ש"ך על חושן משפט שא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
(א) ולא בהקדשות הן של מזבח עיין בתשו' ר"א ן' חיים סי' ל' ובסי' ק"ג וק"ח:
(ב) ומ"מ ש"ש כו'. עיין בתשו' רא"ן ששון סי' ע"ג:
(ג) והכי קי"ל. ואני הוכחתי לעיל סי' ס"ו ס"ק קכ"ב דהעיקר כהרמב"ם דבפשיע' חייב:
(ד) שומר שמסר לשומר בדברים אלו חייב כו'. וכ"כ בד"מ וז"ל כ' הרא"ש בתשו' כלל ל"ט סי' ב' אע"ג דדברים אלו פטורים אפי' מפשיעה אפ"ה בשומר שמסר לשומר חייב דהוי כאלו השליכו לנהר וזה דלא כתשוב' מהרי"ק שורש ו' שפטר בהקדשות שומר שמסר לשומר וע"ש עכ"ל ולא ירדתי לסוף דעתו דהרא"ש בתשובה שם מיירי להדיא שנתנו לשני לגמרי ולא בתורת שמירה ע"ש אבל בשומר שמסר לשומר לא פליג אמהרי"ק ולא מסתבר כלל לומר דגרע מפשיעה וכ"כ הרא"ש גופיה בפרק המפקיד דשומר שמסר לשומר אפילו פשיעה לא הוי וכן מוכח לעיל סי' רצ"א סכ"ו דפסקו כל הפוסקים והט"ו דאם מביא השומר הראשון עדים שנאנס אצל השומר השני או שראה שנאנס אצלו ויכול לישבע על זה פטור וכן מוכח בש"ס פרק המפקיד דף ל"ו ע"ב גבי הא דמשני רבא התם לדידי דאמינא אנת מהימנת לי בשבועה ליכא לאותב' כלל ופסקו כל הפוסקים כרבא ואי הוי פשיעה הא ה"ל תחילתו בפשיעה וסופו באונס דחייב וגם מהרי"ק שם לא כ' דהוי פשיעה אלא למ"ד דיכול לו' אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר (ואפ"ה פטר מהרי"ק התם מטעם דכאן פטור אפי' פשע ע"ש) אבל למאי דקי"ל דטעמא הוא משום דא"ל האיך לא מהימן לי בשבועה משמע שם במהרי"ק דאפי' פשיעה לא הוי וכ"כ הרא"ש פ' המפקיד שם דלמ"ד אין רצוני כר הוי פשיעה ולדידן אפי' פשיעה לא הוי ע"ש והוא ברור:
סעיף ג[עריכה]
(ה) שאין נשבעין על אלו. ע' בטור [סי' צ"ה סי"ד] בשם רב האי דאין נשבעין על הקדשות ע"ש:
(ו) טענת ודאי כו'. ע' בב"ח סי' צ"ה וצ"ע:
סעיף ד[עריכה]
(ז) אם קנו מידם כו' הר"ן כ' בכתובות ר"פ הנושא דלדעת הרמב"ם דלעיל ריש סי' מ' ה"ה באומר אתם עדי או חייב עצמו בשטר ע"ש ולפע"ד דדוקא התם שמתחייב עצמו מיד בלי ספק מה שא"כ הכא שאינו מתחייב מיד רק אם יאבד דמי לערב שכתב הר"ן גופא שם דדמי לאסמכתא ול"מ אתם עדי רק קנין וכן מדוקדק בלשון הרמב"ם שם שכ' המתחייב עצמו בממון ולא בתנאי כו' כן נ"ל ודוק כ' הסמ"ע אבל בלא קנין אינו מחייב בדבורו אע"פ דמתנה ש"ח להיות כשואל ומתחייב בדבור בעלמא כו' דשאני התם שהוא בכלל השומרים כו' כן כתב המ"מ כו' ליתא כן במ"מ רק בנ"י ע' ב"י וכן כתוב בתוס' פרק הזהב דף נ"ח ע"א ד"ה אמר ר' יוחנן כו' ול"נ הטעם דמתנה להיות כשואל והוי כאלו אמר הריני שואל דומה להריני כאלו התקבלתי משא"כ הכא דשואל גופא פטור דאין כאן דין שומרים כלל ודוק:
סעיף ו[עריכה]
(ח) מעות עניים כו'. ע' בתשובת מהרא"ן ששון סי' ע"ג וע"ז:
(ט) ופשע בהם עיין רש"ל פ"ח דב"ק סי' ע"א וע' בתשוב' מהר"מ אלשקר סי' ע' ע"א ובתשו' מהרי"ט סי' קי"ו ובתשובת רמ"א סי' ל"א ובמהרשד"ם סי' רס"ו:
(י) וכן אם הגבאי אמר כו'. ואם לא אמר שניהם פטורים בחלק הצדקה אבל ביתר המשכון על החוב חייב הגבאי לשלם ללוה וע"ל סי' ע"ב ס"ה מ"ש בשם רש"ל: