רש"י על בראשית רבה/מח/טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | רש"י על בראשית רבה • פרשה מח | >>
ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • 

לדף המדרש לכל הפרשה במדרש

פתח האהל והוא אחריו זה ישמעאל מפני היחוד שהיה ישמעאל ממוצע בין שרה למלאכים כתרגום ירושלמי וישמעאל מצית ליה מאחורוהי מאחריו של מלאך:

ד"א והוא אחריו. הרגיש שבאת אורה. שהמלאכים היו יושבים בחוץ תחת העץ והיה האהל מאחוריהם שאחוריהם אל אהל שרה ובשעה שהיו אומרים לאברהם שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך באת שרה לציית לשמוע מה הם מדברים וכיון שקרבה לשמוע מה הם מדברים הבהיקה החצר מהוד יפיה כמו שדרשו בספר הזה שהבהיק ארץ מצרים מאורה וכיון שבאת אותה אורה מאחרי המלאך הרגיש המלאך וכן נוהג בעולם כל זמן שאדם יושב באפלה אם יש נר או אבוקה לפניו אינו מרגיש מאורה אבל אם האור באה מאחריו הוא מרגיש:

א"ר יוחנן כבר כתיב ואברהם ושרה זקנים מה ת"ל ואברהם זקן אלא כשנולד יצחק החזירן הקב"ה לימי נערות:

א"ר אמי כאן זקנה שיש בה לחלוחית ולהלן זקנה שאין בה לחלוחית:

חדל להיות לשרה אורח כנשים כמה דתימא כי תחדל לנדור. נמנע ממנה לבא ווסתה כדרך הבחורים אלא כדרך זקנות שווסתן רחוקה אחת לג' חדשים: