רש"י על בראשית רבה/כט/ד
| רש"י על בראשית רבה • פרשה כט |
• א • ב • ד •
ס"א. לא מפרשין. כלומר אין נותנים חילוק בין מציאתו של נח למציאת דוד וישראל שאף על פי לא תלה הכתוב מציאתו של נח בהקב"ה כמו שתלה במצאתי דוד עבדי במצאתי ישראל אף על פי כן צדיק גמור היה נח ואין צריך ליתן חילוק במציאות:
רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש מפרשין. כלומר ודאי לא היה נח כדאי ואין מציאותו כמציאת דוד וישראל:
לאחד שהיה מהלך בדרך וראה אחד. כלומר פגע באדם נכרי שלא הכירו אלא מתוך שהיה מהלך יחיד ריחם עליו ונטפל לו:
דבקו עד שקשר עמו. ולא מפני טובתו של נכרי נטפל זה אצלו אלא מפני טובתו של נכרי נטפל זה אצלו אלא מפני טובתו של זה שמצאו. כך הקב"ה לא ריחם על נח מפני טובתו וחסידותו אלא מפני חסידותו וטובתו של הקב"ה שרצה להעמיד העולם ממנו:
ר"ש בן לקיש אומר. רבי יוחנן וריש לקיש כולם שוים בדעת אחת שלא היה נח כדאי אלא זה ממשיל משל שהקדוש ברוך הוא אהבו עד שנתן לו בתו וזה אומר עד שקשר עמו אהבה ע"כ: