רש"י על בראשית רבה/ל/ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | רש"י על בראשית רבה • פרשה ל | >>
א • ב • ה • ו • ז • ח • ט • י • 

לדף המדרש לכל הפרשה במדרש

איש צדיק מומחה. לשון זה תפסו חכמים מגזרת לא איתי די ימחא בידיה וימר ליה מה עבדת בדניאל שאין מי ימחא לדבר:

ס"א. שכל מאה ועשרים שנה וכו'. דכתיב והיו ימיו מאה ועשרים שנה אותן מאה ועשרים שנה נתן להם הקב"ה זמן שיחזרו בתשובה ואם יקשה לך לומר עשרים שנה היכן הם שהרי שם בן נח לא היה נולד לפני המבול כי אם מאה שנה תריץ קודם לידתו של שם נאמר הדבר איש צדיק וכו'. עד כאן:

כיון שמת מתושלח אמרו ליה הא לא אתא מבולא אלא על ביתא דההוא גברא הה"ד לפיד בוז לעשתות שאנן. מהו לפיד בוז אמר רבי אבא בר כהנא אמר הקב"ה כרוז לי בדור המבול זה נח תמן אמרין ליה כרוז ליה לפיד ליה במקום אחד יש מנהג כשאדם קורא לחבירו הוא אומר לפיד ליה לפיד זהו קרא בלשונם:

ס"א. אומר לחבירו קרא לי לפלוני הוא אומר לפיד ליה ע"כ:

והיו קורין. לנח בוז בוזא סבא:

לעשתות שאנן. שהיו קשים כעשתות של ברזל שלא לשמוע שום דבר טוב:

ס"א. למועד רגל אין כתיב כאן אלא למועדי רגל משמע שתי מעידות:

שבר מלמטה. זה התהום:

שבר מלמעלה. המים העליונים שנפלו עליהם ונמוחו: