ש"ך על חושן משפט קלו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| ש"ך על שולחן ערוך חושן משפט קלו |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א[עריכה]


(א) הרי זה ישתמש בהן. עיין בתשו' ר"א ן ששון סי' ק"ט וע' בב"ח ודבריו פשוטים דכשנודע שנאבדו שלו צריך לחזור מיד ודמי למ"ש בס"ב ע"ש:


(ב) ואפי' אומן עצמו כו'. ואם יבא בעל הטלית ויאמר לא צויתי למכור טליתי ולא לקחתי ממנו שום דמים נאמן ליקח טליתו מיד זה אם יש לו עדים שזו הטלית הי' שלו או יתן בו סי' כ"כ הטור והביאו ג"כ סמ"ע אע"ג דלא ראו עתה בידו החפץ אלא הוא עצמו מודה שאינ' שלו צריך לחזור ואף שאומן הי' נאמן לו' לקוח במגו דהחזרתי כ"כ בתשו' רשד"ם ס"י ע"ש:


סעיף ב[עריכה]


(ג) וכשיבא בעל החפץ וכו'. ע' בתשובות מהר"א ן' ששון סי' ק"ט: