רשויות (ארלוזורוב)/מכתבים/לונדון 18.8.1929

לונדון 18.8.1929

– – – כשאני מהרהר במה שהיה בציריך, נדמה לי כי לא היתה שעה יותר מעניינת, במשך כל ימי הקונגרס והסוכנות האלה, מאשר אותו ערב כשבא מארשאל כאורח אל הועד הפועל הציוני. כדי לדבר על לבנו ולהוכיח לנו כי צריך להכניס סעיף לתקנות-הסוכנות, לאמור – כי יותר מתקציב הסוכנות לצרכי-הדת היהודיים. הוא דיבר הראשון. דבריו היו בהתלהבות, ברגש ובקול רם כל הזמן, אבל פרימיטביים במקצת בצורתם, ובמחילה מכבודו – קצת המוניים בטון שלהם. נאומו תורגם לגרמנית – ועל-ידי מי? – על-ידי ברתולד פייביל. זאת היתה סצינה מוליירית ממש. דומה היה הדבר כאילו הוטל על אנאטול פראנס, למשל, למסור אחד מנאומיו של הגרנל בות מ"חיל הישע". כאשר גמר, קם וייצמן ותמך בהצעתו במלים פשוטות אחדות. ואחר התחיל הויכוח: סאקר, שדיבר בפיקחות רבה, בסרקאזם, בקורטוב של ציניות. "אנוכי בלתי-דתי, אולי אנטי-דתי. ובכל-זאת חושב אני כי אין לספק צרכים דתיים על-ידי תקציב וכסף. אך אם אנשים המתימרים להיות דתיים עומדים על כך, צריך שיקבלו את התקציב שהם דורשים". ואחר באו כמצליפים זה אחר זה: יצחק גרינבוים – על החופש האישי והתקנון, אנוכי – על חופש הדעות ו"אנחנו, בני ארץ-ישראל, אין אנו חיים במוזיאון לאומי" – ואחר – ב. לוקר... וכו'. לבסוף הוכנס סעיף על חופש הדעות נוסף על הסעיף בדבר התמיכה בצרכים דתיים. אבל כל הערב כולו היה כמין ישיבת הפרלמנט האנגלי במאה השבע-עשרה, שבה צירי הבית התחתון נלחמים על חופש-המחשבה האישי כנגד הלורדים, הרוחניים והחילוניים – הרוזנים וההגמונים. סבורני, כי אף אחד מאלה שהיו נוכחים בישיבה זו לא ישכחנה כה מהר – – –