דנור, 26.3.28[עריכה]

– – – זה לא כבר שבתי וחשתי, תחושה חיצונית גרידא, את המרחק, מתוך שמוכרח הייתי להסב את שעוני שעה אחת אחורנית. תחילה – "רבע-הזמן המזרחי" ("סטאנדרד איסטרן טיים"), ואחר – עוד שעה אחת אחורנית לקבע הזמן ה"מרכזי", ועתה – לקבע-הזמן ה"הררי", וכשאסע הלילה הלאה לקאליפורניה אצטרך לשוב ולהסב את שעוני עוד שעה אחת אחורנית: לקבע-הזמן של "הפאציפיק" (האוקינוס השקט). ואז אהיה מפגר אחרי תל-אביב בשתים-עשרה שעות בקירוב, ובקומי איפוא כאן בבוקר וברדתי לאכול את ארוחת-הבוקר, חוזרים שם אותה שעה אנשי-שלומנו מבית-העם הביתה. רעיון משונה.

כפי שמעיד השם "קבע-הזמן-ההררי", הרי נכנסתי עכשיו לאזור "הרי-הסלעים" (רוקי מאונטיינס). חברים טובים אחדים, ולהם אוטומוביל עוד טוב יותר, הובילוני אפילו לטיול של כמה שעות, יום אחד אחרי-הצהרים, בין ההרים, עד שהגענו לפסגה אחת המכונה "Lookout Mountain" (הר המצפה). המראה מכאן הוא באמת יפה להפליא: רמות מושלגות ויערות עמוסי-שלג מעבר מזה ––– והמישור הרחב, שנהרות חוצים אותו פה ושם ושדות רחבי-ידים משתרעים בו עד לפאת שמים, לרגלינו מעבר מזה. על הור-ההר גם מצאתי בהיסח-הדעת את קברו של מכר ישן-נושן: בופאלו-ביל, צייד היחמורים הגיבור וחיתת האינדיאנים מתקופת החלוצים של המערב האמריקני, שבצוואתו ביקש בפירוש כי יקברוהו כאן על הר-המצפה. בפעם הראשונה התודעתי אליו בשטאלופנן, בגיל שבו התחלתי לקורא בחריצות רבה את ספרות ה"שונד". סחורה זו נמכרה בחנות גדולה אחת שברחוב הפולני, ועלי היה לעבור את כל העיר עד שהגעתי שמה מביתנו. אפשר היה להשיג שם חוברות של עשרה פניג: "נאט פינקרטון" ו"איטל קינג, האשה-הבלש הראשונה". אולם היו גם חוברות שמחירן עשרים פניג, שרק לעתים רחוקות השיגה ידי לקנותן. הללו היו בראש וראשונה – "בופאלו ביל", חוץ מ"טקסאס-דג'יק", "ניק קארטר" ועוד. הנער שעמד אז בעינים נוצצות לפני חלון בית-מסחר הספרים ברחוב הפולני לא חלם מכל וכל, כי יבוא יום והוא יעמוד על-יד קברו סחוף-הרוחות של גיבורו האהוב, ועוד פחות מזה – כי יבוא הנה, למדינת קולוראדו, כשליחם ומבשרם של הפועלים העברים המאורגנים בארץ-האבות ויזעיק את הציבור למגבית בשבילם. אכן משונה הוא משחק-החיים! ואגב, כפי שמבטיחים אותי כל תושבי דנויר, היה בופאלו-ביל זה איש-בליעל מופקר ושותה-שכור. ואף-על-פי-כן, חלומות הילדות הלוהטים... הם לא ישכחו, – – –