רשויות (ארלוזורוב)/מכתבים/ברלין, 30 בנובמבר, 1923

ברלין, 30 בנובמבר, 1923

– – – זה לא כבר כתבתי לך, כי סבור אני שהמעבר ללשון העברית, כשפת-הדיבור בינינו, לא יקשה עלינו. "שאלת-השפות" שבינינו מטרידה באמת את רוחי ומביאה אותי לפרקים לידי התרגשות. יש לי יחס חי מאד לשפה בכלל (לא לשפות, כי אם לשפה). השפה הריהי משהו הקשור קשר עמוק-עמוק במחשבתו ובהרגשתו וברצייתו של אדם. שהרי אין זה ענין כלל למלות ולדקדוק, אלא לגוני-גוונים ולבנות-גוון דקות מן הדקות, המרטטים בכל מילה ומילה, עונים לכל הטעמת-דיבור והטית-ביטוי ומעוררים עם כל צליל וצליל הדהוד חזק בתוך הנפש. ומבחינה זו של תפיסת הלשון – מצב הענינים אצלנו מסובך למדי.

הרוסית שבפי – כמוה כאפס. אמנם מקווה אני כי תלמדיני, ובהמשך הזמן אדע להבין ולקרוא בשפה זו במידת-מה. ברם, צריך לשער כי לעולם לא אגיע למעלה מגבול ה"ידיעה" המיכנית.

– – – ואחרי כל אלה, כסבור אני כי באופן טבעי, כמעט בלי משים, כמו מאליו, מוכרח יהיה מרכז-הכובד של שיח נפשותינו לעבור אל הערבית. וכשנגיע לידי כך – נטפח את הדבר, נשמרהו מכל משמר ונראה בפריחתו לעתיד לבוא.