רשויות (ארלוזורוב)/מכתבים/לונדון, 24 בנובמבר, 1930

אמא יקרה שלי,

מקווה אני כי את הטלגרמה^[1] שלי קיבלת לפני קבלך את המכתב הזה, ומתוכה כבר ראית מה יוצאות מן הלב הן ברכותי ליום-ההולדת הששים שלך, ומה רבה תקותי כי כוח-החיים הנפלא שלך, ובעצם – גם שמחת-החיים שלך, יהיו מנת-חלקך במידה בלתי-פוחתת עוד זמן רב מאוד מאוד. ועתה הנה נסיבה היתה פרי התנאים החיצוניים, שלא יכולתי לברכך ביום זה פה אל פה, וביחד עם כל בני משפחתנו, ולא נשארה לי איפוא ברירה אחרת מאשר לעשות זאת בצורה שאינה חביבה עלי ביותר – בכתב. אם אדם עשוי בכלל לחשוב בנעוריו, כיצד ובאיזו צורה רוצה היה לראות את יום-ההולדת הששים שלו, אזי ייתכן שלא הכל הוא כיום כמו ששאלת אולי לעצמך. אבל, מאידך גיסא, הרי ישם גם כל כך הרבה מן החיובי, שאני מקווה כי לא תרצי להיות בלתי-צודקת. ילדיך כולם מסביבך, – גם אם הולכים הם בדרכיהם הם. כמה הורים הם בעולם בימינו שזוכים אפילו לזאת בלבד? נכדים – ומספרם גדל והולך – משחקים בביתך, ואפילו אם יש פעמים והם מקימים שאון קצת יותר מדי. ארץ-ישראל, עם כל הערך שישי לה בשבילנו גם במובן המסורת וגם במובן התקוות שלא גמלו עדיין, נעשתה לך למולדת שניה. בשביל כמה דורות נשארה תקוה זו מעל וכמה יהודים מסכימים היו ברצון רב להתחלף אתנו אפילו כיום הזה? שמצבנו החמרי, מצב כולנו, אינו כמו שצריך להיות – כלום יכול דבר זה להכריע את הכף כנגד כל היפה והטוב שהחיים נתנו לנו? גם טבעך בקרבך יחוש בודאי בכל כוחו את הערכין החיוביים הללו, ביום הולדתך. האם לא התפעלתי ממך תמיד בגלל חיוב-החיים הגדול שלך, יציבותך ומרצך, וכלום לא השתדלתי ללכת בדרכך זו?

ישיבתי בלונדון תהיה ממושכת קצת יותר משעלתה במחשבה תחילה, עקב המצב הפוליטי, כפי שסיפרה לך בודאי סימה. אבל כסבור אני כי הזמן שעלי לעשות כאן עוד – הוא פחות מן הזמן שכבר עשיתי כאן. במשא-ומתן עם הממשלה באה כעת הפסקה מסוימת – – – איך שיהיה, או שעוד מעט ויבוא צעד חדש, ואז יתקדם המשא-ומתן ויגיע במהירות לקצו, ואזי אשוב הביתה מיד אחרי גמר הענין. או שהמשא-ומתן יימשך עד לאין קצה, ואז אין גם טעם כי אנוכי אישאר כאן עוד זמן רב. את הכנת החומר למשא-ומתן – עבודה שבה יכולתי אולי להיות להועיל – כבר גמרנו בין כך ובין כך – – –

הקונגרס יתאסף, כידוע לך בודאי, בפברואר. את מקום-הקונגרס קבעה האכסקוטיבה גם הפעם בקארלסבאד. נראה הדבר כי הציונות נגועה קשה מאוד במחלת המרה^[2], אם גם באמצע החורף אין היא יכולה להתקיים בלי קארלסבאד. אולי רוצה היא גם להתחמם מעט במי המעיין. מצבי-רוחי נאלח כל-כך, שאין אני מאמין כמעט כי אסע הפעם בכלל לקונגרס – – –

1. טלגרמת-ברכה ליום-ההולדת הששים של אמו: "מזל טוב עד כפליים".
2. בעיר הזאת יש מעיינות-מרפא.