רשב"ם על ויקרא יג

<< · רשב"ם על ויקרא · יג · >>

(ב). אדם כי יהיה בעור בשרו: כל פרשיות נגעי אדם ונגע בגדים ונגעי בתים ומראותיהן וחשבון הסגרם ושערות לבנות ושער שחור וצהוב אין לנו אחר פשוטו של מקרא כלום, ולא על בקיאות דרך ארץ של בני אדם, אלא המדרש של חכמים וחוקתיהם וקבלותיהם מפי החכמים הראשונים הוא העיקר:
כי יהיה בעור בשרו: לפי שלפנינו יאמר כי יהיה בו נגע בראש או בזקן הוצרך כאן לומר בעור בשרו:
שאת: לשון גובה שאינה לבנה כל כך כבהרת, אבל הבהרת לבנה היא כדכתיב בהיר הוא בשחקים ונראית עמוקה יותר, מבהרת כמראה חמה עמוקה מן הצל:
ספחת: טפילה לשאת או טפילה לבהרת, תולדה לשאת וגם יש תולדה לבהרת להצטרף עמה כדכתיב ספחני נא אל אחת הכהונות לשון טפילה וצירוף, כך פירשו חכמים:
לנגע צרעת: שיהיה מקום הנגע בשר לבן כדכתיב מצורעת כשלג, כך נקרא הנגע כשהוא לבן:

(ג). ומראה הנגע עמוק: לבן:

(ד). ועמוק אין מראה: שאינו לבן כאחד ממראות נגעים המפורשים במסכת נגעים:

(ח). צרעת היא: ומוחלט הוא וישב בדד עד שיתרפא ויביא צפרים:

(י). ומחיית בשר חי: לא כמו בשר מבושל כי אם חי שגדלה חתיכת בשר בתוך הנגע:

(יח). שחין: פירשו רבותינו שבא על ידי חמימות מלקות שהכוהו אבל שחין של מכות אש הוא שבא על ידי חמימות אש:

(ל). נתק: צרעת מקום שער קורא נתק שעל ידי כך מתנתק השיער:

(לא). ושיער שחור אין בו והסגיר: שאם היה בו שיער שחור הרי הוא טהור לגמרי ואין צריך הסגר, שכך כתוב לפנינו ושער שחור צמח בו נרפא הנתק טהור הוא וטיהרו הכהן:

(נב). צרעת ממארת: כמו סילון ממאיר וקוץ מכאיב, וכן המארה והמהומה לשון קללה וחסרון:

(נה). פחתת: לשון מאירה שמפחית ומחסר: