רשב"ם על בראשית ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · רשב"ם על בראשית · ה · >>

(כט). זה ינחמנו: (ואם תאמר כיון שאמרו נביא גדול היה עבר שקרא לבנו פלג, למה אין אומר נביא גדול היה למך שקרא לבנו נח, ותירץ רשב"ם) שזה היה ראשון לנולדים אחר מיתת אדם ולכך קראו נח שאמר יהי רצון שיתקן זה עיותו של זה, ולשון תפלה הוא ינחמנו ינח ממנו כלומר שיעשה לנו הנחה וקורת רוח, אבל לשם לא שייך למימר לשון תפלה אלא לשון נביאות, אי נמי יש לומר קודם שנולד נח:

(לא). ויהי כל ימי למך: (הקשה הר"ר שמואל בה"ר מאיר זצ"ל) למה לנו למנות שני רשעים הכתובים בפרשה (ותירץ) דכך דרכן של נביאים זה אחר זה כדי לידע מניין השנים מבריאת העולם עד ימיהם, כי מתוך השנים ומנינם הכתובים כאן ומנין שנות הדורות הכתובים עד משה רבינו ומנין שעבוד מצרים דכתיב ומושב בני ישראל אשר ישבו בארץ מצרים וגו' ומנין מ' למדנו מנין שנים אשר מבריאת העולם עד שנכנסו לארץ, וכבר מפורש בנביאים מנין השנים אשר מיציאת מצרים עד בנין בית ראשון ומבנינו עד חרבנו, ומתוך דברי דניאל למדנו מנין השנים אשר מחרבן בית ראשון עד חרבן בית שני, וכתב על זה שבועים שבעים נחתך על עמך, פי' שבעים מגלות בבל וד' מאות ועשרים שעמד בית שני הרי כאן שבע פעמים שבעים שנה וזהו שבועים שבעה: