רשויות (ארלוזורוב)/נאומים והרצאות/נאום בועידה הציונית השנתית בקרלסנד (תרפ"ב)

אם כי אולי לא מלא המנדט את כל התקוות ששמו בו במשך שלש השנים האחרונות,הרי אנו יכולים לקבוע את ערכו רק כאשר נשוה אותו למצבנו המדיני לפני 25 שנים. המנדט הנהו מנוף לעבודה פוליטית חדשה, ויותר ויותר נעשה ברור הדבר שבמרכז העבודה המדינית הזאת הולכת ומתיצבת שאלת יחסינו לערביים. סיעת המפלגה שלנו הביאה לפני הקונגרס הי"ב הצהרה בדבר הפוליטיקה הערבית של ההסתדרות הציונית והשפיעה שהקונגרס יקבל אותה. ההצהרה הזאת מלאה תפקיד חשוב במו"מ הפוליטי לפני אשורו של המנדט ע"י חבר הלאומים. אני מקוה שעמדת מנהיגינו בשאלה זו, איננה רק תוצאה של המצב הקשה שאנו נתונים בו כרגע, אלא שזאת היא העמדה הפרינציפיונית של הציוניות. אין דרך אחרת מלבד הקמת מדינה משותפת בא"י ליהודים ולערבים כעמים שווים בזכויותיהם, אך מן ההנחה הזאת מוכרחים להסיק גם מסקנות, אשר ההנהלה הציונית לא הסיקה אותן עד עתה. צעדים ידועים שנעשו ע"י ההנהלה עומדים בסתירה מוחלטת לעמדתנו. כעבור שבועות אחרי ההחלטה של הקונגרס הי"ב בשאלה זו, אי-אפשר להגיש תזכיר לממשלה האנגלית בדבר לגיון יהודי, בעיקר כאשר תזכיר זה היה משולל מראש כל תקוה להשיג את מבוקשו. עלינו היה לותר על הג'סטה הזאת. וכאשר אנו אומרים ששאיפתנו היא להשתלב לתוך חוג העמים המזרחיים, אין אנו רשאים בו בזמן להעביר ידיעה בעתונות, שבעזרתנו או ע"י תווכנו ניתן למעצמה אירופית המנדט על עם מזרחי, דבר שבלאו הכי אינו אלא הערכה מופרזת של השפעתנו בנידון זה. עלינו גם לבקר ולבדוק את סיסמאותינו. ראינו כמה קשיים צמחו לנו מן המלים ש"א"י צריכה להיות יהודית כמו אנגליה אנגלית". אף על פי שמאמין אנכי שגילו במלים אלה פנים שלא כהלכה ושכוונתן האמתית היא, שהאומה היהודית תוכל להתפתח בא"י באופן חפשי כשם שהאומה האנגלית מתפתחת בארצה. והוא הדין ביחס לסיסמא בדבר רוב יהודי. אין אנו רשאים לטרטר עשר פעמים ביום לתוך אזניהם של הערבים את הסיסמא בדבר רוב יהודי בא"י, בשעה שאנו רוצים לבוא לידי הסכם אתם. ועוד שורה של מסקנות כאלה יש להסיק מהצהרותיהם של ויצמן ורופין. ז'ן פישר הוכיח בנאומו שאין לומדים אצלנו דבר מן ההיסטוריה. באשר הקו הפוליטי משנת 1917 ועד היום, היה צריך ללמד אותנו כמה נזקים כרוכים בסיסמאות מדיניות פיקטיביות, אשר אין מאחוריהן גורמים ריאליים. עלינו להתאים את תביעותינו המדיניות לאפשרויות הריאליות של התנועה הלאומית העברית. מבחינה זו אנו רואים את ההכרח לאשר את הודעת הממשלה האנגלית. אבל גבולו של אישור זה מסתיים במקום שנסגרות לפנינו האפשרויות האלמנטריות להרחבת המציאות שלנו בארץ: הכוונה היא לחוקים המגבילים את העליה. כל העמים דרשו לקבוע בחבלי הארצות המנדטוריות את הפרינצפיון של (open door) אותה דרישה עלינו לדרוש לגבי עלית העובדים לא"י. הועידה השנתית צריכה להטיל על האכזקוטיבה לנהל את המלחמה על שערים פתוחים של א"י בפני עלית היהודים. בעליה זו ישנה האפשרות היחידה. לעשות את הציוניות לתנועת עם, שלא היתה כזאת עד היום. ציוניות עם א"י סגורה בפני עליה יהודית אינה יכולה להיות לתנועת עם. לנטות את הגשר על פני התהום המבדילה בין העם והציוניות, – זהו התפקיד אשר העמיסה על עצמה סיעתנו, וזוהי היום השאלה המרכזית של הציוניות.