ש"ך על חושן משפט ט

►| ש"ך • על שולחן ערוך חושן משפט ט |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

(א) מאד מאד צריך הדיין כו' ע"ל סי' נ"ד סי"ח בהגה ובסמ"ע ס"ק מ"ו:

(ב) וכל דיין ששאל שאלה כו' ואי עביד לאחשובינהו ש"ד טור ועיין ב"ח:

סעיף ב

(ג) אם קדם התובע כו' ע' בתשו' ן' לב ס"ג סימן צ"ז:

(ד) ממדת חסידותו וכו' וכתב מהרד"ך הא דאינו אלא מדת חסידות היינו כשעשה כן להדיין שלא בפני בע"ד חבירו אבל בפניו ודאי אסור דודאי יסתתמו טענותיו וק"ל עכ"ל סמ"ע:

סעיף ה

(ה) כל דיניו שדן בטלים. ע' בתשו' מהר"מ פאדו' ס"ס מ' וע' בריטב"א ס"פ האיש מקדש וע' ב"ח וסמ"ע ס"ק י"ד:

(ו) והוא שיקבל משניהם בשוה. והרמב"ם מסיים ומזה בפני זה והרב המגיד נתן טעם לדבר ע"ש:

(ז) אסור כו' ושכר פשרה כתב בב"ח דשרי ליטול ע"ש:

סעיף ז

(ח) ורואה זכות לעני כו' ה"ה כששניה' עניים או עשירים וכתב מור"ש ז"ל דלרבותא נקט זכות לעני כו' דאע"ג דאיכא כבוד רבו וכבוד העשיר עד כאן לשון סמ"ע ובחידושי אגדות לא כ"כ ועיין ב"ח מה שכ' בזה: