ש"ך על חושן משפט תכ
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף ב
[עריכה](א) עבד כנעני של חברו כו'. עיין בסמ"ע ס"ק ו' עד ומ"ה גם בהכא' כו' והב"ח השיג ע"ז ואין דבריו מוכרחים:
סעיף ג
[עריכה](ב) חייב בחמש' דברים וה' דברים אלו משתלמין מן היפה שבנכסיו כדין כל המזיקין עכ"ל רמב"ם ריש הל' חובל וכן כ' הסמ"ג דף קמ"ה ע"ג וכ' הרב המגיד שם שהדין מבואר ריש ב"ק דאמר כלם כאבות הן לשלם ממיטב ע"כ וכן פסקו הרי"ף והרא"ש והנ"י ריש ב"ק וכ"פ רש"ל שם סי' ו' וכן הוא הדין לעיל סי' שפ"ה ושפ"ח ס"ב:
סעיף טו
[עריכה](ג) ואם הי' בעל אומנות כו'. ומהרש"ל פסק דלענין נזק אין חילוק בשום בני אדם בעולה אלא שמין אותו כעבד שא"י שום מלאכה וע"ש סי' י"א ומכל מקום אין טעם לדבריו דהא מכל מקום היזקו הוא רב יותר מעבד שאינו יודע שום מלאכה ודו"ק נ"ל:
סעיף כז
[עריכה](ד) אין נותנין לחובל שום זמן כו' משמע אפילו זיל נכסי דנתבע ודוקא כשנתחייב בדין אבל אם מבקש זמן להביא עדים לפטור נותנים זמן אף לחבלות אם זיל נכסיה כדמוכח בתוספות והרא"ש פרק הפרה וכ"כ נ"י שם ודלא כב"ח סי' כ"ד וכבר השגתי עליו שם ע"ש:
סעיף לח
[עריכה](ה) רקק בחבירו עיין בתשו' ר"י לבית לוי סי' כ"ט מדינים אלו:
(ו) המדבר רע על שוכני עפר כו' עיין בתשו' ר"א ן' חיים סי' נ' וסי' צ"ג וסי' קי"א:
(ז) אבל לא על ביושים אחרים כו' ע"ל סי' פ"ז (בסמ"ע) ס"ק ע"ה וע"ו כ' הסמ"ע ר"ל דשם נותנין חרם אחר עדות אבל גם בביוש של שוכני עפר א"צ לישבע ע"ז כן הוא שם עכ"ל ובאגוד' פ' הזהב ז"ל אם אדם טוען ביישתני בדברים או בשוכני עפר והלה כופר נרא' דא"נ לישבע דלא נתקנ' שבועת היסת ע"ז מיהו בס' מיימוני ובס' המצות לא משמע הכי עכ"ל ולא ידעתי למה לא משמע הכי בס' מיימוני ובס' המצות ואי משום שכ' בריש הלכות טוען ונטען שהטוען לחבירו אתה ביישתני וזה אומר להד"ם אם הוא במקום שגובין קנס נשבע היסת כו' וה"נ אלו הוה אמת היו קונסין אותו י"ל דשאני התם דאלו היה האמת קונסין אותו ממון הקצוב בתורה משא"כ הכא תדע שהרי גם הטור ס"ס פ"ז כתב כהרמב"ם וסמ"ג ואפ"ה כתב שם לעיל מיניה דאם טוען אתה קללת אותי או הוצאת עלי ש"ר אין משביעים אותו רק מחרימים ע"ז שהרי אם יתברר שהוא אמת קונסין אותו כו' (הג"ה עיין במהרש"ל פ' החובל באריכות מדינים אלו ועיין בתשובת ר"י מטראני מי"ד סי' ט"ז שכ' שכל מה שמדבר לחבירו בלשון צחות כגון שקורא לרבים בני יונים או אמר על אחד שבא לדור ממקום אחר ונעשה דיין הגר אשר בקרבך יעלה עליך וגו' אע"ג דקרא קאי אעכו"ם לא מיקרי בושת וההיא איתתא דאמרה ורב כריסא וכו' אשה זו. פושעת היתה דה"ל ליתן בו סי' אחר וע"ש ראיה שלו:
(ח) הקור' לחבירו עבד עיין בתשו' ר"מ אלשיך סי' ע"ג ובתשובת מבי"ט ח"ח בשאלות השניות סי' ע"ז דף ק"ח אם קראו בן השפח' ונידהו ועיין עוד שם סי' קכ"ה דף קע"ד:
סעיף מ
[עריכה](ט) דין המבייש ת"ח כו'. וראשים וממונים הקהל כת"ח כ"כ בתשובת מהר"י לבית לוי סי' כ"ט ועיין שם באריכות: