רשויות (ארלוזורוב)/מכתבים/ברלין 29.5.1918
ברלין 29.5.1918[עריכה]
[אל ידידו כלב דוגילאצקי]
השעה שהקדשתי היום לכתוב לך, חביבי, אינה שעה מוצלחת. עד היום העיקה עלי עבודה כל-כך גדושה, שלא מצאתי פנאי אפילו למלא אחרי בקשותיך הקטנות שהבעת במכתבך. היום הוא הרגע הראשון של חופש ומרגוע. וטעמו פשוט: לא הלכתי אל אולם הקריאה ובאופן כזה "חשבתי" חצי יום. והנה – לא נתן לי הגורל אפילו ליהנות ממנו, כי דווקא כעת מצב-נפשי ומהלך-נפשי רע ומדוכא עד מאוד, אין ביאור ואין ברירה. זה עתה קמתי מקריאת "עיר ההריגה" לביאליק, והרושם שהשפיע עלי השיר היום הוא נורא ומדכא כפליים.
"סלחו לי, וכו'..."
ונוסף על כל זה הנך בא לצייר לי את חיי היהודים ב"יהופיץ" שחור על גבי שחור. באמת, פיזור הכוחות נורא ומזיק. עם מנוון ומדולדל כעמנו, עם שחייו תלויים תמיד מנגדו, העומד עכשיו לפני משבר מכריע. עם שצריך לענות בעוד מעט רגעים על שאלת השאלות: להיות או לחדול! ועם כזה נחלק ונפרד ונבקע לכמה אלפי גזרים ובתרים וחלקים וחלקי חלקים. אלוהים שבשמים! כמה מפלגות, כמה "קלייזלאך"?! וצרה גוררת צרה – כמה רבנים, כמה רעיונות, כמה "אידיאות" וכמה "אידיאלים" – ואין רצון מאחד, אין חפץ כביר המנצח של ריבוא רבבות המכשולים שעוד מונחים בדרכנו...
ואם מצב תנועתנו הוא כך – ולפי ציורך זה ודאי – שם במדינות שאליהן היו נשואות עינינו, אצלכם בקיוב – מה אדבר על מצבנו כאן בברלין, מה תקוה לשמוע מפי? הלא פה הכל קטן וטראגיקומי על אחת כמה וכמה. "הפועל הצעיר"[1] איננו מתקדם. העבודה – ""חציר, יבש עד אין קץ", כידוע לך. אף הועד איננו חי, איננו עובד. הכל גוסס גסיסה קשה וארוכה... פועלים – אין. לעומת זה הנשים הולכות הלוך ורב. רוח "הפועל הצעיר" – אין. לעומת זה הטיולים וכיוצא בהם הולכים הלוך ורב. ולית דין ולית דיין. לפני שבועים הרציתי על הפרוגרמה התרבותית אשר אנחנו מוכרחים להציע לפני הקונגרס, כלומר על כל התיקונים שצריכים להוציא לפועל בארץ-ישראל. אין פוצה ומצפצף, אין קול ואין קשב. כלומר: בני-אדם פוצי פה ומצפצפים יש בכל מקום ומקום. אבל אין זה, אלא, דיבור פה, אין לבם שומע את מוצא שפתיהם.
בשבת שעברה דיבר אצלנו רוזנברג על מארכס. באו איזה אנשים, מ"פועלי-ציון" ו"שאר ירקות". הוא דיבר בשם "הפועל הצעיר", כמובן, וגמר את ההלל עליו. ואין בו אדם שירגיש את חילול-השם, שלבו יכאב למראה עיניו ולמשמע אזניו.
גם בין הצעירים היהודים-הגרמנים התרגשה איזו תנועה. חפצו להתאחד, להתרכז, להקים תנועה גדולה מאוחדת, זרם אדיר נובע ממעיין אחד. התאספו כמנהג ישראל במאה אסיפות. דיברו, נאמו, וחוזר חלילה. ויכוחים. נאומים, פולמוסים, מלחמות, בלי קץ ובלי תכלית. סוף כל סוף נתברר המצב: אלה תולדות תנועת הצעירים היהודים בגרמניה – קצתם אינם ציונים כלל אלא בני סיעה משונה אחרת, קצתם אינם חפצים להתאחד אלא לשבת ב"קלייזל" שלהם ולהסתכל בעולם עד יום ביאת המשיח, קצתם אינם יודעים כלל במה הכתוב מדבר, וקצתם – החלק קטן ביותר – יושבים ומביטים, העינים כבושות בקרקע, אל תוך ערבוביה זו, אל תוך בלבול המושגים והרגשות – והלב שותת דם, שותת... מה יהא בסופנו? אולי פסה תקוה מישראל...
בכל העולם הולכות הצרות והתלאות הלוך והתרגש. ובני ישראל מרכינים את ראשם ומוסיפים לחיות, תלויים בכל מיני נסים, והסתדרויות, ואוטונומיות, ומועצות[2].
תוכל לצייר לך שבמצב כזה אין כוח יצירה כלשהו יכול להתקיים. ככבים מציצים וכבים, ואנשים בחשכה נמקים, הביטה בכל ובלבבי מחשכים, ידידי, מחשכים.
הימים עוברים על באיזו עסקנות חפזנות, פזיזה, אשר אין טעם לה. מן הבוקר ועד הערב ארוץ, אעבוד, אהרהר. אינני יודע מה ולשם מה. כי אנסה לעבוד, אלף שטנים קמים בי להפריע. אין מרגוע, אין מנוחה. שעות תמימות אשכב ביער או על שפת היאור, אקשיב אל רעש הגלים ואל שאון ים העלים המתלחשים. הם חדלו מספר לי סודות, מגלות לי את רזיהם.. השמים טהורים וכחולים. הם שמחתי ונחלתי.
עיקר ששכחתי: לפני איזה ימים בא הנה א. מ. ליפשיץ. ודאי אתה מכירו. הלא הוא המנהל של הסמינריון בירושלים. הוא הוגלה עכשיו על-ידי התורכים וסר לברלין. הוא איש חביב מאד, מלומד עד אין חקר, צנא מלא ספרא במובן הטוב. אולי יזקוף הוא אותי, הכפוף...
ועוד אחד: בינתים המוח פולע, המוח מתרגז. הלב נכסף לידיעות מחיי העם. ובכן שלח לי כל מה שתשיג ידך. ספרים (למשל: כנסת – המאסף של ביאליק,[3] התקופה, [4] הדור[5] וכו'), כתבי-עת ("המשמרת החדשה", ערך און ארבייט,[6] וכו') כל מה שתשיג תשלח.
- ^ המדובר על "הפועל הצעיר" שבגרמניה, אחות ל"הפועל הצעיר" בארץ-ישראל.
- ^ בראשית 1918 פירסמה ממשלת אוקראינה חוק על אבטונומיה לאומית ליהודים בארץ הזאת, לפי שימשו כמוסדות השלטון העצמי היהודי – המועצה הלאומית והמזכירות הראשית (אחר-כך המיניסטוריון) לעניני יהודים. האבטונומיה לא האריכה ימים.
- ^ הופיע באידיסה ב – 1917.
- ^ הכרכים הראשונים הופיעו במוסקבה.
- ^ כנראה טעה. אותה שנה הופיע בקיוב העתון "דרור" שמוציאיו ייסדו כעבור שנים אחדות את הפדרציה הציונית-סוציאליסטית "דרור". גם "המשמרת החדשה" יצאה על-ידיהם.
- ^ עתונם של צעירי ציון ברוסיה.