רש"י על בראשית רבה/פד/כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | רש"י על בראשית רבה • פרשה פד | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • 

לדף המדרש לכל הפרשה במדרש

חדא הוית. דינה:

ולואי קברה. שקשה עליו גלוי ערותה:

וינחם יהודה. שניחם מבניו שמתו:

ואין מתנחמין על החיים. ויוסף עדיין היה קיים:

ויבך אתו אביו. קרי ביה אתו מלמד שהיה אביו של יעקב בוכה עמו על יוסף אביו של יעקב דהיינו יצחק בוכה ונוהג עצמו כאבל לכך נאמר ויבך אותו עמו אבל כיון שהיה יוצא מאתו היה רוחץ וסך אוכל ושותה שהיה יודע שהוא חי:

למה לא גילה לו. יצחק ליעקב שהוא חי אמר הקדוש ברוך הוא לא גילה לו ואני מגלה לו:

על שם כל המתאבלים עליו הוא מתאבל עמו. שאלו ח"ו מת יעקב היה לו ליצחק להתאבל עליו עכשיו כמו כן היה מתאבל עמו על יוסף ובמ"ק גמר לה: