[אל אחותו ליזה]

תל-אביב, 12.4.1925[עריכה]

אחותי מחמל-נפשי,

בין ישיבה לישיבה במועצת ה"התאחדות" – נתפניתי עתה סוף-סוף לענות לך בשורות אחדות על שני מכתביך האחרונים.

אין את משערכת כלל איזה ערך נפשי קיבלו אצלי המכתבים האלה, בחיבת-האמונים המלבבת והנובעת מן הלב, הממלאה אותם, ודווקא בזמן שבו למדתי – מהיותי מובדל ופרוש מכל הקשרים האנושיים – להוקיר שבעתים, ברגעים המעטים שמותיר לי חפזון החיים החיצוניים, את האמונים ואת הלבביות ואת קשרי-הנפש האמיתיים. את יודעת כי תמיד הייתי תמים-דעים עם אלה שראו באהבת האחות והאח, וביחוד באהבתה של האחות, ערך מיוחד במינו ונעלה, שאין לו חליפין ואין לו תמורה. אותו מקום ב"אבא גוריו" שבו נותן באלאזק ביטוי להרגשה זו עשה עלי תמיד רושם עצום. ורבה, רבה מאוד שמחתי, ואם רצונך בכך – גם גאותי, שאהבת-אחות שלך אלי נשמרה ולא נפגמה עד היום הזה, על אף כל המעצורים המרובים והמכאיבים – – –