלא דמסתבר ליה לפסוק הכא כהרמב"ם מטעם הנזכר ודו"ק.