ש"ך על חושן משפט שמ
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
(א) ודוקא שאירע אונס מחמת השואל ע' בסמ"ע סק"א במה שהשיג על הע"ש שכ' לאפוקי השואל בית מחבירו ונשרף כו' משום דבכה"ג בלא"ה פטור דאין דין שומרין בקרקעות יפה השיג עליו ועוד יש להשיג עליו דשאל בית האונס הוי מכח השואל כיון דברשותו הוא ודוק:
(ב) ולכן מי שיש לו כו' ועוד איתא מרדכי שם טעם אחר דלא נקנה לו המשכון כיון שלא משכנו ומביאו הסמ"ע לעיל סוף סי' ע"ב סעיף קטן קכ"ז וע"ש:
(ג) דהא בלא"ה נשרף מכח המשאיל כו' כדלעיל סימן ע"ב סעיף מ"ד:
סעיף ב[עריכה]
(ד) וסופו לחזור פטור עיין בסמ"ע ס"ק ו' עד ולא כב"י כו' דברי הב"י וסייעתו נכונים והעיקר דגם כאן יש חולקין דחייב והוי ספיקא דדינא וכמש"ל סי' ש"ז ס"ו ע"ש:
סעיף ג[עריכה]
(ה) ויש חולקין כו' וכן נרא' לי עיקר וכמ"ש הרמב"ן ומביאו ב"י וז"ל והא דאמרי' מתה מחמת מלאכ' דפטור קשי' לי מיגרע גרע כיון דכי מתה מחמ' מיתת עצמ' חייב אע"ג דמלאך המות הוא דקטל' ומה לי הכא ומ"ל התם כי מתה מחמת מלאכ' דשואל דמ"מ איהו גרם לה היכא מיפטר וי"ל דשואל ודאי חייב באונסי' אבל לא בפשיע' דמשאיל וכאן משאיל פשע בה שהשאילו למלאכ' והיא אינה יכול' לסבול אות' וכן כתב הרשב"א והריב"ש סי' תכ"ג א"כ כאן שלא פשע המשאיל חייב השואל ול"ד לשונרא דקטלוה עכברים דהשאיל' לצורך עכברים ודוק עיין בתשו' רשד"ם סי' תל"ה:
(ו) ואכלוה העכברי' כו' וה"ה אם שלח כלים להלחם עם השונאים ונפלו בני העיר ביד השונאים ולקחו הכלי זיין הוי מחמת מלאכה ופטור כן כתב בת"ה סי' שכ"ח ומביאו ד"מ ר"ס זה והביאו ג"כ בסמ"ע והבי' ראיה מהך דינא דחברו עליה עכברים וקטלוה ואינו נראה בעיני דהכא מיקרי שפיר מתה מחמת מלאכ' שמחמת שתרצה לעשות מלאכת' בעצמה להרוג העכברים חברו עליה וקטלוה וא"כ פשע המשאיל אבל בכלי המלחמ' ודאי אין הכלים עצמם עושים המלאכ' רק הבעל מלחמ' וקרי מתה מחמת מלאכ' הבעל מלחמ' שלא נצח מלחמה ומחמת כן נלקחו מהם הכלי זיין ולא פשע המשאיל והלכך על הכלים ה"ל אונסים וחייב כן נ"ל ונ"ל דהת"ה סובר כהמחבר בס"ג אבל להיש חולקין חייב ודוק וכן עיקר:
(ז) לא יוכל לישבע כו' ולכך חייב והמחבר השמיט זה משום שתמה בספרו ב"ה על הרא"ש וטור וז"ל יש לתמוה דאטו משום שמא מחייבי' ליה אדרבה זה ראי' לומר דכיון דמתה בדרך מסתמא מחמת מלאכה מתה ואינו צריך לישבע אלא שמתה בדרך ופטור עכ"ל ולק"מ דכל שומר צריך לישבע שיודע בבירור אבל כשא"י א"כ חייב ש"ד ואין נשבעין ש"ד באינו יודע וכמ"ש לעיל סי' רצ"א סכ"ו וכן בכמה דוכתי ואפשר עיקר סברתו דמסתמא מחמת מלאכה מתה אבל ג"ז אינו כיון דלא הרגיש בה עיפא וטורח הדרך גם ר"י נ"ל ח"ג כ' כהרא"ש גם בת"ה סי' של"ג הביא דברי הרא"ש וטור בסתם וכן עיקר ובב"י וד"מ הביאו דברי הנ"י פ' הגוזל ומאכיל והר"ב השמיטו ונראה דלא ס"ל כוותיה משום דהרא"ש וטור שהעתיק כאן דבריהם פליגי עליה וכמ"ש לעיל סי' רצ"א ע"ש ודוק:
סעיף ד[עריכה]
(ח) משעה שמשכ' וכן כיון שמשך הבהמ' או הכלי חייב באונסים אע"ג שלא נשתמש בהן וכ"ש הוא מחזרה דלקמן סי' שמ"א ס"ה כדמוכח בש"ס פ' האיש מקדש (דף מ"ז ע"ב) וכן הוא בתוס' שם להדיא ע"ש והכי מוכח מהרא"ש ושאר פוסקים ועוד העליתי לעיל סי' ע"ב ס"ד ס"ק ל' דמי שהפקיד כלי אצל חבירו בין שהוא ש"ח או ש"ש ואח"כ נתן לו רשות להשתמש בו הוי שואל אע"פ שעדיין לא נשתמש בו ע"ש עיין בתשו' הרא"ן ששון סי' קמ"ד:
(ט) וי"א דלא בעינן משיכה כו' ועיין בתשובת ן' לב ס"א כלל י"ז סימן צ"ו דיכול המוחזק לו' קים לי כהרמב"ם עיין בתשובת ר"ל ן' חביב סימן צ"ד:
סעיף ז[עריכה]
(י) הכיש' במקל כו' כן הוא דעת הרמב"ם ובטור כתב שהרא"ש חולק על זה והמחבר סתם כדעת הרמב"ם וכן פסק בבית יוסף וכן כתב בסמ"ע וכן עיקר דכן הוא דעת ר"ח והתוספו' וה"ה והר"ן ונ"י ונרא' דאף הרא"ש לא פסק כן אלא משום דאזל לשטתו דסביר' ליה דמיד שנסתלקו הבעלי' חייב השומר בשמירתו וכן משמע להדיא מדבריו פ' השואל שהביא בית יוסף לעיל ר"ס ש"ז אבל למאן דפסק התם דאינו חייב עד שימשוך א"כ ה"ה הכא אם כן קשה על הרב רמ"א דכאן סתם כהרמב"ם ומחבר ולעיל הביא דעת הרא"ש וכן מוכח להדיא מדברי ה' המגיד והנ"י שהבאתי לעיל סי' רצ"א סעיף א' [ב] דלמ"ד הכישה במקל חייב [פטור] כ"ש דבעלמא בעיא משיכה ע"ש וצ"ע. וכ' עוד בנ"י בשם הר"ן שאפי' אמר בפי' הכישה במקל ואתחייב אני לך פטור ומביאו ב"י וד"מ:
סעיף ח[עריכה]
(יא) אבל אם החזירה אחר כו' עיין בתשובת ר"ש כהן ס"ב סי' ק"ך: