רשויות (ארלוזורוב)/מכתבים/סירקוזה, 13.3.26

סירקוזה, 13.3.26

[אל סימה ארלוזורוב]

אך הספקתי להחליף כוח מעט, והנה אנו עוגנים במימי סיראקוזה – – –

– – – מה שרואים מן האניה – זוהי עיר ים-תיכונית טיפוסית, כפי שאנו מכירים אותה כולנו. ממרחק מסוים היא עושה רושם דיקורטיבי מאוד. מאירה היא בחליפות גוונים, ביחוד כשהשמים בהירים, ומבטיחה הרבה מאוד. מי שלמד לראות את הנעשה מאחורי הקלעים – כמונו תושבי-המזרח הותיקים– יודע מה מעט היא מסוגלת לקיים. ברחובות הצרים האלה, שמעל להם מתנפנפים הכבסים, בבתים בלויים ומבהיקים אלה, הנערמים זה על גב זה, אין מחסור בעניות ובניוול, ביסורים, בזוהמה ובמחלות, בסירקוזה כמו בשאר אחיותיה, ערי ים-התיכון הכחול.

אגב, לשם השוואה, כשאני מתבונן באיטלקים, מתלבטת ביותר לעיני, מתוך סימנים פעוטים, האחידות התרבותית של הים-התיכון. בניגוד לאירופה המרכזית, הצפונית והמערבית:

1. אוהבים כאן האנשים בדברם, לעשות תנועות נמרצות ופלסטיות, מתוך נטיה ברורה
2. לז'יסטה הפתטית והרחבה.
3. נושאים משא על הראש, בלי תמיכת-יד, בעוד שהגוף (שלא כמו שראיתי בתמונות סיניות או הודיות) מהלך קוממיות, בזקיפת-קומה חגיגית כמעט.

הכל שרים כאן בשעת העבודה, מכל צד. והשירה היא השירה האחידה של עמי הים-התיכון, כפי ששמעתיה, על המילודיקה וההרמוניקה שלה, מפי ערבים, יהודים, איטלקים. גיוון מינורי מיוחד. טרימולו. כלום לא שמת לב, כי בקוים אפיניים אלה נשמרה עוד קירבה בין החזנות הגלותית של העיירה הפולנית-ליטאית-אוקראינית ובין השירים שאנו שומעים כעת על דרכנו מפי פלחים או רועים ערביים? על פי מהותה, החזנות היא, בעצם, אותו דבר בעצמו; אפילו במקום שהמילודיה של תושב-הארץ פעלה, כמו באוקראינה, פעולה אסימילטיבית על המסיקה היהודית ויצרה באופן כזה "שעטנז" מוסיקלי. ואשר לפופולריות המרובה ולהתלהבות שהאופירה האיטלקית, למשל ורדי, מעוררת אצל היהודים – אין זה מקרה כל-עיקר, לפי דעתי. אם אנו נישאר על חוף הים התיכון, יציבו יד בתל-אביב ובעמק יזרעאל לורדי יורת מאשר לבאך.