רשויות (ארלוזורוב)/נאומים והרצאות/נאם במסיבת עתונים (ירושלים, כסלו תרצ"ג)

מבין המאורעות הפוליטיים של החדשים האחרונים מתבלטת הרצאתו של הנציב העליון בפני ועדת המנדטים, שנסתיימה בתשובתו בדבר המועצה המחוקקת. קודם כל אגע בענין אחד שהנציב הזכיר בנאומו: "פעולות ממשלת א"י בפיתוח הארץ מתעכבות באופן רציני על-ידי כך, שהחלק השלישי כמעט מהכנסותיה מוצא לצרכי הגנה ומשטרה". הערה זו ראויה לתשומת לב מיוחדת מפאת הפירוש אשר כל שומע מן החוץ עלול לתת לה. מתקבל הרושם, כאילו הממשלה הא"ית שואפת בכל כוחה לקבוע תקציב ממלכתי לצרכים קונסטרקטיביים, להקדיש אמצעים לחנוך, לבריאות, לעבודות צבוריות וכו', והנה קם לה בדרכה מעצור אשר אינו נותן לה את האפשרות להגשים את תכניתה החיובית הזאת. מהו מעצור זה? הוא אומר: הצורך המיוחד באמצעי שמירה ובטחון לרגלי פעולת ההתיישבות היהודית והמצב המתוח בארץ, אשר שרשיו נעוצים ב"סבוך" הציוני ובכל הכרוך בו. זהו הפירוש אשר תשעים ותשעה ממאה שומעים מבחוץ יתנו בהכרח לדברי הנציב. ושוב מוצג המפעל היהודי כגורם השולל מתושבי-הארץ הנאות שהיו זוכים בהן בתנאים אחרים. מבחינה זו כדאי להעיף עין על מצב הדברים בארצות המנדט הסמוכות – עיראק וסוריה – שאין של כל "סבוך" ציוני, אין שם הצהרת בלפור ואין עליה יהודית, אין גם זרימת הון ופעולה משקית מאומצת של עולים. כדאי להתבונן במצב ולבדוק אותו גם מבחינת הוצאות המשטרה והבטחון, וגם מבחינת המקום שתופסות בתקציבי הארצות האלה ההוצאות הקונסטרוקטיביות לשירותים סוציאליים ולעבודות צבוריות בהשואה לא"י. מבחינת הוצאות הבטחון החלות על התושבים (מחוץ להחזקת הכוחות הצבאיים), הוצא בשנת 1931 להגנה ומשטרה בא"י סכום של 774,090 לא"י. אולם בסכום זה נכללו 174,815 לא"י להחזקת חיל הספר הנמצא ברובו בעבר הירדן. בעיראק הוציאו למטרה זו מכספי האוצר לשנה האחרונה סכום של 1,320,000 לא"י, ובסוריה (המספר הוא לשנת 1929) 1,336,267 לא"י. אחוז ההוצאה למטרה זו, לגבי התקציב הכללי, הוא: בא"י 32,6, בעיראק – 37,93 ובסוריה – 31 בערך. אך ההשואה הכספית בלבד אין בה עדיין כדי תמונה בהירה, וכדאי לציין עוד מספרים אחדים המובאים בדו"חות השנתיים של הארצות האלה לחבר הלאומים. בשנת 1931 נמצאו בא"י 4324 שוטרים, חיילים וקצינים בכל המחוזות (אם נכניס לכלל זה את מחצית חיל הספר), לאמר – 4,2 איש לכל אלף תושב, בעיראק היו עוד בשנת 1929 7600 שוטרים וקצינים ו-10,500 חיילים וקצינים בצבא המקום (מחוץ לצבא הבריטי), הרי בחשבון ממוצע 6,6 איש לכל אלף תושב, בסוריה היו באותה שנה 18,046 איש בז'נדרמריה, במשטרה ובצבא המקום, אשר החזקתם היא ע"ח התקציב הסורי, ז"א 6,1 איש לכל אלף תושבים (מחוץ לצבא הצרפתי הרב הנמצא שם). ומה מצב ההוצאות הקונסטרוקטיביות בארצות המנדט השכנות, בהשואה לא"י? מבחינת ההוצאות לחנוך בשנת 1929 נמצא, כי אחוז למטרה זו, לגבי ההוצאה הממשלתית הכללית, שוה כמעט בכל הארצות האלה – ובכל הארצות האלה הוא נמוך מאד ובודאי שאינו מספק את המינימום הדרוש. אולם אם נבחון את ההוצאה הזאת לפי הסכומים המוצאים לכל נפש, נראה כי א"י מוציאה לטובת תושביה סכום גדול הרבה יותר מאשר הארצות השכנות. הסכום המוצא לכל נפש בא"י הוא בערך 0,15 לא"י; בעיראק – 0,090 ובסוריה – 0,080 לא"י. מספר הלומדים והלומדות בבתי הספר הממשלתיים בא"י בשנת 1929 היה 21,877, 28.8 לכל אלף תושב לא-יהודים; בעיראק – 29,409, 9.8 לכל אלף תושב; בסוריה – 56,462 14,4 לכל אלף תושב. א"י תופסת איפוא את המקום הראשון בהיקף שירותי החנוך של הממשלה. אחוז התלמידים בה גדול ב-200 אחוז לגבי עיראק וב-50 אחוז לגבי סוריה. הסכום שהוציאה ממשלת ארץ-ישראל מתקציבה הכללי בשנת 1931 לעניני בריאות, הוא 105,918 לא"י; בעיראק – 191,000 לא"י; בסוריה (בשנת 1929) 105,465 לא"י. אם כי הסכום הזה הוא זעום ובלתי מספיק, בכל זאת הוא הגדול ביותר לגבי הארצות השכנות. אך גם את היקף מפעלי הבריאות ומידת הנאת התושבים מבחינה זו אפשר לראות ביתר בהירות לפי הסכום המוצא לכל נפש. מכסה זו היא בערך 0,10 לא"י בא"י; 0,060 לא"י בעיראק ו-0,040 לא"י בסוריה. אשר לעבודות צבוריות – סוריה צועדת בראש יתר הארצות מבחינת אחוז ההוצאות. אולם לפי חשבון הסכום המוצא לכל נפש – עולה א"י על סוריה: בא"י 0,32 לא"י; בסוריה – 0,270 לא"י; בעיראק – 0,150 לא"י לכל נפש. התמונה היוצאת מתוך ניתוח המספרים שונה ביסודה מהרושם שאפשר לקבל מדברי הנציב. כיצד נפתרת החידה המעניינת הזאת? מספר אחד מספיק לכך. בו בזמן שעיראק הוציאה בשנת 1931 1.100 לא"י בערץ לכל נפש וממשלת סוריה (1929) – 1,490 לא"י לכל נפש – היה ביכלתה של ממשלת א"י להוציא 2,400 לא"י לכל נפש.ברם הביאור להופעה זו אינו נמצא במרחקים. יש לשוב לאותו הגורם אשר נראה היה בראשית דברינו כמעצור לפעולות הקונסטרוקטיביות של הממשלה: העליה העברית, מפעליה הכלכליים המודרניים, רמת החיים האירופית – הם הם אשר יצרו את האפשרות ואת הצורך להקים רשת של בתי ספר ממשלתיים ומוסדות בריאות ממשלתיים, להתקין אמצעי חיבור מפותחים ולהספיק לאוצר הממשלה את האמצעים הדרושים לכל אלה, ואפילו להשאיר עודפים הגונים בקופתה. ועכשיו אפנה להודעתו של הנציב בדבר עמדת הממשלה לגבי שאלת המועצה המחוקקת. אין ברצוני להרחיב כאן את הדבור על התפקיד שמלאה עתונות עברית מסוג ידוע לגבי הגבוש החלקי של דעת הקהל הערבית, זו שהתחילה מתייחסת בחיוב להצעת הממשלה בדבר המועצה המחוקקת, ובואתה מידה לגבי הקלת דרך הממשלה להגשמת תכניותיה. לפני עשר שנים, בימי הרברט סמואל, נדחתה הצעת הממשלה על ידי כל דברי הערבים, ובמשך כל השנים לא זזו אלה מעמדתם זו. עוד לפני שבועות אחדים כותב היה ב"ג'אמעה אל ערביה", האורגן של המופתי, כי זה שהוחרם על ידי הערבים בשנת 1922 – ובודאי ובודאי לא יתקבל על דעתם בשנת 1932. דברי הנציב בג'ניבה אינם נותנים שום יסוד לחשוב, כי סמכות המועצה תהא רחבה יותר מאשר סמכות המועצה שהוצעה על ידי הממשלה במקרים הקודמים ונדחתה על ידי הערבים. ואם על אף כל זה ניכרים כיום בעתונות הערבית הסימנים הראשונים לשנוי עמדה – הרי יש אולי להלך המחשבה החדש סיבות פנימיות שונות, אולם ברור כי אחת הסיבות היא בלי ספק תכסיסית: הבהלה שהוקמה בדעת הקהל היהודית ממריצה חוגים ערביים לשקול את הצעת הממשלה ביתר רצינות – מתוך ההנחה הפשוטה, שכל הנראה כנזק גדול בעיני היהודים ראוי להבחן בתור דבר אשר יש בו תועלת לגבי הערבים. אולם חמור עוד יותר הוא בעיני הנזק הפוליטי שנגרם על ידי דרכי המלחמה הפסולים של ה"פטריוטים" מבחינת עמדתנו כלפי הממשלה. תחת להגן על העמדה המאוחדת והאחריות המשותפת של תנועתנו – בא הפרסום הזה להודיע לממשלה, כי כוח ההתנגדות של היהודים שבור, כי הנשיא הנבחר וחברי ההנהלה הנבחרים בקונגרס הציוני מועלים בשליחותם, כי יש חילוקי דעות יסודיים בקרב המחנה לגבי השאחה העומדת להכרעה. ולעצם הענין: צריך שיהא ברור כי אין תקוה להתקדמות כלשהי מבחינת השלטון העצמי – אם יגשו להקמת המועצה המחוקקת לפני שיושג הסכם פעולה בין החלקים השונים של אוכלוסי ארץ-ישראל. דרוש שטח ידוע של קרקע משותף כדי לאפשר את תנועתה של המכונה הקונסטיטוציונית. אם לא יתגשם התנאי הזה – הסיעות הלאומיות שבתוך המועצה יביאו זו את זו לידי מצב של שיתוק מוחלט ומתמיד. אם הערבים יודיעו, כי הם מקבלים את תכנית המועצה המחוקקת, אלא שאגב כך הם דוחים את המנדט ואת כל הנובע ממנו – הרי ברור יהיה שהמועצה המחוקקת אינה בשבילם אלא אמצעי להכשיל את הפוליטיקה היסודית של ממשלת המנדט. בתנאים אלה לא יהיה שום ערך חיובי למועצה המוצעת. נשיא הסוכנות היהודית הציע עוד ב-1930 לכנס ועידה בהשתתפות שלושת הצדדים – אנגלים, יהודים וערבים – כתנאי מוקדם להקמת מועצה זו, כדי לנסות להגיע לידי הסכם של פעולה. רק על יסוד הסכם כזה תוכל איזו תכנית שהיא בדבר מוסד מחוקק להיות לענין ממשי, ורק אז יבוא הזמן לדון על פרטי התכנית. וכשיגיע הזמן לבירור הזה – בטוח אני, כי אנו מצדנו נצטרך לתת תשובה חיובית לשאלת השנויים הקונסטיטוציוניים בארץ-ישראל. אין אנו סבורים, כי השלטון הקיים כעת הוא משטר אידיאלי במידה כזאת שלא כדאי לאמץ את המחשבה כדי להכניס בו תיקונים וכדי להקים משטר שיהיה נתון יותר תחת פקוח דעת הצבור ויתאים משום כך יותר לאינטרסים של בנין הבית הלאומי. אחת הסתירות המעניינות בויכוח הפוליטי של השנים האחרונות מתבטאת בזה, שדוקא אלה מקרבנו המרחיקים לכת ביחסם השלילי לגבי האדמיניסטרציה הא"יית ואינם יודעים גבול בהאשמות ובטענות כלפי הפקידות הבריטית – הם הרוצים לקיים לעתיד בלתי מוגבל את כל השלטון בידי הפקידות הזאת. נדמה לי, כי אין אנו רשאים להיות בלתי-מרוסנים או נדיבי לב במידה כזו. בינתיים, עד שיעלה בידי הממשלה להביא את שני העמים היושבים בארץ לידי עמדה חיובית כלפי תכניתה הקונסטיטוציונית, לא תהיה כאן תקומה לשום מועצה מחוקקת. הממשלה אינה יכולה להקים מועצה מחוקקת בלי השתתפות הערבים, באשר לא תרצה להטיל על עצמה את האשמה כי היא מנסה לנהל את עניני הארץ באמצעות באמצעות מוסד אשר רוב האוכלוסים אינו משותף בו. ובאותה מידה ממש אני בטוח, כי על אף ההודעות הרשמיות שנשמעו ושאולי עוד תשמענה בהזדמנויות שונות – לא תוכל הממשלה לקבל על עצמה לקיים בא"י מועצה מחוקקת אשר הישוב היהודי לא ישתתף בה. הממשלה הבריטית ודאי עוד תשקול בדבר שבע פעמים בטרם תנסה להקים בארץ הבית הלאומי העברי מוסד מחוקק אשר העם היהודי לא יוכל לקחת בו חלק. ועתה הערות אחדות לענין אחד אשר גם הוא העסיק בזמן האחרון את דעת הקהל: זהו ענין הצעות הממשלה ביחס להתקנת מס ההכנסה בא"י. בעתונות הארץ-ישראלית וברבים מעתוני חו"ל נתפרסמו ידיעות, כי מצד ההנהלה בירושלים, וביחוד מצד בא-כוחה הפוליטי, ניתנו כביכול לממשלת א"י הבטחות בדבר תמיכה בענין מס ההכנסה, וכי הבטחות אלו ניתנו מבלי להועץ עם חוגי הישוב המעונינים בשאלת המס. הבאתי את המסמכים המלאים בפני ישיבת הועד הלאומי, ומבלי להכנס לעצם הענין של מס ההכנסה, ערכו או חוסר ערכו – הוכחתי כי הידיעות האלה בנויות על סירוסי דברים. גם זהו שלב אחד בפעולת ההסתה לשם רווחים מפלגתיים. אמרתי בועד הלאומי ואני חוזר על כך גם היום: ההנהלה אינה כפותה משום בחינה בשאלת מס ההכנסה. ההנהלה, על יסוד ההחלטה אשר תקבל, תוכל לפעול בכל התוקף והמרץ, כיון שלא נקבעה כל עמדה סותרת לא מצד ההנהלה ולא מצד מישהו מחבריה. בשיחה, בין מנהל אוצר הממשלה ובין חברי ההנהלה, אמרנו כי כל הארץ נהנית מזרימת ההון היהודי מחלקי תבל שונים לא"י – גורם המסביר את עליתה הכלכלית של הארץ בשעה של משבר חמור בעולם כולו – וכי התקנת מס ההכנסה תוכל לפעול כמכשול לגבי האימפורט של קפיטל, בהכניסה בהלה בחוגי בעלי האמצעים העומדים לבוא לארץ כדי להקים כאן מפעלי תעשיה ומסחר. אמרנו כי הכנסות ממשלת א"י נמצאות במצב כזה שאין כל צורך בפיתוח מקורות הכנסה נוספים לאוצר המדינה. אמרנו כי מס ההכנסה עלול ליהפך בתנאים ממשיים ידועים לתקנה הסותרת כל צדק ויושר, וכי בתנאיה הנוכחים של א"י יטיל מס ההכנסה מעמסה נוספת על הישוב העברי ביחוד. הדגשנו ואמרנו, כי הישוב העברי, המהווה 18 אח' מתושבי הארץ ונושא על שכמו 40 אח' של נטל המסים, משלם כבר היום פי שלושה לכל נפש משמשלם הישוב הערבי לכל נפש, ועל כן הוא מסרב לקחת על עצמו משא נוסף. גם בענין זה לא נעלים מכם עין שאין אנו רשאים להסתפק בתשובה שלילית סתם. החכמה הפוליטית החוזרת תמיד על ה"לא בא' רבתי" – יש בה מעט מאוד מן החכמה, והיא עלולה לסבך את הפוליטיקה הציונית בסבך שאי אפשר יהיה למצוא ממנו מוצא. גם ביחס לשיטת המסים הקיימת בא"י אין אנחנו חיים בעולם שכולו טוב, ואין לנו להכריז על הסטאטוס קוו שהוא קודש. השאלה בדבר חלוקה צודקת של נטל המסים – אינה כלל-כפי שרצו להסביר סופרים ונואמים, שאלה מופשטת. עובדה ממשית היא, כי משני מיליונים ורבע הלירות, שהממשלה הא"יית מכניסה כדי שנה בשנה, הישוב היהודי משלם כ-900 אלף לירה. ונשאלת השאלה: איזה יהודים נושאים בעול המסים? מכיון שמרבית המסים נגבית בעקיפין, מהמכס על סחורות חוץ, ברור כי מעמסה זו נופלת בעיקרה על שכם ההמון העובד, לא רק פועלים ומתישבים זעירים, אלא גם בעלי מלאכה, סוחרים זעירים ופקידים. ויש עוד שאלה: המסייעת שיטת המסים הנוכחית לפיתוח היזמה המשקית בארץ ולהכנסת הון, או שמא היא מניחה מכשולים על דרך ההתפתחות? אין להתעלם מכל הפרובלימה הזאת שכרוכים בה האינטרסים החיוניים של המשק הא"י ושל כל תושב בא"י – לא רק של מעמד פלוני או אלמוני ולא רק של מקצוע זה או אחר, אלא של כל המון התושבים.