רשויות (ארלוזורוב)/נאומים והרצאות/נאום באלברט-הול, לונדון (אב, תרפ"ט)
רצוי לדבר הערב כאזרחה של ארץ-ישראל, של אותה הארץ הסוערה-ניה שברגע זה חולשים עליה אוירוני-מלחמה, מכונות-יריה ומכוניות-שריון.
רצוני לדבר כאיש שמביט בקנאה ובגעגועים אל חבריו בארץ-ישאל, אלה שבמשך שנים על שנים עסקו בישוב הארץ והיו רוכשים אותה בעבודת שלום ובדרכי שלום, ועתה הוכרחו לאחוז בכלי-מלחמה כדי להגן על נויהם ועל חייהם. די צער ובושה לי לעמוד הערב כאן, על בימה זו, תחת להיות אתם יחד בהגנה העצמית של אחינו, ואפילו הייתי בטוח כי יטלו ממני את נשקי או גם אסור יאסרוני!
ובדברי אליכם כארץ-ישראלי, מחובתי היא להגיד לכם – רוחה של ארץ ישראל מהי. הרוח הזאת אמרה תמיד ואומרת גם היום: הכרח לנו להמשיך לבנות!
מוכרחים אנחנו להמשיך את בניננו יען כי אין אנו יכולים לסגת אחור. אין אנו יכולים לסגת אחור משום שארץ-ישראל היא תקותו האחרונה של עם בן חמשה-עשר מיליון. הדבר שהללו מנסים לרצחו נפש שם, בארץ, הוא לא הפרט – הגבר, האשה או הילד – כי אם תקות האומה כולה היא זו שהם רוצים להרוג. שום עם בעולם אינו יכול להרשות כי דבר כזה יבוא – ולהוסיף לחיות!
ומשום כך כל ספינה וספינה שתבוא לשערי ארץ-ישראל, אפילו בעתיד הקרוב, מחוייבת להביא לארץ נוער עברי חדש. גם ביום צפת עלתה על החוף, מאניה רוסית, קבוצת עולים חדשים, חלוצים. בעצם הבוקר הזה קבלנו טלגרמה כי כארבעים חלוצים הפליגו באני-שיט מברינדיזי והם שרים שירים בדרכם לארץ-ישראל. אף אסור כי תבוא הפסקה כל-שהיא בעבודת-ההתיישבות אשר לנו. סבור אני כי האסיפה הזאת צריכה לומר לילדי חברון שנשארו בחיים בשבת שעברה, כי המה יראו בחייהם בעמוד על תלה חברון בנוייה מחדש, חברות שתהיה לא רק עיר של ישיבות וזקנים, כי אם עיר עברית מודרנית, מקום שם צעירים מבני-עמנו יעבדו ויחיו.
ועל כן צריכה אסיפה זו, לדעתי, להגיד לעולם כולו כי רצוננו הוא לבנות, במשך השנים הקרובות, לא כותל אחד, עתיק-אבנים ואכול-הזמן, כדי להתפלל ולבכות על ידו, כי אם אלפי כתלים של בתים חדשים בשביל חלוצינו אשר ישבו בהם, ואם יהיה צורך – יגינו עליהם.
מנקודת-השקפה זו תבינו למה מתנגד הישוב התנגדות עצומה כזאת לטכסיס של עזיבת-המקום, שנקטו בו השלטונות הצבאיים בארץ-ישראל במשך הימים האחרונים. כדי לתת בטחון-חיים למתיישבינו אלה – מוכרחים להרשות להם שיגנו על עצמם. על ידי זה שמפנים את נקודות-הישוב הללו ועוזבים אותן הפקר לשוד, ביזה ושריפה – הורסים את עצם היסודות של הבית הלאומי. אין זאת רק שאלה של נזק הנגרם לרכוש פרטי, או של אבדות-נפש שהפרטים סובלים, כי אם שאלה של הרס ושואה שממיטים על כל מבנה החיים הלאומיים שלנו בארץ-ישראל.
כל אלה שרוצים באמת ובתמים כי ישרור שלום בארץ-ישראל, מחוייבים לדעת דבר אחד: אין דרך אחרת אל השלום בארץ-ישראל מאשר לחזק בה את עמדות היהודים. בשעה זו נמצאת הארץ במצב של מעבר. תושביה היהודיים כבר נשתרשו יותר מדי בקרקעה, כבר נתבצרו שם יותר מדי, מאשר יוכלו לעקור אותם מן השורש. מאורעות השבוע האחרון הוכיחו את זאת. אבל עדיין חלשים הם יותר מדי, משיוכלו למנוע בעד השנות מאורעות כאלה. כל אלה שדורשים באמת בשלומה של הארץ בכל לבם צריכים להוכח ולראות, כי הדרך היחידה להשלטת השלום היא עליה יהודית מוגדלת והתיישבות מורחבת בצדה.
ואיש אל נא ירמה את עצמו, וביחוד ידעו-נא זאת אותם אנשי העתונות החפצים כי אנחנו, בני ארץ-ישראל, נאמין שהאנגלים נמצאים בארץ-ישראל רק בשל החבה היתרה שנודעת לנו מהם, והמשתעשעים ברעיון כי בפוליטיקה הבריטית יכול לבוא שנוי: אנחנו היהודים נמשיך את מפעלנו! אם טוב יהיה השלטון בארץ ואם רע, עם מנדט או בלי מנדט, – העולם היהודי יוסיף לבנות מולדת עברית בארץ ישראל!