רשויות (ארלוזורוב)/מכתבים/ברלין 16.11.1915
ברלין 16.11.1915
זאלו יקירי!
– – – – הריני מודה כי למכתבי הקודם שנכתב בסערת רגשות התגנבו כמה וכמה ביטויים בלתי-פרלמנטריים, אם לנקוט לשון נקיה, ובזה אני מביע לך את חרטתי, אלא שמקנן בי עדיין שמץ-מה מרוחם הלוהטת של אבותינו, שמץ-מה משנאתם לכל יסוד נכרי ולכל אדישות. "בת בבל השדודה!.. אשרי שיאחז ונפץ את עולליך אל הסלע" (תהילים קל"ז). איזו עמקות שברגש! האנשים אשר שרו את השיר הזה, גולי בבל ושרידי העברים אשר נאבקו בזירות רומא ביום הנצחון, – כל אלה היו אנשים אחרים, שונים מן היהודים שבזמננו, המתעלמים מעמם לטובת ענינים נכרים. אף אתה, ברוטוס בני!
ברם, רואה אני בעליל כי בהשתפכויות רגשניות לא אוכל להשקפותיך, ולפיכך יש את נפשי לעשות את הדבר בצורה אובייקטיבית טהורה, במעשיות ובקור-רוח.
אתה גורס: יהודי לאומי אנוכי, מכאן שהכינוי מתבולל אינו אלא מימרת-הוזה סתמית. אם כן איפוא – כיון שיהודי לאומי אתה, הרי שהכינוי מתבולל אינו כאן אלא ביטוי ריק. אך מה הראיה לכך? והיכן ההגיון שבדבר? אתה מודה ביהודים כבאומה אחידה ורצה לבל ידוכאו בשום מקום. חן חן לך! חבל רק כי אין הדבר תלוי בך, ועוד יסודות אחרים מכריעים כאן, מלבד התאחדויות היהודים הגרמנים, האוסטרים, הרוסים, אשר מנית במכתבך, והם – העמים אשר בקרבם אנו חיים. והללו כבר יעשו מעשה כדי שהאומה, זו שזכתה להכרה חביבה מצדך, לא יהא לה פתחון-פה להתאונן על שיווי-זכויות... ולהלן – שומה עליך בתורת יהודי לאומי, כפי שאתה מכנה את עצמך, לראות בעיניך את הסכנה הגדולה הנובעת ליהדות בתורת אומה מאותו שיווי-הזכויות, והיא סכנת שקיעה גמורה או חלקית. דוגמא לכך: צרפת ואנגליה.
ועוד כותב אתה, כי יש להקים בארץ-ישראל מקלט בטוח ליהודי רוסיה ורומניה. אך לא זוהי מטרתם העיקרית של הציונות. מטרתה היא יקיצת ההמונים היהודים הרחבים לפיתוח חיים לאומיים.
ואם מועטים הישגיה של הציונות בהתישבות בעקבות העיקרון הלאומי הזה – הרי תלוי הקולר לא בשאיפה כשהיא לעצמה, אלא באדישות היהודים וחוסר ההבנה שלהם.
"עתה שומה על היהדות לנקוט פוליטיקה עולמית, כפי שעשתה גרמניה החל משנת 1908". משפט זה מתבסס על רחבות-לב מסוימת, המצויה לרוב בגילוי-הדעת מטעם המלכות הרוסית, רחבות לב המתעלמת מעובדות קיימות ורוקמת לה עובדות מדומות. האיך אפשר לדמות את היהדות, אלה שברירי החלקים של אומה קטנה, אל האומה הגרמנית הפורחת והמעורה בקרקע מולדתה? משל כאילו אמרת שמונטיניגרו[1] חייבת לנקוט פוליטיקה עולמית. פוליטיקה עולמית מן ההכרח שתתבסס על כוח ומציאות.
ולהלן אתה נוגע במכתבך "ברצועת האדמה הקטנה הרחוקה מדרכי התחבורה" המסוגלת "לקלוט רק עשרה אחוזים ממספר היהודים". אם רק זאת היא ארץ-ישראל בעיניך ותו לא, כי אז צר לי עליך באמת ובתמים. אך הדבר טיפוסי מאוד לגבי יהודי. שכן אפילו איש גרינלנדיה, ארץ המצדיקה בלי-ספק הערה מעין זו, אוהב ומכבד את מכורתו. אגב, תורכיה עצמה, אשר תחת שלטונה תבוצע ההתישבות המובטחת מבחינה משפטית, היא היא שתדאג למקום קליטה.
ואשר ל"יהדות העולמית" שלך! מלבד הסתירות המצויות בעצם דבריך, ומלבד מה שמגמת הגוף הפאן-שמי הזה (אם יורשה לי להתבטא כך) לא נהירה לי כלל, הנה כל הענין הזה אין בו משום מטרה ותועלת. "יש לסייע ליהדות העולם ולאחדה", נאמר במכתבך. אך לשם כך נחוץ קודם כל כי גוף כזה יהא קיים במציאות. מה פירושה של יהדות העולם? יהדות – הריני מבין: זוהי הפזורה בעולם. אך ליחד את הדיבור על כיוון חדש "יהדות העולם", – עורבא פרח הוא בעיני.
אתה כותב: "במושג יהדות העולם הריני כולל את כל היהודים הצרפתים, הרוסים וכו'". משמע, היהודים בתורת כלל, בתורת לאום. ילמדני נא רבינו, מה חידוש יש כאן! הפעולה במובן "היהדות העולמית" האירציונלית הזאת פירושה לדעתך "להגדיל את השפעת היהודים בשטח הכלכלה והפוליטיקה". כוונתך כמובן בתוך הארצות שבהן נחותים היהודים, כי על כן אתה מביא לדוגמה את גאליציה. רצונך להגדיל את שכבת האינטליגנציה בקרב היהודים (למען יגיעו לידי השפעה כזאת). הנה כאן הגעת להיפך הגמור של משאלתך אשר הבעת לעיל, היינו "שהאומה היהודית לא תדוכא בשום מקום". כי דווקא האינטליגנציה הזאת, שייחודה המופרז כבר כיום ביחס למספר הנפשות, היא היא המשמשת שורש הדיכוי, מפני שהיא גוזלת עת עמדותיו של המעמד הבינוני בארצות שאנו נמצאים שם כאורחים. כל המוציא עובדה זו מכלל החיים הכלכליים כיום, חומד לו לצון בדברי היסטוריה. גם בשטח זה שואפת הציונות להכונה מסודרת לארץ-ישראל.
ולבסוף עוד מלים מספר על ה"קידמה שלאחר מאה שנה". השקפותיך כיום, לפי עדותך, ילידות המלחמה הן (הריני נוקט את לשונך אתה). הדבר ניכר מאליו. אתה נתפס להשליה על-ידי שיווי-הזכויות המדומה שבימי המלחמה, על-ידי הקצינים היהודים המועטים וצלבי הברזל שנתכבדו בהם יהודים, ואתה בא לכלל אמונה בקידמה. עוד תתמה ותשתאה למראה הריאקציה אשר תשתרר בכל מקום לאחר המלחמה. והיכן תהא אז הקידמה? לא! היהודים נשארו גוף זר, כפי שהיו למן היום בו קרע הרומאי באגרוף רשע את פרוכת הארגמן מעל קודש-הקודשים, וכן יישארו תמיד. ואף בכדי כל "היהדות העולמית" וה"התבוללות". ואני אומר: "שבח לאל, על כי יישארו גוף זר". וקיום זה של היחוד הלאומי, של ה"אני" הלאומי, אחידות החיים הלאומיים המשתקפת בספרות לאומית, ריכוז החיים הלאומיים מבחינה כלכלית ורוחנית, – אלה לדעתי הפתרון היחיד לשאלת היהודים, לטובתנו ולטובת האנושות כולה. כי הכונה שיטתית של האינטליגציה היהודית ושל המעמד הבינוני היהודי תקל עליהם עול יסוריהם הכבדים, ועם זאת תציל את המעמד הבינוני של ארצות פזורינו – מעול מתחרה קשה. משתתגשם התעודה הזאת – תתגשם מטרת הציונות. הציונות היא, כפי שהצליח אי-מי להגדיר – "האומה היהודית בדרך". – ובזה נתערערו השקפותיך בקצרה, והשקפותי נתלבנו בקצרה. – ואשר לשירים ולענינים פרטיים עוד תימצא לנו שעת-כושר, לאחר שתתברר השאלה הזאת. אך בבקשה ממך – בלי תעתועי-דמיון שאין להם ערך.
- ^ אחת הרפובליקות בפדרציה של יוגוסלביה. לפני מלחמת העולם הראשונה היתה מדינה עצמאית, שמספר תושביה 435,000 ושטחה 14.18 קמ"מ.