ש"ך על חושן משפט שנה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף ג
[עריכה](א) ויש עדים שגנבו כו'. בפריש' כתבתי דמ"ה דקדקו הרמב"ם והטור וכתבו שיש עדים כו' דאל"ה כיון שהחזיר הגניבה מעצמו הרי ראינו שעשה תשוב' ולא היינו אומרים שלא ניחא ליה לבעלים להיו' שומר עלי' וכו' עכ"ל סמ"ע וכ"כ הב"ח ולפע"ד הא דנקטו עדים היינו לאפוקי שאלו כופר שלא גנב או משום סיפא לאשמועי' רבותא דאע"ג דאיכא עדים שהחזירו חייב וברמב"ם פשיט' דלא נקט עדים אלא לו' דחייב בכפל ע"ש מוכח כן להדיא אבל באמת ה"ה במודה שגנבו דדינו כיש עדים לענין דחייב באחריותו עד שיודיע לבעלים ויש להוכיח קצת כן מדהוצרך בפרק המפקיד (דף מ"א) לאוקמי מתני' רישא ר"י וסיפא ר"ע ולא אוקמא כולה כר"ע ורישא דליכא עדים וסיפא דאיכא עדים ע"ש ודוק. וגם שאר כל הפוסקים כתבו בסתמא דצריך דעת בעלים ולא הזכירו עדים וקושית הש"ג מעיקר' לאו קושיא היא דכיון דמיד שגנב כלתה ליה שמירתו ואינו עוד שומר עליו א"כ מה בכך שיעשה אח"כ תשובה מ"מ צריך להחזירו ליד הבעלים עצמו כיון דכלתה שמירתו ודוק שוב ראיתי במע"מ כ' כה"ג ע"ש: