רשב"ם על דברים ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · רשב"ם על דברים · ג · >>

(ד). ארגב: פתרונו לפי עניינו:

(יא). כי רק עוג מלך הבשן וגו': לכך אמר לו הקב"ה אל תירא אותו:
הנה ערשו: עריסה של קטן כשהיה תינוק, בירציל בלע"ז:
ערש ברזל: לפי שכשהיה קטן היה חזק מאד ובהשתטחו היה משבר ערס של עץ לכך עשאוהו של ברזל, כי לאדם גדול שיש בו דעת לא היה צריך כך:
הלה היא ברבת בני עמון: עדיין מונחת שם במקום שנתגדל בקטנותו לתמהון שהיה גדול בקטנותו כל כך, אבל מיטת אדם גדול אין רגילים להצניע במקום אחד כי בהרבה מקומות יש לו מיטות:
באמת איש: איש שהגדיל כל צורכו:

(יג). ההוא יקרא ארץ רפאים: שנזכר בברית בין הבתרים כמו שפירשתי למעלה:[1]

פרשת ואתחנן[עריכה]

(כג). החלות: כדכתיב למעלה היום הזה אחל תת פחדך, החלות הח' גורמת לה' פתח, וכן העירתי מצפון, וכן העדותי בכם היום, החתות כיום מדין, אבל בלא אחה"ע יאמר הקימות הרימות השיבות כולם חטפין:[2]

(כד). גדלך: שמסרת בידי סיחון ועוג:

(כח). וחזקהו ואמצהו: לזרזו ולומר לו אל תירא ואל תחת:

(כט). ונשב בגיא עד עתה מול בית פעור: בערבות מואב, וממה שראיתם כאן יש לכם ללמוד כמו שמפרש והולך עיניכם הראות את אשר עשה ה' בבעל פעור וגו' ואתם הדבקים וגו':

  1. ^ [ואני שמעתי לכך אומר הלה היא ברבת בני עמון מפני ששמע שמשה נצטוה מפי הגבורה אל תצרם ואל תתגר בם על בני עמון דאפילוו אנגריא לא הורשו ישראל על בני עמון וידע שישראל ילחמו עליו, לכך הקדים ונתן ערשו ומטתו בתוך העיר ברבת בני עמון והיא היתה עיר מלוכה כדמפקש בספר שמואל כדי שלא יכוהו ישראל על מיטתו כי ידע שלא הורשו לבא שמה לכבוד אברהם:] הוספת המעתיק הראשון.
  2. ^ [ואתחנן, בילמדנו פרשת שלח לך ואל תשאל לו בשעת נדרו מנין, ממשה כשאמר לישראל שמעו נא המורים נשבע הקב"ה שלא יכנס לארץ שנא' לכן לא תביאו את וגו' אמר משה שעת כעס ושעת שבועה היא איני מדבר עכשיו המתין שנה ואחר כך התחיל והתחנן לפניו שנא' ואתחנן אל ה' אמר הקב"ה בשביל שהמתנת שאר המתים יורדים לשאול ואתה תעלה שנא' עלה ראש הפסגה ותראה משם:] דברי אגדה הם לתחלת פרשת ואתחנן שהכניס הכותב במקום הזה.