רש"י על בראשית רבה/ג/ט
<< | רש"י על בראשית רבה • פרשה ג |
• א • ד • ו • ז • ח • ט •
אמר רבי שמואל בר נחמני מתחלת ברייתו של עולם נתאוה הקב"ה לעשות שותפות בתחתונים. ששתף חשבון שלו שהתחיל לספר בבריאת העולם עם חשבון הנשיאים שנאמר ביום הראשון הקריב (במדבר י') וכן כולם וכן כתוב בבריאת העולם יום שני אע"פ שאין לשון שני ושלישי נופל אלא על ראשון:
ס"א שמאחר שחשב יום אחד היה לו לחשוב מכאן ואילך יום שנים ושלשה וארבעה כהלוך החשבון שמתחילין בלשון אחד תחלה ולא יתכן לומר לשון שני ושלישי ורביעי כי אם לאחר ראשון:
ואימתי פרע. היכן השלים את הלשון שהיה לו לומר ויהי ערב ויהי בקר יום ראשון להלן פריך ויהי המקריב ביום ראשון אמר הקב"ה נדמה בעיני אותו יום הראשון של הקמת המשכן כאלו אותו היום בראתי את עולמי אותו היום של הקמת המשכן הוא יום ראשון בניסן ויום ראשון בשבוע דתניא בסדר"ע עשר עטרות נטל אותו היום יום שמיני למלואים ראשון למעשה בראשית שיום ראשון בשבת היה וראש חדש ניסן ובניסן נברא העולם וביום ראשון. ס"א וביום ראשון של שביעי עד כאן:
ראשון לנשיאים. אותו היום התחילו הנשיאים להביא קרבן:
ראשון למלכים. ראש חדש ניסן ראש השנה למלכים ודבר זה שבוש הוא שהרי תקנת סופרים היה כדמפרש בראש השנה משום שטרות ואינה כתובה לא בסדר עולם ולא במסכת שבת פ"ר עקיבא דהתם נמי תניא להאי לעשרה עטרות וכן לשחיטת צפון לא גרסינן התם ושבוש הוא דמה איריא עבודה זו משאר עבודות:
ראשון לכהונה. דעד שלא הוקם המשכן הותרו הבמות ועבודה בבכורות כדכתיב וישלח את נערי בני ישראל בכורי בני ישראל משהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים דכל שבעת ימי המלואים עשה משה על המזבח דתוך אותו אהל שנטה לו מחוץ למחנה עד שלא היה המשכן כך שמעתי. אבל בסדר עולם מוכיח כי שבעת ימי המלואים היה משה מעמיד המשכן להקריב על גבי המזבח ומפרקו לאחר ההקרבה. ובשמיני העמידו ושוב לא פסקו ובו ביום התחיל אהרן לשמש עבודה הראויה ואינו ראשון לעבוד עבודת ציבור דהיינו קרבן כדכתיב פרשת ביום השמיני (א"ה נ"ל שצ"ל והיינו ודוק) ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים והכי תניא בסדר עולם בו ביום הקריבו ישראל תמידים נדרים ונדבות חטאות ואשמות בכורות ומעשרות:
ראשון לשכון בישראל. ששרתה שכינה בישראל כדכתיב כי היום ה' נראה עליכם (ויקרא ט' ד') וכתיב וירא כבוד ה' אל כל העם:
ראשון לחדשים. כדכתיב ראשון הוא לכם לחדשי השנה ראשון לברך את ישראל כדכתיב וישא אהרן את ידיו (ויקרא ט' כ"ב) ראשון לירידת האש כדכתיב ותצא אש מלפני ה' וכו' ראשון לאכילה דכתיב בשלו את הבשר פתח אהל מועד ושם תאכלו אותו:
ראשון לאיסור במות. משהוקם המשכן נאסרו הבמות כדכתיב למען אשר יביאו: