ש"ך על חושן משפט יד
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
[עריכה](א) שנים שנתעצמו כו' עיין בתשובת מבי"ט ח"ב סימן ר"פ וסימן שמ"ג:
(ב) נעלה לב"ד הגדול המחבר העתיק לשון הרמב"ם והוא אינו מחלק בין ב"ד הגדול לבית הוועד (והוא מקום שיש בו קיבוץ חכמים) אבל התוס' והרא"ש והטור מחלקים כו' עכ"ל סמ"ע וכ"פ מהרש"ל ביש"ש פ"י דב"ק סי' י' ע"ש:
(ג) כופין אותו כו' ע"ל סימן ג' ס"א ועיין ברשד"ם סי' ז' וסי' י"ב:
(ד) ואם ב' חכמים סמוכים בשוה כו' עיין בתשו' ן' לב ס"ג ס"ס צ"ז:
(ה) כופין את הלוה כו' היינו כשאין המלוה הולך בלא"ה שמה מהרי"ק שורש צ' עכ"ל סמ"ע ואין לזה טעם וגם מהרי"ק טעה בהבנות תשובת רשב"א והתשובות רשב"א הוא תשובת רמב"ן שמביא בסמ"ע ס"ק ז' [ח] (הגה שאם המלו' הולך בלא"ה שמה יכול הלו' לכופו) וכן פירשה הב"ח וחלק אמהרי"ק ופסק דהמלוה יכול לכוף ללוה אף שיש למלוה דרך שם ולא ללוה ע"ש:
(ו) וי"א דב"ד חשוב כו' עיין בתשובת רמ"א סימן י"ז דמ"ד ע"ג וס"ס ס"ד:
(ז) כופין את הלוה כו' עיין בתשובת ר"ש כהן ס"ב סימן קס"ח:
(ח) וי"א דבטענות נלך לבית דין הגדול כו' עיין ביש"ש פרק י' דב"ק באריכות מדינים אלו:
סעיף ג
[עריכה](ט) י"א כו' וכ"פ הב"ח ע"ש עיין בתשו' רשד"ם סי' ב':
סעיף ה
[עריכה](י) חייב לפרוע לו כו' וכ' ביש"ש פ' י' סימן י"ד היינו הוצאות סרבנות אבל שאר הוצאות כגון ששלח שליח אחר המעות או ששלח אחריו למקום פלוני א"צ לשלם ע"ש:
(יא) משע' שנעש' סרבן. ואף שלא כתב סרבנות אלא אח"ז מהרש"ל שם: כתב הסמ"ע וכתב ב"י סימן י"א בשם הרא"ש באם כופר הנתבע שלא הזמינו והתובע מביא עדים שהזמינו והודה הנתבע והביא עדים שבא מיד שהזמינו ה"ל כאילו אומר לא לויתי שאינו נאמן לומר פרעתי אפי' יביא עדים לדבריו עכ"ל ד"מ סי"א ס"ג עכ"ל סמ"ע ובב"י ובד"מ ס"ס י"א העתיקו תשובות הרא"ש והתובע אומר אני אביא עדים וחזר הנתבע והודה כו' משמע שחזר הנתבע קודם שהביא התובע עדים והסמ"ע שהעתיק והתובע הביא עדים נראה דקשיא לי' קושיות הב"ח בס"ס י"א שהקש' מהא דלקמן סימן פ' דמוכח בטו' דבין להרמ"ה והרמב"ם נאמן אם חזר בו קודם שבאו עדים אע"פ שחזר בו משום שראה עדים נאמן כשמביא אח"כ עדים על טענתו השנייה והניח בקושיא והסמ"ע נרא' שמפרש דהרא"ש מיירי שאמר אביא עדים והביא באמת ואח"כ חזר בו הנתבע אבל באמת פשט ל' הרא"ש בב"י ובד"מ לא משמע כן וגם בר' ירוח' נ"א חי"ב לא משמע כן שכתב שם וז"ל וראובן אומר אני אביא עדים ומיראת העדים חזר שמעון והודה שהזמינו כו'. מדכתב ומיראת העדי' משמע שהעדים לא באו עדיין רק שהיה מתירא שמא יביא עדים לכך נראה דהרא"ש ס"ל דכל שהוד' מיראת העדים ה"ל כאלו באו עדים והיינו כר"א בר' שמעון בפ' מרוב' דף ע"ה אליבא דרב דהא קי"ל התם כרב ואע"ג דחכמים פליגי עליה התם מ"מ כיון דפריך בש"ס התם לימא רב כתנאי וקאמר רב אנא דאמרי אפילו לראב"ש ע"כ לא קאמר ראב"ש התם אלא משום דקמודי מחמת ביעתות' דעדים אבל הכא דמודה בעצמו ואח"כ באו עדים לא משמע דכ"ע ס"ל כראב"ש ולא קשיא מלקמן סימן פ' כמו שהקש' הב"ח דהתם לא ידענ' שחזר בו מחמת ביעתותא דעדים וכדמשמע מדברי הב"ח אלא התם לא קאמר רק דאם חזר בו ואח"כ הכחישוהו עדים נאמן כשמביא עדים על טענתו השניה ע"ש ותרא' כדברי אבל הכא שאמר אני אביא עדים וחזר בו מיראת העדים ה"ל כאלו באו עדים קודם שחזר בו כראב"ש מיהו היינו כשבאו עדים אח"כ וק"ל. מיהו בב"י לקמן סי' ע"ט מביא בשם מ"כ שפסק כחכמים ולא ראב"ש וכן פסק הרב שם בהג"ה סעיף ט' וצ"ע לדינא:
(יב) וי"ח וכו'. עיין בס' א"א דף ע"ה ע"ג:
(יג) וכן נראה לי עיקר ובלבד שעשאו כו' וכ"פ ביש"ש פ"י דבבא קמא סימן י"ד ע"ש:
(יד) ואני אבא אחריך כו' עיין בתשובת מור"ם ססי' פ"ו ד' קס"ט ע"ג:
(טו) שישבע כמה כו'. ועיין לקמן סימן צ"א ס"ג בהג"ה:
(טז) אלא צריך לברר כו'. דין זה תמוה וגם קשה לי דבתשובת הרא"ש איתא צריך לברר והב"ד ישומו לו כו' ומשמע התם דבבירור לחוד או בשומ' ב"ד לחוד לא סגי אלא תרווייהו בעי' ונרא' הטעם דבבירור לחוד לא סגי דלאו כל כמיניה שיוציא כל מה שירצה ובשומ' ב"ד לחוד לא סגי דדלמא לא הוציא והיה נראה להגי' בדברי מור"ם אז הב"ד ישומו לו וכן י"ל בע"ש ובזה תסתלק השגת הסמ"ע עליו אך בד"מ כתב בשם תשובת הרא"ש וזה לשונו רק מה שמברר שהוציא משלם לו ומה שאינו יכול לברר ישומו ב"ד כמה ראוי להוציא וזה ישלם לו ע"כ וצ"ע: