רק טוב על ישראל/יב
פרק יב: עיני צדקיהו
א. הסתכל בצדקיהו ונתקררה דעתו[עריכה]
ואמר רבי יוחנן משום רשב"י
ביקש הקב"ה להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו בשביל יהויקים.
נסתכל בדורו ונתקררה דעתו.
ביקש הקב"ה להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו בשביל דורו של צדקיהו.
נסתכל בצדקיהו ונתקררה דעתו
בצדקיהו נמי כתיב "ויעש הרע בעיני ה'" (מלכים ב', כ"ד, ט)
שהיה בידו למחות ולא מיחה.
(סנהדרין ק"ג, עא)
אגדה קצרה זו צריכה עיון מעמיק. כל כולה "אומרת דרשני". כל משפט באגדה מעלה תמיהה גדולה. ה' רצה להחזיר את העולם לתוהו ובוהו בגלל יהויקים מלך יהודה. מה כל כך רע במלך יהויקים. עד כדי כך שה' רוצה להחריב את כל העולם בגללו?! כבר היו מלכים הרבה יותר רשעים ממנו: ירבעם, אחאב, אחז ומנשה. וגם אם יהויקים כל כך רשע שיענש. ואכן הוא נענש. אבל למה להחריב את כל העולם?!
ה' הסתכל בדורו של יהויקים והתקררה דעתו. מי הוא דורו של יהויקים? מה כל כך מיוחד בהם שבזכותם העולם קיים?!
ושוב הקב"ה הסתכל בדורו של צדקיהו ורצה להחזיר את העולם לתוהו ובוהו. מה כל כך רע בדורו של צדיקיהו? וכי זה היה הדור הכי רשע בעולם? עד כדי כך- להחריב את העולם?!
והתמיהה הגדולה מכולם- צדקיהו. ה' הסתכל בצדקיהו והתקררה דעתו. וכי מה כל כך טוב בצדקיהו? הרי גם עליו נאמר "ויעשה הרע בעיני ה'" יתר על כן הוא לא הצליח להחזיר את הגלגל אחורה, וגזרת החורבן התקיימה בימיו. ואם לא די בכך הוא הוביל את עם ישראל למלחמה עקובה מדם להרג, לרעב ולשבי ובסוף לחורבן ולגלות.
במאמר זה נדון באגדה זו ובשאלות שהעלינו. עיקר הדיון יהיה על צדקיהו. מה כל כך טוב בצדקיהו, שבזכותו "נתקררה דעתו" של מקום. ובזכותו העולם עדיין קיים.
כדי לרדת לעומק האגדה אנו נתחיל בהיכרות עם התקופה. נדון מתוך הכתובים על דורו של יהויקים ועל דורו של צדקיהו. נכיר מקרוב את יהויקים ועוד יותר את צדקיהו.
ב. תקופת יהויקים וצדקיהו[עריכה]
עשרים ושתים השנים האחרונות של בית המקדש הראשון היו שנים מלאי תהפוכות. באיזור כולו ובמלכות יהודה בפרט. באשר למצב באיזור- מלכות בבל נלחמה נגד מצרים. הבבלים ניצחו והשתלטו על כל האיזור. מלכות יהודה שהיתה כנועה למצרים עברה לחסות מלכות בבל. ביהודה מלכו בתקופה זו ארבעה מלכים ארבעה מלכים בזה אחר זה:
- יהואחז בנו של יאשיהו מלך רק שלושה חודשים.
- מלך מצרים שכבש את האזור, הדיח את יהואחז ממלכותו ומינה במקומו את אחיו יהויקים.
- יהויקים מלך אחת עשרה שנה תחת חסות מצרים.
- לאחר מות יהויקים מלך בנו יהויכין, אבל רק שלושה חודשים.
- מלך בבל שכבש את האיזור מידי המצרים, הדיח את יהויכין ממלכותו.
- נבוכדנצאר מלך בבל הגלה את יהויכין ועמו עשרת אלפים איש מיהודה, מנבחרי העם.
- נבוכדנצאר מלך בבל מינה למלך יהודה את דודו של יהויכין, צדקיהו בן יאשיהו.
מלך בבל השביע את צדקיהו שלא ימרוד בו. אולם צדקיהו לא קיים את שבועותו. מלך בבל שב ונלחם ביהודה. כבש את כל יהודה ולבסוף צר על ירושלים. המצור נמשך שנה וחצי. שארית יהודה שבמצור גוועה ברעב ורבים מתו בדבר. אולם צדקיהו לא נכנע לבבלים. זאת למרות שהנביא ירמיהו ביקש, זעק ואמר כן להיכנע לבבלים. לבסוף בחורי ישראל מתו בחרב הבבלים, והשארית של השארית גלתה לבבל (מלכים ב', כ"ג-כ"ה)
סוף לתקופה של אלף שנה
עם גלות יהודה בימי צדקיהו הסתיים עידן של עצמאות ישראל בארצו. זהו סוף העידן שישראל ריבון לגורלו. זהו סוף לתקופה של כאלף שנה מאז יציאת מצרים, מאז הכניסה לארץ בימי יהושע. סוף לתקופת הזוהר שנמשכה כאלף שנה. עם ישראל כולו בארץ ישראל. מציאות זו, שכל עם ישראל בארץ ישראל, לא תחזור גם לאחר 2500 שנה. גלות יהודה מציינת את סופה של מלכות בית דוד – 450 שנה. כמו כן זהו סוף לתקופה של 410 שנה שעם ישראל בארצו עם מלך ועם בית מקדש.
ג. "להחזיר את העולם לתוהו ובוהו"- למה?![עריכה]
עד כאן דנו בקצרה ברקע ההיסטורי, בתקופת המלכים יהויקים וצדקיהו. סקרנו את השנים האחרונות של בית המקדש ושל עצמאות ישראל. עתה נחזור לאגדה עצמה: "הקב"ה ביקש להחזיר את העולם לתוהו ובוהו". אולם הסתכל ב... והתקררה דעתו.
השאלה הראשונה היא, מדוע ה' מבקש להחריב את העולם? על מה חרון האף הגדול על כל העולם? אם יהויקים כל כך רשע, שהוא יקבל את עונשו. אם דורו של צדקיהו כל כך רשעים, שהם יקבלו את עונשם. ואכן דורו של צדקיהו נענש קשות. הם נהרגו "בחרב ברעב ובדבר", כדברי הנביא ירמיהו. יתר על כן שארית העם, ששרדו את המצור ואת המלחמה, הוגלו לבבל. אם כן מדוע העולם כולו אמור להיענש?! לא פחות ולא יותר- "להחזיר את העולם לתוהו ובוהו"?!
תשובה לשאלה זו תובן יותר ב"מבט על" על העונש שעם ישראל כעם אמור לקבל. המציאות הלאומית של עם ישראל אמורה להשתנות מהקצה אל הקצה, כפי שנפרט להלן:
- ארץ ישראל אמורה להיכבש על ידי האוייב הבבלי.
- ירושלים תיכבש, תיחרב ותישרף על ידי חיילי מלך בבל.
- בית המקדש אמור להיחרב ולהישרף.
- עם ישראל אמור לסבול ולהיענש "בחרב ברעב ובדבר".
- עם ישראל במצור. לאחר המצור רבים יהרגו במלחמה, והשארית תגלה לבבל.
- עם ישראל יאבד את עצמאותו וריבונותו.
- עם ישראל היה כולו בארצו, עצמאי, ריבון לגורלו, עם בית מקדש ועם מלכות דוד. ועכשיו הכול עלול להיגמר!
ד. בלי תורה אין קיום לעולם[עריכה]
חז"ל כותבים במקומות שונים על הקשר בין קיומו של העולם לבין התורה. במדרש תנחומא חז"ל אומרים במפורש כי אין קיום לעולם ללא התורה. רעיון זה מפורט בתנחומא מהיבטים שונים:
1. ה' ברא את העולם באמצעות התורה
בראשית ברא אלוהים, זה שאמר הכתוב-
"ה' בחכמה יסד ארץ" (משלי ג', יט).
וכשברא הקדוש ברוך הוא את עולמו,
נתייעץ בתורה וברא את העולם...
(תנחומא בראשית, א)
מדרש תנחומא פותח את דבריו לפרשת בראשית בכך ש"ה' בחֹכמה יסד ארץ" (משלי ג', יט). כאשר "חכמה"- הכוונה לתורה. כלומר, הקב"ה ברא את העולם באמצעות התורה. ובלשון חכמים: "נתייעץ בתורה וברא את העולם". רעיון זה שהעולם נברא באמצעות התורה, כתוב בזוהר בסגנון אחר: "ה' הסתכל בתורה וברא את העולם".
2. שינוי אות בתורה- כמוהו להחריב את העולם
כתוב בה: "ולא תחללו את שם קדשי" (ויקרא כ"ב, לב)
אם אתה עושה חי"ת ה"א, אתה מחריב את העולם.
"כל הנשמה תהלל יה" (תהלים ק"נ,ו),
אם אתה עושה ה"א חי"ת אתה מחריב את העולם.
וכן: "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד" ( דברים ו, ד),
אם אתה עושה דל"ת רי"ש, אתה מחריב את העולם,
שנאמר: "כי לא תשתחוה לאל אחר" (שמות ל"ד, יד)
(תנחומא בראשית, א)
המדרש ממשיך ומדגיש את הקשר בין קיום העולם לבין התורה. והפעם בצורה שונה. מה קורה אם חס וחלילה משנים אות אחת בתורה. לפעמים אם מחליפים ה"א בחי"ת ולהיפך, אנו נקבל משמעות הפוכה. כגון: "ולא תחללו את שם קדשי" (ויקרא כ"ב, לב) או: "כל הנשמה תהלל יה" (תהלים ק"נ, ו).
יכול היה המדרש לאמר לנו להיזהר בכתיבה או בהגיה של ה"א וחי"ת. לא כך אמר המדרש. אלא הוא נקט לשון קשה ובכך הדגיש את הרעיון: "אם אתה עושה חי"ת ה"א, אתה מחריב את העולם" בדרך זו הדגישו חז"ל כי קיומו של העולם תלוי בתורה.
אות אחת לא נכונה- ספר התורה פסול. אם אין ספר תורה, העולם יחרב. כי ספר התורה הוא תנאי לקיומו של העולם.
3. אם ישראל מקבלים את התורה
עד כאן מצאנו את הזיקה בין התורה לבין קיום העולם. לעולם אין קיום ללא התורה. עתה ממשיך המדרש ומוסיף את ישראל למשוואה הזו:
אמר רבי שמעון בן לקיש, למה נאמר במעשה בראשית יום אחד, יום שני, יום שלישי, יום רביעי, יום חמישי,
ובשישי נאמר יום השישי. ה"א יתרה למה?
שהרי בכולן לא נאמר אלא יום אחד, יום שני, וכן לכולם.
מלמד. שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית ואמר להם,
אם ישראל מקבלים התורה שיש בה חמישה ספרים, מוטב.
ואם לאו, אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו.
(תנחומא בראשית, א)
התורה נצחית. היא קדמה לעולם. העולם תלוי בתורה. אין התורה תלויה בעולם. אולם התורה מקבלת את המשמעות שלה בעולם המעשה, כאשר מישהו מקיים אותה. עם ישראל הוא העם שקיבל את התורה. ישראל כרתו ברית עם ה' לקיים את התורה. עם ישראל אמור ללמוד את התורה, את מצוותיה וחוקיה. ישראל הם המחזיקים בתורה. אם עד כאן אמרנו שקיום העולם תלוי בתורה, עכשיו יותר מדויק יהיה לאמר, שקיום העולם תלוי בישראל. זאת מפני שהם מקיימים את התורה. המדרש אומר זאת במילים פשוטות ובצורה ברורה: "אם ישראל מקבלים התורה... מוטב. ואם לאו, אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו"
עם ישראל גולה- לעולם אין קיום
ועתה נחזור לאגדה במסכת סנהדרין. לפני חורבן בית המקדש ולפני גלות יהודה, הקב"ה רצה להחזיר את העולם לתוהו ובוהו. עתה ברור למה. עם ישראל עוזב את ארץ ישראל. עם ישראל גולה מארצו. נראה שעם ישראל לא יוכל למלא את תפקידו. העם שמחזיק את התורה נענש בגלות, כי הוא אינו מקיים את התורה. אם כך, אם אין מי שיחזיק את התורה, איך העולם יתקיים?! הרי כל קיום העולם תלוי בקבלת התורה ובשמירת המצוות.
אשר על כן הסתכל ביהויקים... והסתכל בדורו של צדקיהו ורצה להחזיר את העולם לתוהו ובוהו.
ה. משל למלך שהכין חופה לבנו[עריכה]
עד כאן הסברנו מדוע ה' רצה להחזיר את העולם לתוהו ובוהו. תלינו זאת בקיום התורה. אם אין תורה, אין העולם מתקיים. אם עם ישראל אינו מקיים את התורה, אם עם ישראל גולה מארצו כעונש, אם כך איך יתקיים העולם?!
במקום אחר חז"ל מביעים אותו רעיון בצורה של משל ונמשל.חז"ל מתייחסים לזיקה שבין ישראל לקיום העולם. עם ישראל בארצו זו תכלית העולם, כל העולם מתקיים בזכות ישראל. אם ישראל גולה, לעולם אין יותר קיום:
ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה.
כתיב מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך (תהלים עט לא),
מזמור, בכיה מבעי ליה, א"ר אלעזר משל למלך שעשה חופה לבנו,
תיקן ביתו גיידה וסיידה וציירה, פעם אחת הכעיסו וסתרה, התחיל פדגוג יושב ומזמר,
א"ל המלך חרב ביתו ואתה יושב ומזמר, אמר להו לכך אני מזמר ששפך חמתו על חופת בנו,
ולא על בנו, כך אמרו לאסף, הקב"ה החריב את מקדשו, ואתה יושב ומזמר,
אמר להם לכך אני מזמר ששפך הקב"ה חמתו על עצים ואבנים, ולא על ישראל,
הה"ד ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה.
(איכה רבה ד', יא)
המשל: לפנינו משל מחיי המעשה. מלך מחתן את בנו. לצורך כך הוא מתקין חופה. עורכים ומסדרים את החופה ואת כל צורכי החתונה. במשל יש אמצעי ומטרה. החופה- אמצעי. המטרה- בן המלך מתחתן. והנה בוטלה המטרה- התכלית, בן המלך אינו מתחתן. אם כן מה צורך בחופה? לא פלא, המלך מפרק ומשבר את הכל, את כל האמצעי.
הנמשל:
- המטרה- התכלית- עם ישראל.
- העולם אינו אלא אמצעי.
אם המטרה בטלה, אם עם ישראל גולה, אם עם ישראל מאבד את משמעותו, אם כך מה הצורך באמצעי. מה הצורך בעולם?!
תפקידו של עם ישראל בעולם
לעם ישראל יש תפקיד חשוב בעולם. וללא עם ישראל אין משמעות לעולם. עם ישראל ממליך את ה' בעולם. עם ישראל אמור "לתקן עולם במלכות שדי". עם ישראל אור לגויים. תפקידו להאיר לגויים ולגלות לעולם את האמת, את הצדק, את הערכים האלוקיים. עם ישראל הוא העם שנבחר על ידי ה'. אנו נקראים בנים לה'. ותפקידנו לקדש שם שמים. דא עקא, עם ישראל מסוגל למלא את תפקידו, רק כאשר הוא בארצו. אם עם ישראל בגלות, זה חילול ה'.
והנה עם ישראל יוצא לגלות. עם ישראל מאבד את ריבונותו. העם שאמור להיות אור לגויים, העם שאמור לקדש שם שמים, העם הזה הופך להיות מובס, מושפל עד עפר. עם ישראל מאבד את תפקידו בעולם. והעולם מאבד את תכליתו. אם כך לעולם אין משמעות. התוצאה המתבקשת: "ביקש הקב"ה להחזיר את העולם לתוהו ובוהו..."
ו. דורו של יהויקים- "החרש והמסגר"[עריכה]
עד כאן עסקנו בשאלה מדוע ה' רצה להחזיר את העולם לתוהו ובוהו. עתה נעבור לשאלה השניה, מה גרם לה' לחזור בו? ובלשון הגמרא "התקררה דעתו". הגמרא אומרת: "הסתכל בדורו של יהויקים והתקררה דעתו". אם כן הגמרא מסבירה מדוע "התקררה דעתו", בזכות דורו של יהויקים. אלא שנותר לנו לברר, מה מיוחד בדורו של יהויקים? מי היו דורו של יהויקים? מהי מעלתם המיוחדת של אנשי הדור הזה, שבזכותו העולם ממשיך להתקיים?
תשובת רש"י
רש"י על הגמרא עונה על שאלה זו, ומסביר מה המיוחד בדורו של יהויקים:
"דורו של יהויקים היו צדיקים
שעדיין לא גלו החרש והמסגר"
(רש"י. סנהדרין ק"ג, עא)
רש"י עונה בקיצור, ואינו מפרט. רש"י מסביר שבדורו של יהויקים היו "החרש והמסגר" ואלה היו צדיקים. אולם מי היו ה"חרש והמסגר"? אלה מופיעים בתנ"ך לראשונה ב"גלות יהויכין".
על כן נסקור בקצרה את גלות יהויכין: יהויקים מלך אחת עשרה שנה. בדורו חיו "החרש והמסגר". אחרי יהויקים מלך בנו יהויכין. זה מלך רק שלושה חודשים. מלך בבל מינה במקומו את צדקיהו. מאידך מלך בבל הגלה את יהויכין ואת אילי הארץ וחשוביה. ובניהם גם את ה"חרש והמסגר". וכך מתאר הנביא את גלות יהויכין ואת טיבם של הגולים:
גלות יהויכין=דורו של יהויקים
בֶּן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה יְהוֹיָכִין בְּמָלְכוֹ וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּו נְחֻשׁתָּא בַת אֶלְנָתָן מִירוּשָׁלִָם:
וַיַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה, אָבִיו:בָּעֵת הַהִיא עלה (עָלוּ) עַבְדֵי נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִָם וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר:
וַיָּבֹא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַל הָעִיר וַעֲבָדָיו צָרִים עָלֶיהָ:
וַיֵּצֵא יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה עַל מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְאִמּוֹ וַעֲבָדָיו וְשָׂרָיו וְסָרִיסָיו וַיִּקַּח אֹתוֹ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת שְׁמֹנֶה לְמָלְכוֹ:
וַיּוֹצֵא מִשָּׁם אֶת כָּל אוֹצְרוֹת בֵּית יְהוָה וְאוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיְקַצֵּץ אֶת כָּל כְּלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל
בְּהֵיכַל יְהוָה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה:
וְהִגְלָה אֶת כָּל יְרוּשָׁלִַם וְאֶת-כָּל-הַשָּׂרִים וְאֵת כָּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל עשרה (עֲשֶׂרֶת) אֲלָפִים גּוֹלֶה וְכָל-הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר
לֹא נִשְׁאַר זוּלַת דַּלַּת עַם-הָאָרֶץ ווַיֶּגֶל אֶת יְהוֹיָכִין בָּבֶלָה וְאֶת-אֵם הַמֶּלֶךְ וְאֶת-נְשֵׁי הַמֶּלֶךְ וְאֶת-סָרִיסָיו,
וְאֵת אולי (אֵילֵי) הָאָרֶץ הוֹלִיךְ גּוֹלָה מִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה:
וְאֵת כָּל-אַנְשֵׁי הַחַיִל שִׁבְעַת אֲלָפִים וְהֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר אֶלֶף הַכֹּל גִּבּוֹרִים עֹשֵׂי מִלְחָמָה וַיְבִיאֵם מֶלֶךְ בָּבֶל גּוֹלָה בָּבֶלָה:
וַיַּמְלֵךְ מֶלֶךְ-בָּבֶל אֶת-מַתַּנְיָה דֹדוֹ תַּחְתָּיו וַיַּסֵּב אֶת-שְׁמוֹ צִדְקִיָּהוּ:
(מלכים ב', כ"ד ח- יז)
הנביא מתאר בקצרה, עשרה פסוקים בלבד, את מלכות יהויכין ואת הגלות. והנה בתיאור קצר זה יש פירוט של אופי הגולים וטיבם. כלומר הנביא לא תיאר את הגלות אלא את הגולים. כל הפסוקים שהוקדשו לתיאור הגלות, גלות יהוכין, כולם עוסקים בתיאור הגולים.
ובכן מי הם הגולים? אלה הם הנבחרת והנבחרים של עם ישראל:
- אם המלך, השרים, הסריסרים
- גיבורי החיל גיבורים עושי מלחמה
- אילי הארץ
- והחרש והמסגר
ובכדי להדגיש שהגולים היו מיוחדים, ושכל חשובי הארץ גלו, הנביא פירט את הרשימה פעמים.
ז. גלות החרש והמסגר העתודה של עם ישראל[עריכה]
חז"ל מתייחסים לגלות יהויכין ומדגישים את אופי הגולים. חז"ל מסבירים כי גולים אלו, שגלו מרצון ללא מלחמה וללא שפיכות דמים, הם העתודה של עם ישראל. בקבוצה זו היו חשובי הארץ וחכמיה. אלה גלו שתים עשרה שנה לפני גלות צדקיהו וחורבן הבית. בגלות צדקיהו כל החזקים נהרגו במלחמה, בדבר, ברעב ובשבי. אלה שבסוף נותרו בחיים וגלו לבלל לא היו אילי הארץ, ולא גיבוריה. הם לא יכולים להיות עתודה לעם ישראל. להלן מדרש חז"ל המסביר מי היו "החרש והמסגר":
דרש מרימר: מאי דכתיב (דניאל ט', יד) "וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלהינו"
משום דצדיק ה' אלהינו וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו?
אלא צדקה עשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל
שהגלה גלות צדקיהו ועדיין גלות יכניה קיימת.
דכתיב ביה בגלות יכניה "החרש והמסגר אלף" (מלכים ב' כ"ד, טז)
חרש בשעה שפותחין נעשו הכל כחרשין.
מסגר כיון שסוגרין שוב אינן פותחין.
וכמה? אלף
(גיטין פ"ח, טא), (סנהדרין ל"ח, עא)
לפיכך קבע הקב"ה שתי ישיבות לישראל, שיהיו הוגין בתורה יומם ולילה. ומתקבצין שתי פעמים בשנה באדר ובאלול- מכל המקומות. נושאין ונותנין במלחמתה של תורה. עד שמעמידין דבר על בֻריו והלכה לאמתה. ומביאין ראיה מן המקרא ומן המשנה ומן התלמוד.
כדי שלא יכשלו ישראל בדברי תורה.
שנאמר, שלום רב לאֹהבי תורתך ואין למו מכשול (תהלים קי"ט, קסה).
אותן שתי ישיבות, לא ראו שבי ולא שמד ולא שלל.
והוציאן הקב"ה הוא שתים עשרה שנה קודם חורבן ירושלים, בתורתן ובתלמודם.
שכך כתיב, "והגלה את כל ירושלים ואת כל השרים ואת כל גיבורי החיל עשרת אלפים גולה וכל החרש והמסגר"
"ואת אילי הארץ לקח" (יחזקאל י"ז, יג),
אלו חורי (עשירי) יהודה ובנימין
שעליהן נאמר, "כה אמר ה' וגו' כתאנים הטבות האלה כן אכיר את גלות יהודה
אשר שלחתי מן המקום הזה ארץ כשדים לטובה" (ירמיהו כ"ד,ה)
וכתיב, "וישקד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלהינו" (דניאל ט',יד).
וכי משום דצדיק ה' אלהינו, וישקד ה' על הרעה ויביא את הרעה?
אלא צדקה עשה הקב"ה הוא עם ישראל שהקדים והגלה את גלות יכניה לגלות צדקיה, כדי שלא תשכח מהן תורה שבעל פה.
וישבו בתורתן בבבל מן אותה שעה עד היום,
ולא שלט בהן לא אדום ולא יון ולא גזרו עליהם שמד.
(תנחומא בראשית ו', ג')
הגמרא מדגישה שני רעיונות חשובים.
א.גלות יהויכין- גלות החרש והמסגר- הם העתודה של עם ישראל, כפי שהסברנו לעיל.
ב."החרש והמסגר" הם הגרעין החזק שבתוך עשרת האלפים הגולים. "החרש והמסגר" מייצגים את כל גלות יהויכין. הגמרא
מסבירה מדוע הם נקראו כך:
- "חרש- בשעה שפותחים נעשו הכל חרשין"
פירוש כאשר הם פותחים בדברי תורה, קשה להבין אותם. דבריהם נעלים ונשגבים. וכדי להדגיש עד כמה דבריהם קשים, אמר המדרש: "נעשו הכל חרשין"
- "מסגר- כיוון שסוגרים שוב אינם פותחים". כלומר, כאשר הם קובעים את ההלכה, אין יותר מה לדון. אין צורך לפתוח את העניין שוב.
מדרש תנחומא מפרט יותר באשר ל"חרש והמסגר". המדרש אומר כי הם היו תלמידי חכמים של אותו הדור. הם היו מחזיקי התורה הם למדו ולימדו תורה. והם המשיכו ללמד לדורות הבאים.
לסיכום דברי הגמרא ומדרש תנחומא, "דורו של יהויקים" הם ה"חרש והמסגר". הם אותם עשרת אלפים שגלו עם יהויכין. אלה הנבחרת של עם ישראל. אלה אילי הארץ, נכבדיה וחשוביה, תלמידי חכמים ומנהיגים. אשר על כן ברור מדוע "נתקררה דעתו". ברור מדוע ה' אינו מחזיר את העולם לתוהו ובוהו. זאת מאחר ולעולם יש זכות קיום. כי יש בעם ישראל גרעין חזק שימשיך וימלא את תפקידו ויעודו בעולם- להחזיק את התורה.
גלות החרש והמסגר הם הנבחרים והטובים שבעם ישראל. אמנם הם גלו. אבל נמצאים אתם בגולה: הנביא יחזקאל, דניאל, חנניה, משאל ועזריה ועוד. הגרעין הזה יעביר את התורה לדורות הבאים. גם בגולה הגרעין הזה ישמור על הזהות היהודית. גרעין זה ימשיך את מסורת האבות. יש מי שיחזור לארץ.
העם אמור לגלות. ירושלים אמורה להיהרס. המקדש אמור להיחרב ולהישרף. משום כך חשב הקב"ה להחזיר את העולם לתוהו ובוהו. מפני שנראה שתכלית העולם מתערערת. נראה שאין מי שיחזיק את התורה. זו התורה שמחזיקה את העולם.
אולם דורו של יהויקים, גלות "החרש והמסגר", הם ימשיכו את קיומו של העם היהודי. הם ימשיכו להפיץ את התורה. זאת אומרת עם ישראל ימשיך למלא את יעודו בעולם. התורה תמשיך להתקיים. לכן העולם יכול להמשיך ולהתקיים. משום כך "נתקררה דעתו".
מה צדיק בצדקיהו[עריכה]
נחזור למדרש. הקב"ה רצה להחזיר את העולם לתוהו ובוהו אך הסתכל בדורו של יהויקים ונתקררה דעתו... וכן התסכל בצדקיהו ונתקררה דעתו.
בפרק הקודם הסברנו מדוע כשהסתכל בדורו של יהויקים התקררה דעתו. זהו דור של ה"חרש והמסגר". היו בדור הזה צדיקים, תלמידי חכמים, אילי הארץ. אמרנו שהקב"ה רצה להחריב את העולם, כי עם ישראל אמור לגלות ולאבד את תפקידו בעולם. ממילא אין משמעות לעולם. והנה "גלות יהויכין"- הם דורו של יהויקים, הם ה"חרש והמסגר", הם אמורים להיות העתודה של עם ישראל. אומנם עם ישראל יגלה, אך עוד יחזור וימלא את תפקידו בעולם. גם בגולה ישמרו על הרצף של קיום התורה. אשר על כן חזר בו הקב"ה, "נתקררה דעתו", ולא החריב את העולם.
להפתעתנו הרבה, המדרש השוה בין הצדיקים-דורו של יהויקים לבין צדקיהו. הקב"ה רצה להחריב את העולם בגלל דורו של צדקיהו, אולם כאשר הסתכל בצדקיהו "התקררה דעתו".
ואנו תמהים ושואלים: מה צדיק בצדקיהו? מה טוב בדורו של יהויקים-מצאנו, אך מה טוב בצדקיהו-צריך לחפש. להלן נסקור את המסופר על צדקיהו בספר מלכים, בדברי הימים, בירמיהו וביחזקאל. ננסה למצוא מה טוב בצדקיהו. בשלב ראשון נקרא את הפסוקים כפשוטם, ונעלה קוים לדמותו של צדקיהו.
1."ויעש הרע בעיני ה'" - מלכות צדקיהו
בֶּן עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה צִדְקִיָּהוּ בְמָלְכוֹ וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ חמיטל (חֲמוּטַל) בַּת יִרְמְיָהוּ מִלִּבְנָה:
וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹיָקִים :
(מלכים ב', כ"ד, יח - יט)
הפסוק הראשון המציג את צדקיהו בספר מלכים, משבץ אותו עם המלכים הרשעים. יתר על כן הפסוק ממשיך ומשוה את צדקיהו ליהויקים: "ויעש הרע בעיני ה' ככל אשר עשה יהויקים". אם כך בכלל לא ברור מה טוב בצדקיהו. הרי יהויקים היה כל כך רשע עד כדי כך שבגללו הקב"ה רצה להחזיר את העולם לתוהו ובוהו. והנה, צדקיהו עשה הרע בעיני ה' כמו יהויקים. אם כן מדוע יחסו של של הקב"ה לצדקיהו הפוך מיחסו ליהויקים?!
2. לא נכנע מלפני ירמיהו הנביא
נעבור לספר דברי הימים. שם הנביא האריך והוסיף יותר פרטים על צדקיהו:
בֶּן עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה צִדְקִיָּהוּ בְמָלְכוֹ וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם: וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה אֱלֹהָיו
לֹא נִכְנַע מִלִּפְנֵי יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא מִפִּי יְהוָה: וְגַם בַּמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר מָרָד אֲשֶׁר הִשְׁבִּיעוֹ בֵּאלֹהִים
וַיֶּקֶשׁ אֶת עָרְפּוֹ וַיְאַמֵּץ אֶת לְבָבוֹ מִשּׁוּב אֶל יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:
גַּם כָּל שָׂרֵי הַכֹּהֲנִים וְהָעָם הִרְבּוּ למעול (לִמְעָל ) מַעַל כְּכֹל תֹּעֲבוֹת הַגּוֹיִם וַיְטַמְּאוּ אֶת בֵּית יְהוָה אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ בִּירוּשָׁלִָם:
וַיִּשְׁלַח יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם עֲלֵיהֶם, בְּיַד מַלְאָכָיו הַשְׁכֵּם וְשָׁלוֹחַ כִּי חָמַל עַל עַמּוֹ וְעַל מְעוֹנוֹ:
וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו עַד עֲלוֹת חֲמַת יְהוָה בְּעַמּוֹ עַד לְאֵין מַרְפֵּא:
וַיַּעַל עֲלֵיהֶם אֶת מֶלֶךְ כשדיים:
(דברי הימים ב' ל"ו, יא -יב)
גם ספר דברי הימים פותח כמו ספר מלכים: "ויעש הרע בעיני ה' אלקיו". אולם כאן הנביא מפרט את חטאי צדקיהו, מה שלא מצאנו בספר מלכים: צדקיהו לא שמע לקולו של הנביא ירמיהו. ולבשון הכתוב "לא נכנע מלפני ירמיהו הנביא מפי ה'".
בספר ירמיהו הדברים מפורטים. צדקיהו המרה את פיו של ירמיהו שוב ושוב. לפחות ארבע פעמים הכתוב מציין שירמיהו פונה לצדקיהו, מורה לו להיכנע למלך בבל, ואילו צדקיהו לא שמע לנביא. פעמיים צדקיהו שולח שליחים לירמיהו. פעמיים הנביא חוזר על אותם דברים: להיכנע למלך בבל.
משלחת ראשונה
הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהוָה בִּשְׁלֹחַ אֵלָיו הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ אֶת פַּשְׁחוּר בֶּן מַלְכִּיָּה וְאֶת צְפַנְיָה בֶן מַעֲשֵׂיָה הַכֹּהֵן לֵאמֹר:
דְּרָשׁ נָא בַעֲדֵנוּ אֶת יְהוָה כִּי נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל נִלְחָם עָלֵינוּ אוּלַי יַעֲשֶׂה יְהוָה אוֹתָנוּ כְּכָל נִפְלְאֹתָיו וְיַעֲלֶה מֵעָלֵינוּ:
וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֲלֵיהֶם כֹּה תֹאמְרֻן אֶל צִדְקִיָּהוּ:כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי מֵסֵב אֶת כְּלֵי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר בְּיֶדְכֶם
אֲשֶׁר אַתֶּם נִלְחָמִים בָּם אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל וְאֶת הַכַּשְׂדִּים הַצָּרִים עֲלֵיכֶם מִחוּץ לַחוֹמָה וְאָסַפְתִּי אוֹתָם אֶל תּוֹךְ הָעִיר הַזֹּאת:
וְנִלְחַמְתִּי אֲנִי אִתְּכֶם בְּיָד נְטוּיָה וּבִזְרוֹעַ חֲזָקָה וּבְאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל:
וְהִכֵּיתִי אֶת יוֹשְׁבֵי הָעִיר הַזֹּאת וְאֶת הָאָדָם וְאֶת הַבְּהֵמָה בְּדֶבֶר גָּדוֹל יָמֻתוּ:
וְאַחֲרֵי כֵן נְאֻם יְהוָה אֶתֵּן אֶת צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת עֲבָדָיו וְאֶת הָעָם וְאֶת הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר
הַזֹּאת מִן הַדֶּבֶר מִן הַחֶרֶב וּמִן הָרָעָב בְּיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וּבְיַד אֹיְבֵיהֶם
וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וְהִכָּם לְפִי חֶרֶב לֹא יָחוּס עֲלֵיהֶם וְלֹא יַחְמֹל וְלֹא יְרַחֵם:
וְאֶל הָעָם הַזֶּה תֹּאמַר כֹּה אָמַר יְהוָה הִנְנִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם אֶת דֶּרֶךְ הַחַיִּים וְאֶת דֶּרֶךְ הַמָּוֶת:
הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הַזֹּאת יָמוּת בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדָּבֶר וְהַיּוֹצֵא וְנָפַל עַל הַכַּשְׂדִּים הַצָּרִים עֲלֵיכֶם יחיה (וְחָיָה)
וְהָיְתָה לּוֹ נַפְשׁוֹ לְשָׁלָל כִּי שַׂמְתִּי פָנַי בָּעִיר הַזֹּאת לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה נְאֻם יְהוָה בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל תִּנָּתֵן וּשְׂרָפָהּ בָּאֵש:
(ירמיהו כ"א, א-י)
תשובותו של ירמיהו ברורה: "והיוצא ונפל על הכשדים...וחיה והיתה לו נפשו לשלל". כלומר, ירמיהו אומר לצדקיהו להיכנע. וההמשך ידוע צדקיהו אינו שומע בקול הנביא, צדקיהו לא נכנע למלך בבל!
משלחת שניה
דברים דומים אנו שומעים גם למשלחת השניה של צדקיהו אל לירמיהו:
וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ אֶת יְהוּכַל בֶּן שֶׁלֶמְיָה וְאֶת צְפַנְיָהוּ בֶן מַעֲשֵׂיָה הַכֹּהֵן אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר
הִתְפַּלֶּל נָא בַעֲדֵנוּ אֶל יְהוָה אֱלֹהֵינו.וַיְהִי דְּבַר יְהוָה אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר:
כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כֹּה תֹאמְרוּ אֶל מֶלֶךְ יְהוּדָה הַשֹּׁלֵחַ אֶתְכֶם אֵלַי לְדָרְשֵׁנִי
הִנֵּה חֵיל פַּרְעֹה הַיֹּצֵא לָכֶם לְעֶזְרָה שָׁב לְאַרְצוֹ מִצְרָיִם: וְשָׁבוּ הַכַּשְׂדִּים וְנִלְחֲמוּ עַל הָעִיר הַזֹּאת;
וּלְכָדֻהָ, וּשְׂרָפֻהָ בָאֵשׁ. כֹּה אָמַר יְהוָה אַל תַּשִּׁאוּ נַפְשֹׁתֵיכֶם לֵאמֹר הָלֹךְ יֵלְכוּ מֵעָלֵינוּ הַכַּשְׂדִּים
כִּי לֹא יֵלֵכוּ כִּי אִם הִכִּיתֶם כָּל חֵיל כַּשְׂדִּים הַנִּלְחָמִים אִתְּכֶם וְנִשְׁאֲרוּ בָם אֲנָשִׁים מְדֻקָּרִים
אִישׁ בְּאָהֳלוֹ יָקוּמוּ וְשָׂרְפוּ אֶת הָעִיר הַזֹּאת בָּאֵשׁ.
(ירמיהו ל"ז, ג; ו-י)
גם כאן לא מצאנו שצדקיהו הסיק את המסקנה הנכונה. צדקיהו לא נשמע לדברי הנביא, ולא נכנע.
פגישות בארבע עיניים
פעמים צדקיהו יוזם פגישה עם ירמיהו. שתי הפגישות בסתר. שתי הפגישות במהלך המצור של הבבלים על ירושלים:
וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ וַיִּקָּחֵהוּ וַיִּשְׁאָלֵהוּ הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ בַּסֵּתֶר וַיֹּאמֶר הֲיֵשׁ דָּבָר מֵאֵת יְהוָה
וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ יֵשׁ וַיֹּאמֶר בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל תִּנָּתֵן:
(ירמיהו ל"ז, יז)
וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ וַיִּקַּח אֶת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֵלָיו אֶל מָבוֹא הַשְּׁלִישִׁי אֲשֶׁר בְּבֵית יְהוָה
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל יִרְמְיָהוּ שֹׁאֵל אֲנִי אֹתְךָ דָּבָר אַל תְּכַחֵד מִמֶּנִּי דָּבָר:
וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל צִדְקִיָּהוּ כִּי אַגִּיד לְךָ הֲלוֹא הָמֵת תְּמִיתֵנִי וְכִי אִיעָצְךָ לֹא תִשְׁמַע אֵלָי:
וַיִּשָּׁבַע הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ אֶל יִרְמְיָהוּ בַּסֵּתֶר לֵאמֹר חַי יְהוָה את אֲשֶׁר עָשָׂה לָנוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת
אִם אֲמִיתֶךָ וְאִם אֶתֶּנְךָ בְּיַד הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר מְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ:
וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל צִדְקִיָּהוּ כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אִם יָצֹא תֵצֵא
אֶל שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל וְחָיְתָה נַפְשֶׁךָ וְהָעִיר הַזֹּאת לֹא תִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ וְחָיִתָה אַתָּה וּבֵיתֶךָ:
וְאִם לֹא תֵצֵא אֶל שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל וְנִתְּנָה הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד הַכַּשְׂדִּים וּשְׂרָפוּהָ בָּאֵשׁ וְאַתָּה לֹא תִמָּלֵט מִיָּדָם:
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ אֶל יִרְמְיָהוּ אֲנִי דֹאֵג אֶת הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר נָפְלוּ אֶל הַכַּשְׂדִּים פֶּן יִתְּנוּ אֹתִי בְּיָדָם וְהִתְעַלְּלוּ בִי:
וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ לֹא יִתֵּנוּ שְׁמַע נָא בְּקוֹל יְהוָה לַאֲשֶׁר אֲנִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ וְיִיטַב לְךָ וּתְחִי נַפְשֶׁךָ:
וְאִם מָאֵן אַתָּה לָצֵאת זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר הִרְאַנִי יְהוָה:
וְהִנֵּה כָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ בְּבֵית מֶלֶךְ יְהוּדָה מוּצָאוֹת אֶל שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל
וְהֵנָּה אֹמְרֹת, הִסִּיתוּךָ וְיָכְלוּ לְךָ אַנְשֵׁי שְׁלֹמֶךָ הָטְבְּעוּ בַבֹּץ רַגְלֶךָ נָסֹגוּ אָחוֹר
וְאֶת כָּל נָשֶׁיךָ וְאֶת בָּנֶיךָ מוֹצִאִים אֶל הַכַּשְׂדִּים וְאַתָּה לֹא תִמָּלֵט מִיָּדָם
כִּי בְיַד מֶלֶךְ בָּבֶל תִּתָּפֵשׂ וְאֶת הָעִיר הַזֹּאת תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ:
(ירמיהו ל"ח, יד- כג)
שוב הנביא אומר לצדקיהו בבירור- להיכנע!
"אם יצא תצא אל שרי מלך בבל
וחיתה נפשך
והעיר הזאת לא תשרף באש
וחיתה אתה וביתך"
אולם צדקיהו אינו שומע לקול דברי הנביא. ואנו שואלים אם כן, מה טוב בצדקיהו? מה מצא בו ה'? מדוע בזכותו התקררה דעתו של הקב"ה?! במה הוא בכלל דומה ל"חרש והמסגר"?!
3. צדקיהו הפר שבועה
ספר דברי הימים ממשיך ברשימת חטאיו של צדקיהו ומוסיף הפרת שבועה:
"וגם במלך נבוכדנצאר מרד
אשר השביעו באלקים".
נבוכדנאצר מלך בבל מינה את צדקיהו למלך )מלכים ב', כ"ד, יז(. בספר מלכים אין פירוט בעניין זה. מאידך ספר דברי הימים מגלה לנו, כי נבוכדצאר השביע את צדקיהו שלא ימרוד בו. הוא השביע אותו באלקים-אלוהי ישראל. והנה, צדקיהו הפר את השבועה. לאחר תשע שנים מאז המלכתו, מרד במלך בבל.
ספר דברי הימים מסר את עניין הפרת השבועה כעובדה. לא התייחס לכך ולחומרת העניין.
לחומרת הפרת השבועה בספר יחזקאל
מאידך אנו מוצאים התייחסות לכך בספר יחזקאל
וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר:
אֱמָר נָא לְבֵית הַמֶּרִי הֲלֹא יְדַעְתֶּם מָה אֵלֶּה אֱמֹר הִנֵּה בָא מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִַם וַיִּקַּח אֶת מַלְכָּהּ וְאֶת שָׂרֶיה וַיָּבֵא אוֹתָם אֵלָיו בָּבֶלָה:
וַיִּקַּח מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וַיִּכְרֹת אִתּוֹ בְּרִית וַיָּבֵא אֹתוֹ בְּאָלָה וְאֶת אֵילֵי הָאָרֶץ לָקָח:
לִהְיוֹת מַמְלָכָה שְׁפָלָה לְבִלְתִּי הִתְנַשֵּׂא לִשְׁמֹר אֶת בְּרִיתוֹ לְעָמְדָהּ:
וַיִּמְרָד בּוֹ לִשְׁלֹחַ מַלְאָכָיו מִצְרַיִם לָתֶת לוֹ סוּסִים וְעַם רָב הֲיִצְלָח הֲיִמָּלֵט הָעֹשֵׂה אֵלֶּה וְהֵפֵר בְּרִית וְנִמְלָט:
חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה אִם לֹא בִּמְקוֹם הַמֶּלֶךְ הַמַּמְלִיךְ אֹתוֹ אֲשֶׁר בָּזָה אֶת אָלָתוֹ וַאֲשֶׁר הֵפֵר אֶת בְּרִיתוֹ אִתּוֹ בְתוֹךְ בָּבֶל יָמוּת:
וְלֹא בְחַיִל גָּדוֹל ּבְקָהָל רָב יַעֲשֶׂה אוֹתוֹ פַרְעֹה בַּמִּלְחָמָה בִּשְׁפֹּךְ סֹלְלָה וּבִבְנוֹת דָּיֵק לְהַכְרִית נְפָשׁוֹת רַבּוֹת:
וּבָזָה אָלָה לְהָפֵר בְּרִית וְהִנֵּה נָתַן יָדוֹ וְכָל אֵלֶּה עָשָׂה לֹא יִמָּלֵט:
לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה חַי אָנִי אִם לֹא אָלָתִי אֲשֶׁר בָּזָה וּבְרִיתִי אֲשֶׁר הֵפִיר וּנְתַתִּיו בְּרֹאשׁוֹ:
וּפָרַשְׂתִּי עָלָיו רִשְׁתִּי וְנִתְפַּשׂ בִּמְצוּדָתִי וַהֲבִיאוֹתִיהוּ בָבֶלָה וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ שָׁם, מַעֲלוֹ אֲשֶׁר מָעַל בִּי:
(יחזקאל י"ז, יא- כ)
הנביא ממצה את הדין עם צדקיהו בגלל הפרת השבועה. הוא מכנה אותו "בית המרי", על כך שמרד והפר שבועה. יחזקאל מדגיש כי מי שמפר שבועה, הרי הוא כמפר ברית והוא לא יִנָקה:
"...הימלט העשה אלה,
והפר בריתי ונמלט?!"
הנביא נשבע בה' שאחת דינו של צדקיהו-למות! וזאת בגלל הפרת השבועה:
"חי אני נאֻם ה'
אם לא במקום המלך הממליך אתו
אשר בזה את אלתו
ואשר הפר את בריתו אִתֹו
בתוך בבל ימות".
הפרת שבועה באלקים- מעל בה
הנביא ממשיך ומפרט את המשמעות של הפרת שבועה בה':
"לכן כה אמר ה' אלקים חי אני
אם לא אלתי אשר בזה
ובריתי אשר הפיר
ונתתיו בראשו".
ובכדי להביע את חומרת העניין הנביא ממשיך ומביע אותו רעיון בחזרות ובמילים שונות:
"ונשפטתי אתו שם
מעלו אשר מעל בי".
הפרת הברית והשבועה כנגד מלך בבל נחשבת כמעילה בה'. מאחר שצדקיהו נשבע באלקים.
4. ויקש את ערפו ויאמץ את לבבו
עד כאן לא מצאנו טוב בצדקיהו. יתר על כן מדחי אל דחי.
- "ויעש הרע בעיני ה'"
- "ככל אשר עשה יהויקים"
- לא שמע בקול דברי הנביא ירמיהו
- הפר שבועה וגרם לחילול ה'
- ולסיום, הכתוב מסכם את דמותו של צדקיהו:
"ויקש את ערפו
ויאמץ את לבבו
משוב אל ה' אלקי ישראל" (דברי הימים ל"ו, יג).
הנה כי כן ספר דברי הימים אינו חוסך שבטו מצדקיהו. הספר מפרט את חטאיו אחד לאחד. ואלה חמורים. ולסיכום כל דברינו עד כאן, אנו תמהים מה טוב בצדקיהו? מדוע כשה' הסתכל בצדקיהו, נתקררה דעתו?!
צדקת צדקיהו[עריכה]
בפרק הקודם העלינו מתוך הכתובים את רשעת צדקיהו. דברים ככתבם וכלשונם בספר מלכים, דברי הימים, ירמיהו ויחזקאל.
בפרק זה נסקור שוב את כל דברי ימי צדקיהו וננסה להעלות דברים לזכותו. שוב לפי פשט הכתובים. בספרים: מלכים, דברי הימים, וביחזקאל אין דברים לזכותו של צדקיהו. כפי שראינו בפשט הכתובים צדקיהו מוצג כמלך רשע שעשה הרע בעיני ה'. לעומת זאת בספר ירמיהו יש פירוט יתר. שם אנו פוגשים את המלך צדקיהו והקשר שלו עם ירמיהו הנביא. שם כן נצליח למצוא דברים לזכותו.
1. צדקיהו מבקש מירמיהו שיתפלל בעד העם
בספר ירמיהו יש פירוט על המצב בתקופת המצור. הבבלים צרו על ירושלים מהחודש העשירי בשנה התשיעית לצדקיהו ועד לחודש הרביעי בשנה האחת עשרה לצדקיהו. סך הכל המצור נמשך כשנה וחצי.. בספר ירמיהו כתוב כי בשעת המצור שלח צדקיהו שליחים לנביא ירמיהו:
"הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה'
בשלֹח אליו המלך צדקיהו
את פשחור בן מלכיה את צפניהו בן מעשיה הכהן" (ירמיהו, כ"א,א).
ומה המלך מבקש מהנביא?
מהי בקשת המשלחת מירמיהו?
ירושלים במצור-האוייב הבבלי צר על ירושלים ומאיים לכבוש ולהרוס. המלך צדקיהו במצוקה. הוא שולח לנביא שליחים, ומבקש שהנביא יתפלל אל ה' שיעזור ויושיע את ישראל. ובלשון הנביא:
"דרֹש נא בעדנו את ה'
כי נבוכדרצאר מלך בבל נלחם עלינו
אולי יעשה ה' אותנו ככול נפלאותיו
ויעלה מעלינו" (שם, שם, ב,).
אין זו המשלחחת היחידה שצדקיהו שלח לנביא ירמיהו, במהלך המצור המלך שלח משלחת אחרת. שוב עם אותה בקשה שהנביא יתפלל לה', ויושיע את ישראל:
"וישלח המלך צדקיהו
את יהוכל בן שלמיה
ואת צפינה בן מעשיה הכהן
אל ירמיהו הנביא לאמר
התפלל נא בעדנו אל ה' אלקינו" (ירמיהו ל"ז, ג)
העובדה שהמלך שולח לנביא, שהנביא יתפלל לה', בודאי עובדה זו נזקפת לזכותו של המלך. כאן המלך מצטייר כמאמין בה' ובנביאו.
2. צדקיהו מתייעץ עם הנביא ב"ארבע עניים"
פעמים במהלך המצור המלך צדקיהו יוזם פגישה אישית עם הנביא ירמיהו. פעם אחת בבית המלך ופעם אחת בבית ה':
"כי בא ירמיהו אל בית הבור...
וישלח המלך צדקיהו ויקחהו
וישאלהו המלך בביתו בסתר
ויאמר היש דבר מאת ה'..." (ירמיהו ל"ז, ט"ז- י"ז)
"וישלח המלך צדקיהו
ויקח את ירמיהו הנביא אליו
אל מבוא השלישי אשר בבית ה'
ויאמר המלך אל ירמיהו
שאל אני איתך דבר
אל תכחד ממני דבר" (ירמיהו ל"ח, יד).
שתי פגישות חשאיות "בארבע עניים", בסתר. המלך צדקיהו צמא לשמוע את דבר ה'. ובסך הכל המלך פונה אל הנביא ארבע פעמים. פעמיים על ידי שליחים ופעמים באופן אישי.
אין ספק, יחסו של המלך לנביא מעורר כבוד ומביע אמון. כבר מצאנו שמלך שנותן כבוד לנביא, זוכה לדברים גדולים המלך צדקיהו מאמין בה' ובנביאי ה'.
אולם בכל זאת עדיין נשאל את השאלה המרחפת על כל הפרק: האם בגלל יחסו לנביא "נתקררה דעתו" של הקב"ה?! רק בגלל זה זכותו של צדקיהו מגנה על כל העולם שלא לחזור לתוהו ובוהו?! יתר על כן הגם שצדקיהו פנה לנביא אולם הוא לא נשמע לנביא! צדקיהו לא עשה מה שהנביא אמר לו. ירמיהו מורה לו כל הזמן להיכנע לבבלים. ואילו צדקיהו מתעקש, אינו שומע לדברי ירמיהו, ואינו נכנע לבבלים!
3. עליות ומורדות ביחסו של צדקיהו לירמיהו
יחסו של צדקיהו לירמיהו איננו עקבי. יש עליות ומורדות. לפעמים שם אותו בכלא. לפעמים מציל אותו ממות. כאמור, תקופת המצור נמשכה שנה ושמונה חודשים. ספר ירמיהו עמוס בפרטים על תקופת המצור בירושלים. בין היתר יש פירוט של נבואות ירמיהו בתקופה זו. ומאידך פרטים על יחס השרים והמלך לנביא. להלן נביא את הפרטים הקשורים ליחסו של צדקיהו לנביא:
א. צדקיהו כולא את הנביא ירמיהו
הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהוָה בשנת (בַּשָּׁנָה) הָעֲשִׂרִית לְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הִיא הַשָּׁנָה שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לִנְבוּכַדְרֶאצַּר:
וְאָז חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל, צָרִים עַל יְרוּשָׁלִָם וְיִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא הָיָה כָלוּא בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה אֲשֶׁר בֵּית מֶלֶךְ יְהוּדָה:
אֲשֶׁר כְּלָאוֹ צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר מַדּוּעַ אַתָּה נִבָּא לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה הִנְנִי נֹתֵן אֶת הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל וּלְכָדָה:
(ירמיהו ל"ב, א-ג)
במהלך המצור על ירושלים ירמיהו נבא על חורבן העיר בידי בבל ועל כך שצדקיהו יתָפס בידי הבבלים. בעקבות נבואות אלו המלך צדקיהו כלא את ירמיהו "בחצר המטרה". וכדי להסיר ספק, מי אחראי לכך הכתוב מציין זאת במפורש: "...אשר כלאו צדקיהו".
לפי פסוקים אלו, יחסו של צדקיהו לנביא חמור מאוד. צדקיהו מתנהג כמי שאינו מאמין בה' ובנביאיו. אכן כך הוא מתואר בפתיחה לתיאור מלכותו בספר מלכים: "...ויעש הרע בעיני ה'".
ב. צדקיהו מציל את ירמיהו ממות
במהלך המצור על ירושלים נסוגו הבבלים והפסיקו את המצור בגלל קרבות עם המצרים. שרי יהודה האשימו את ירמיהו שהוא רוצה להיפגש עם הבבלים. השרים זכרו לו את נבואות הפרענות בימי המצור וכעת, שהחרב הוסרה מעל צוארם, הרגישו שהם צודקים ואילו ירמיהו טועה. השרים ניצלו את כוחם ומעמדם בירושלים. הם היכו את הנביא ירמיהו ושמו אותו בצינוק , בבית יותנן הסופר (ירמיהו, ל"ז, יב-טז).
המלך צדקיהו נפגש עם הנביא בסתר. הנביא מסר למלך את אותן הנבואות על חורבן וגלות. לבסוף הנביא ביקש שהמלך לא יחזיר אותו לצינוק בבית יונתן הסופר, שם הוא ימות ללא ספק. אכן המלך נעתר לבקשת הנביאי וירמיהו לא חזר לצינוק (שם,שם יז- כא).
יחסו של צדקיהו לנביא השתנה במהלך המצור. גם נפגש אתו ב"ארבע עיניים" וגם מציל אותו ממות.
ג. צדקיהו מחזיר את ירמיהו לחצר המטרה
וַיְצַוֶּה הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ וַיַּפְקִדוּ אֶת יִרְמְיָהוּ בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה וְנָתֹן לוֹ כִכַּר לֶחֶם לַיּוֹם מִחוּץ הָאֹפִים
עַד תֹּם כָּל הַלֶּחֶם מִן הָעִיר וַיֵּשֶׁב יִרְמְיָהוּ בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה:
(ירמיהו ל"ז, כא)
כאמור, המלך צדקיהו הוציא את הנביא מהצינוק, מהכלא הנקרא "בית יונתן הסופר". אולם המלך לא שחרר את ירמיהו לחופשי. המלך ציוה להחזיר אותו לבית המעצר-"חצר המטרה". קשה לאמר שהמלך הפך להיות המעריץ של הנביא. אומנם המלך מתייעץ עם הנביא. אומנם הציל אותו ממות. אך הוא מחזיר אותו לבית מעצר.
ד. צדקיהו מפקיר את ירמיהו למות
וַיִּשְׁמַע שְׁפַטְיָה בֶן מַתָּן וּגְדַלְיָהוּ בֶּן פַּשְׁחוּר וְיוּכַל בֶּן שֶׁלֶמְיָהוּ וּפַשְׁחוּר בֶּן מַלְכִּיָּה אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יִרְמְיָהוּ מְדַבֵּר אֶל כָּל הָעָם לֵאמֹר:
כֹּה אָמַר יְהוָה הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הַזֹּאת יָמוּת בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר וְהַיֹּצֵא אֶל הַכַּשְׂדִּים יחיה (וְחָיָה) וְהָיְתָה לּוֹ נַפְשׁוֹ לְשָׁלָל וָחָי:
כֹּה אָמַר יְהוָה הִנָּתֹן תִּנָּתֵן הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל וּלְכָדָהּ:
וַיֹּאמְרוּ הַשָּׂרִים אֶל הַמֶּלֶךְ יוּמַת נָא אֶת הָאִישׁ הַזֶּה כִּי עַל כֵּן הוּא מְרַפֵּא אֶת יְדֵי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר הַזֹּאת
וְאֵת יְדֵי כָל-הָעָם לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי הָאִישׁ הַזֶּה אֵינֶנּוּ דֹרֵשׁ לְשָׁלוֹם לָעָם הַזֶּה כִּי אִם לְרָעָה:
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ הִנֵּה הוּא בְּיֶדְכֶם כִּי אֵין הַמֶּלֶךְ יוּכַל אֶתְכֶם דָּבָר:
וַיִּקְחוּ אֶת יִרְמְיָהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר מַלְכִּיָּהוּ בֶן הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה וַיְשַׁלְּחוּ אֶת יִרְמְיָהוּ בַּחֲבָלִים
וּבַבּוֹר אֵין מַיִם כִּי אִם טִיט וַיִּטְבַּע יִרְמְיָהוּ בַּטִּיט:
(ירמיהו ל"ח, א-ו)
שוב ירמיהו ממשיך לנבא נבואות פורענות במהלך המצור. השרים, שרי יהודה, פונים למלך לקבל ממנו אישור להרוג את הנביא:
"יומת נא את האיש הזה
כי על כן הוא מרפא את ידי אנשי המלחמה".
המלך צדקיהו אינו מונע בעדם, ואינו מגן על הנביא. צדקיהו "מרים ידים". נכנע לשריו ומפקיר את ירמיהו בידי שריו:
"ויאמר המלך צדקיהו הנה הוא בידכם
כי אין המלך יוכל אתכם דבר".
השרים מבצעים את זממם. הם משליכים את ירמיהו לבור עמוק ובבור אין מים כי אם טיט. והתוצאה "ויטבע ירמיהו בטיט". הנביא נתון לחסדי שמים. מותו הולך וקרב, זה עניין של שעות או דקות!
אפשר לאמר כי המלך צדקיהו היה נתון ללחצם של השרים. אולם בפסוקים כמעט ואין רמז לכך. ולפי הפשט, המלך בודאי שותף למעשה.
ה. צדקיהו מציל את ירמיהו ממות פעם שניה
וַיִּשְׁמַע עֶבֶד מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי אִישׁ סָרִיס וְהוּא בְּבֵית הַמֶּלֶךְ כִּי נָתְנוּ אֶת יִרְמְיָהוּ אֶל הַבּוֹר וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן: וַיֵּצֵא עֶבֶד מֶלֶךְ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וַיְדַבֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר: אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הֵרֵעוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ לְיִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֵת אֲשֶׁר הִשְׁלִיכוּ אֶל הַבּוֹר וַיָּמָת תַּחְתָּיו מִפְּנֵי הָרָעָב כִּי אֵין הַלֶּחֶם עוֹד בָּעִיר: וַיְצַוֶּה הַמֶּלֶךְ אֵת עֶבֶד מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי לֵאמֹר קַח בְּיָדְךָ מִזֶּה שְׁלֹשִׁים אֲנָשִׁים וְהַעֲלִיתָ אֶת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא מִן הַבּוֹר בְּטֶרֶם יָמוּת: וַיִּקַּח עֶבֶד מֶלֶךְ אֶת הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וַיָּבֹא בֵית הַמֶּלֶךְ אֶל תַּחַת הָאוֹצָר וַיִּקַּח מִשָּׁם בְּלוֹיֵ הסחבות (סְחָבוֹת) וּבְלוֹיֵ מְלָחִים וַיְשַׁלְּחֵם אֶל יִרְמְיָהוּ אֶל הַבּוֹר בַּחֲבָלִים:
וַיֹּאמֶר עֶבֶד מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי אֶל יִרְמְיָהו שִׂים נָא בְּלוֹאֵי הַסְּחָבוֹת וְהַמְּלָחִים תַּחַת אַצִּלוֹת יָדֶיךָ מִתַּחַת לַחֲבָלִים
וַיַּעַשׂ יִרְמְיָהוּ כֵּן וַיִּמְשְׁכוּ אֶת יִרְמְיָהוּ בַּחֲבָלִים וַיַּעֲלוּ אֹתוֹ מִן הַבּוֹר וַיֵּשֶׁב יִרְמְיָהוּ בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה:
(ירמיהו ל"ח, ז- יג)
רבים שלוחים למקום. אחד הסריסים של המלך "עבד מלך הכושי" נזעק לספר למלך על מצבו של ירמיהו. המלך מצווה להציל את ירמיהו ואף שולח איתו שלושים איש כדי לעזור לו. אכן המלך שוב מציל את ירמיהו ממות בטוח. אולם המלך אינו משחרר אותו לחופשי וירמיהו חוזר לחצר המטרה.
חצר המטרה כמקום הגנה
כמובן, אפשר לומר שחצר המטרה, הגם שהוא בית מעצר, אך מבחינת ירמיהו זהו מקום הגנה. אם ישוחרר, עלולים השרים או מתנגדים אחרים להרוג את הנביא. כאן בבית המעצר הרי הוא נמצא בשמירה. אומנם הוא עצור, אך הוא גם מוגן. יתר על כן בבית המעצר מספקים לו אוכל לפי הוראת המלך (ל"ז, כא) למרות הרעב בעיר. אלא שהפסוקים אינם רומזים לנו על כך. מפשט הפסוקים : ירמיהו בבית המעצר והדבר לפי הוראת המלך.
לסיכום ייחסו של צדקיהו לנביא הוא דו-ערכי. מחד הוא מתייעץ איתו באופן אישי פעמיים. שולח לו פעמיים משלחות. דורש את ה' דרך הנביא, מבקש שהנביא יתפלל בעד העם. מאידך הוא כולא אותו בחצר המטרה. אומנם המלך מציל את הנביא פעמיים ממות בטוח. אך יחד עם זאת המלך מחזיר אותו לבית המעצר-לחצר המטרה.
ח. צדקיהו לא רשע גמור ולא צדיק גמור[עריכה]
נחזור לשאלה המרכזית שלנו במאמר זה: מה כל כך טוב בצדקיהו? עד כדי כך שבזכותו "נתקררה דעתו" של הקב"ה וחזר בו ולא החזיר את העולם לתהו ובוהו. עדיין לא מצאנו בכתובים דברים ברורים שיאירו לנו את צדקיהו כצדיק גמור כזה, שבזכותו העולם קיים.
מתוך הפרקים הקודמים צדקיהו מצטייר בעיננו כצדיק וכרשע. להלן נפרט את שני הצדדים שבאישיותו, כפי שהם עולים מן הכתובים.
נתחיל בצד השלילי.
- נאמר עליו במפורש "ויעש הרע בעיני ה'"
- נכתב עליו שעשה הרע בעיני ה' ככל אשר עשה יהויקים" כזכור יהויקים היה רשע גמור עד כדי כך שחז"ל אומרים עליו "רצה הקב"ה להחזיר את העולם לתוהו ובוהו בגלל יהויקים"
- הפסוק מדגיש את ריחוקו מה' : "...ויקש את עורפו ויאמץ את לבבו משוב אל ה' אלקי ישראל"
- הגם שצדקיהו התייעץ עם הנביא ירמיהו, בסופו של דבר צדקיהו לא שמע לנביא כלל וכלל!. הוא המרה את פי הנביא כל אחת עשרה שנות מלכותו. יתר על כן במהלך כל המצור, כשנה וחצי, הנביא אמר למלך שוב ושוב להיכנע לבבלים, אולם צדקיהו לא נכנע.
- צדקיהו אחראי אישית לכליאתו של ירמיהו בחצר המטרה "...אשר כלאו ירמיהו"
הצד החיובי של המטבע
מאידך מצאנו דברים חיובים בהתנהגותו של המלך צדקיהו. להלן נביא דברי סנגוריא העולים מהכתובים עצמם.
- המלך צדקיהו מתייעץ פעמיים עם הנביא. פעמיים במהלך המצור צדקיהו נפגש עם ירמיהו באופן אישי ושואל את דבר ה'.
- פעמיים במהלך המצור צדקיהו שולח שליחים לנביא כדי שיתפלל בעבור עם ישראל הנתון בצרה.
- פעמיים צדקיהו מציל את ירמיהו ממות בטוח.
- במהלך המצור, כנראה בשלב מאוחר, צדקיהו מחזיר את ירמיהו לחצר המטרה. יש במעשה זה הגנה על ירמיהו מפני מתנגדיו האלימים. יתר על כן המלך ציווה לתת לו אוכל במהלך כל תקופת המצור.
לסיכום, אם נאמר על צדקיהו שהיה רשע, ודאי לא היה רשע גמור. גם אם נאמר עליו שהיה צדיק ודאי לא היה צדיק גמור. אי לכך השאלה בעינה עומדת. מה כל כך טוב בצדקיהו? עד כדי כך "שהתקררה דעתו" של הקב"ה כשהסתכל בצדקיהו.
ט. צדקיהו "דין רבים יש לו"[עריכה]
הרב יוסף חיים המוכר בכינויו "הבן איש חי" נדרש גם הוא לאגדה תמוהה זו. הבן איש חי מבין כמונו שצדקיהו אינו צדיק. וגם אם נדון אותו לכף זכות, עדין אינו צדיק גמור. ודאי לא צדיק כזה שזכותו מגנה על כל העולם. הרב יוסף חיים מדגיש בדבריו שצדקיהו אינו פרטי אלא מלך. מאחר וכך צריך לדון אותו באופן שונה.
להלן נביא את דברי הרב יוסף חיים על אגדה זו. דברים שהובאו בספרו "בן יהוידע" על אגדות חז"ל:
"נסתכל בצדקיהו ונתקררה דעתו". אף על גם שעדיין דורו של יהויקים,
שהם החרש והמסגר,
קיימים בבבל.
מאחר שזכותם הועילה בהתחלה
בזמן יהויקים, לקיום מאסר עולם.
למה עכשיו הם לא מועילים?!
נראה לאמר, בהתחלה הם הועילו
מפני שהם היו קיימים בארץ ישראל,
והיו מקיימים מצוות התלויות בארץ.
מה שאין כן עתה שגלו לחו"ל
שחבר מהם הרבה.
וגם עוד סיבה,
"כל הדר בחו"ל" דומה כמי שאין לו אלוה"
לכך מידת הדין מקטרגת
שזכותם לא תועיל.
("בן יהוידע", הרב חיים יוסף סנהדרין ק"ג)
ה"בן יהוידע" שואל מדוע דווקא זכותו של צדקיהו הועילה, ו"התקררה דעתו" של בורא עולם? הרי דורו של יהויקים עדיין קיים. האגדה פותחת בכך שה' הסתכל בדורו של יהויקים ו"נתקררה דעתו". וכבר הסברנו שאלו החרש והמסגר. אלה מחזיקי התורה, אילי הארץ וחשוביה, אלה ראוים שבזכותם העולם עדיין קיים. והנה בתקופתו של צדקיהו עדיין החרש והמסגר קיימים, אם כן מן הראוי שזכותם תמשיך להגן על עם ישראל ועל עולם כולו. הם בודאי צדיקים יותר מצדקיהו.
עונה "הבן יהוידע": בדור הקודם היו החרש והמסגר בארץ. הם עדין לא גלו, לכן זכותם הועילה. בתקופת צדקיהו הם בגלות. לכן מאחר שהם לא בארץ ישראל "חסר מהם הרבה". זכותם התמעטה. הבן יהוידע תולה את החיסרון שבהם בשני גורמים:
א. כאשר הם היו בארץ הם קיימו מצוות התלויות בארץ עכשיו כשהם בחו"ל חסר להם קיום מצוות מסוימות.
ב. אמרו חז"ל: "כל הדר בחו"ל כמי שאין לו אלוה". לכן זכותם התמעטה. עד כדי כך שמידת הדין מקטרגת שזכותם לא תועיל.
ירמיהו הרי יותר צדיק מצדקיהו
ה"בן יהוידע" ממשיך לדון באגדה הנ"ל ובאותה נקודה. מה מהמיוחד בצדקיהו? והפעם הוא משווה בין צדקיהו וירימהו. הרי ירמיהו ודאי יותר צדיק מצדקיהו, אם כן מדוע הועילה זכותו של צדקיהו דווקא? כך שואל הבן יהוידע ואלה דברין:
אבל עדיין קשה
הרי ירמיהו הנביא ע"ה היה חי
והוא כן בארץ ישראל.
וכי צדקיהו עדיף מירמיהו הנביא ע"ה?!
ונראה לאמר, שודאי ירמיהו הנביא ע"ה עדיף מצדקיהו,
שהיה נביא ה' וצדיק גמור וחסיד גדול.
אך יש לו דין יחיד.
מה שאין כן צדקיהו היה מלך וחשוב ברבים
והוא כנגד כולם.
שכתוב במלך: "לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו" (מלכים א', ח' כט).
ולכן לעניין זה של הגנה על העולם
מועילה זכות צדקיהו יותר
כיוון שהדין של רבים שלו.
("בן יהוידע, רב יוסף חיים סנהדרין, ק"ג)
גדולה זכותו של רשע בארץ ישראל
דברי הבן איש חי מעוררים למחשבה ומבהילים. כל גדולי עולם "החרש והמסגר", תלמידי חכמים עצומים, כל עוד והם בחוץ לארץ, הם פחות מרשע שמנצא בארץ. זכות תורתם אינה מועילה. זכותם פחותה מזו של רשע בארץ ישראל. זו המסקנה העולה מדבריו. צדקיהו הגר בארץ ישראל, זכותו מועילה יותר מכל חכמי ישראל הנמצאים בחו"ל. "מידת הדין מקטגרת" כנגד מי שגר בחו"ל!
תשובתו של ה"בן יהוידע" נותנת לצדקיהו מעמד מיוחד. לדבריו, מלך ישראל-"יש לו דין רבים, מלך חשוב כרבים והוא כנגד כולם". כלומר, מלך שקול כמו כל העם, ואפילו אם המלך הוא רשע. ואפילו שנאמר עליו: "ויעש הרע בעיני ה'". ואפילו שהוא לא נשמע לנביא. בכל זאת הוא מלך. מלך ישראל- יש לו דין של כלל ישראל. וכלל ישראל אפילו שהם לא צדיקים, יש להם זכות, יותר מאשר יחיד, ואפילו שיהיה זה הנביא ירמיהו.
ה"בן יהוידע" עזר לנו להבין מהי המשמעות של מלך בישראל. כמו כן הוא עזר לנו להבין מה המשמעות של יהודי שנמצא בארץ. בעקבות זאת אנו מערכים את צדיקהו יותר. הוא גם מלך וגם בארץ. יותר מאוחר בהמשך דברינו אנו נראה שהבן איש חי מקדם אותנו לקראת האגדה הסתומה. לסיכום, הבן איש חי מסיט אותנו מהחשיבה הרגילה של צדיק ורשע, שומר מצוות או עובד עבודה זרה. דברים אלה לא עומדים על כף המאזנים.
י. עיני צדקיהו[עריכה]
לפעמים כדי להבין את עומק האגדה עלינו ללמוד אגדות נוספות באותו נושא, ולהוסיף דברי חז"ל באותו נדון. בס"ה נקבל תמונה יותר טובה ונוכל להבין את האגדה המסויימת יותר טוב.
נראה שגם כאן באגדה על צדקיהו, אנו צריכים לדברי אגדה נוספים. אנו נעיין באגדות נוספות על צדקיהו, וב"ה נוכל לרדת לעומק המסר שבאגדה שלנו על צדקיהו.
להלן נביא שתי אגדות המתייחסות "לעני צדקיהו". האחת מהגמרא והשניה ממדרש תנחומא. שתיהן משלימות זו את זו, ושתיהן יאירו לנו עניין נוסף בצדקיהו. בס"ד בעקבות אגדות אלו נראה התייחסות נוספת לצדקיהו, מזוית שונה לגמרי.
מה מיוחד בעיני צדקיהו?
ת"ר חמשה נבראו מעין דוגמא של מעלה.
וכולן לקו בהן
שמשון בכחו,
שאול בצוארו,
אבשלום בשערו
צדקיהו בעיניו,
אסא ברגליו.
(סוטה י' ע"א דרבי אליעזר פרק נ"ג)
הגמרא במסכת סוטה מפרטת חמישה אנשים שהיה בהם משהו מיוחד מאוד. בלשון המדרש: "מעין דוגמא של מעלה". אחד מהם: "צדקיהו בעיניו". כלומר לצדקיהו היו עיניים מיוחדות- מעין דוגמא של מעלה. ואנו נותרים תמהים למקרא מדרש זה: מה מיוחד בעיני צדקיהו?! כל מה שכתוב על עיני צדקיהו – זה שמלך בבל "את עיני צדקיהו עִוֵר" .
נראה שלצורך פירוש אגדה זו, אנו זקוקים לדברי אגדה נוספים. אכן מדרש תנחומא מעשיר אותנו באגדה אחרת באשר ל"עיני צדקיהו". מדרש תנחומא אומר שהאוייב הבבלי נעץ בעיניו "לונביות של ברזל", כלומר כידונים. אולם הם לא הצליחו לעַור את עיניו. רק לאחר ששחטו את בניו לעיניו, רק אז כן הצליחו, והוא התעוור.
"ואת עיני צדקיהו עיור"
וזה אחד משבעה שנדמו לאדם הראשון, צדקיהו בעיניו.
נעצו בעיניו לונביות של ברזל.
ולא נתעוורו עיניו עד ששחט את בניו לעיניו
ואחרי כן נתעוורו עיניו
שנאמר: "ואת בני צדקיהו שחטו לעיניו ואת עיני צדקיהו עור"
(מדרש תנחומא, ואתחנן א')
קשה להלום אגדות אלו כפשוטתם. דברי חכמים במדרש מלאי עומק ומסרים. הרעיונות חבויים בעומק המדרש. כדברי הרמב"ם: "תפוחי זהב במשכיות של כסף". אנו כדרכנו נלך בעקבות הרמב"ם, האומר כי אגדות חז"ל נכתבו בצורה של משל ונמשל. והמסר העיקרי נמצא בנמשל . אשר על כן אנו נחפש ונבדוק למה התכוון המדרש "עיני צדקיהו", איזה עיניים אי אפשר לעור אפילו על ידי כידונים של ברזל?
כדי להבין אגדות אלה נדון בפירוש המילים "עין", ו"לראות".
לראות- להבין
הפועל לראות פירשו גם להבין. כגון "ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה..."(דברים י"ב כו).
מהשם עצם "עין" בא הפועל לעיין. פירוש: הפועל לעיין להתבונן. כלומר, להעמיק בדבר ולנסות להבין. הנה כי כן גם שם העצם "עין" וגם הפועל "לראות" הם מלים נרדפות לפועל "להבין".
נחזור לאגדות על "עיני צדקיהו". נראה לאמר כי חז"ל באגדות על עיני צדקיו לא התכוונו לעיניים של בשר. לא התכוונו לעיניים גשמיות. אלא לפירוש השני של הפועל "עין"- להתבונן מהפועל "להבין". כולמר כשחז"ל מדברים על עיני צדקיהו הם מתכוונים ל"הבנה של צדקיהו". כלומר, "עיני צדקיהו" הכוונה להבנה של צדקיהו את המציאות, ובמילים אחרות: "תפיסת העולם של צדקיהו"
לסיכום, חז"ל מדברים על הענים המיוחדות של צדקיהו. משהו מיוחד מאוד מאוד, עד כדי כך שמכנים זאת "מעין דוגמא של מעלה". כמובן, אין המדרש מתכוון לעניים בשרניות. כפי שהסברנו הכוונה היא שלצדקיהו היתה הבנה מיוחדת- "תפיסת עולם מיוחדת". להלן ננסה לסביר למה כונתנו, כלומר, מה היא אותה "תפיסת עולם" של צדקיהו המייחדת אותו משאר המלכים. ובזכות "תפיסת עולם" זו התקררה דעתו של הקב"ה.
"תפיסת העולם" של צדקיהו
התובנות המיוחדות של צדקיהו, כלומר "תפיסת העולם" המיוחדת שלו קשורה בהיותו מלך בתנאים המיוחדים ובמציאות המיוחדת אליה נקלע. צדקיהו מרד במלך בבל. מלך בבל יצא כנגדו למלחמה. צדקיהו חסר כל סיכוי מבחינה צבאית. ובכל זאת צדקיהו לא נכנע למלך בבל. "תפיסת העולם" המיוחדת של צדקיהו חייבת להיות קשורה למצב זה.
נחזור לאגדה. הבבלים נעצו בעינו לונביות של ברזל ולא הצליחו לעוור את עיניו זהו משל. מהו הנמשל?
בפועל-במציאות הבבלים השליכו כידונים של ברזל בחומות ירשולים. זהו תיאור של פריצת חומה. כלומר הבבלים ניסו בכל כלי הברזל שבידיהם לפצח את חומות ירושלים, ולא הצליחו. הבבלים השקיעו כלי מלחמה לפרוץ את החומה ולא עלתה בידם. שנה וחצי של מצור וניסיונות לבקע את החומה. זו היתה המציאות המלחמתית. הם מנסים להכניע את צדקיהו וצדקיהו לא נכנע.
מכאן נעבור לנמשל. הבבלים מנסים להכניע את צדקיהו, לא את החומה. הבבלים מנסים לשבור את "תפיסת העולם" של צדקיהו. והם לא מצליחים. אם הם יצליחו לשבור את "תפיסת העולם" של צדקיהו או אז הוא יכנע. והם יצליחו. ובכן מהי בדיוק אותה תפיסת עולם של צדקיהו? אותם תובנות שלא הצליחו לשנות אצלו.
יא. צדקיהו לא מרים "דגל לבן"[עריכה]
עיון בכל קורותיו של צדקיהו יעלה בפנינו תכונה אחת משמעותית אצלו. התכונה הכי חשובה שהיתה לו. "המלך צדקיהו אינו נכנע לבבלים"!
צדקיהו היה מאוד עקשן בעניין זה. שנה וחצי של מצור. לא פשוט ולא קל. רעב ודבר בעיר הנצורה. צדקיהו אינו נכנע!
יחסי הכוחות, יהודה מול בבל, אינם משאירים כל סיכוי לצדקיהו, וצדקיהו אינו נכנע.
יש מתנגדים רבים למלחמת האין סיכוי הזאת. רבים ברחו ומסרו עצמם לבבלים , וצדקיהו אינו נכנע!
הנביא צועק ומזהיר מפני "חרב רעב ודבר". הנביא אומר שוב ושוב למלך צדקיהו להיכנע לבבלים, וצדקיהו אינו נכנע! זוהי תפיסת העולם של צדקיהו, זוהי התובנה עליה אנו מדברים. אלה הם "עיני צדקיהו" של המדרש. את "עיני צדקיהו" אלה רצו הבבלים לפצח. הבבלים נעצו "לובליות של ברזל" בעיניו ולא הצליחו לעוור אותו. כלומר , הם השקיעו את כל המאמצים שלהם לפצח את העקשנות שלו. לחסל את "תפיסת העולם" הזאת. לשבור אותו ולגרום לו להיכנע והם לא הצליחו.
למה היה חשוב כל כך לצדקיהו לא להיכנע? צדקיהו מָלַך בצומת חשוב ומכריע בעם ישראל. עם ישראל יוצא לגלות! בצומת זה צדקיהו מחליט החלטה אחת קשה: עם ישראל לא מרים "דגל לבן". עם ישראל לא יצא לגלות שפוף ומבוזה. אלא להיפך עם ישראל יצא לגלות עם חרב ביד, מתוך קרב, מתוך מלחמה על חרותו ואפילו שזו מלחמת אין סיכוי. זהו המסר לעם ישראל לדורותיו.
יב. אין דבר כזה "אין סיכוי"[עריכה]
עם ישראל יוצא לגלות ארוכה. גלות שתמשך למעלה מ-2500 שנה. הוא יוצא לגלות עם מסר שיעזור לו לשמור על זהותו כעם. מסר שיעזור לו להמשיך לשאוף לחירות. מסר שיעזור לעם לשרוד במצבים הכי קשים. במשך הגלות הארוכה היו הרבה תקופות שלא נראָה אפילו זיק של אור בקצה המנהרה. אפילו לא שביב של תקוה. לא פעם עם ישראל נקלע למצב של "אין סיכוי"
אולם בזכות העקשנות של צדקיהו, עם ישראל יצא לגלות עם "חיסון" נגד מצב "אין סיכוי". עם ישראל יצא לגלות עם הכח האין סופי של הרצון להילחם למען לחירותו. עקשנות זו של צדקיהו, "תפיסת העולם" של צדקיהו: לא מרימים "דגל לבן". הם הם "עיני צדקיהו". בזכות תפיסה זו עם ישראל שרד את הגלות ולא נטמע בגויים. שרד את הגלות וחזר לעצמו. נחזור אם כן לשאלה בה פתחנו את המאמר. למה נתקררה דעתו שהסתכל בצדקיהו? מה כל כך צדיק בצדקיהו? למרות שנאמר עליו "ויעש הרע בעני ה'". למרות רשימת חטאיו, כפי שהעלינו בפרקים הראשונים.
לאור הדיון על "עיני צדקיהו" נראה שהתשובה ברורה. צדקיהו המלך האחרון לפני החורבן. צריך לשפוט את צדקיהו על רקע התקופה הכי קשה בהיסטוריה של עם ישראל. אנו נשפוט את צדקיהו בהתייחס להחלטות המכריעות שלו כמלך באשר לעם ישראל.
עם ישראל אמור לצאת לגלות. מבחינת צדקיהו הדבר הוא בבחינת עובדה מוגמרת. כך מנבא ירמיהו וכך המצב בשטח. למלך יש תפקיד גדול ומכריע ברגעים הרי גורל שכאלו. לצדקיהו יש רק שאלה אחת: איך נצא לגלות? צדקיהו אינו מפסיק לחשוב לרגע-מה תפקידו. מה הוא צריך לעשות כדי שעם ישראל יצא לגלות אבל גם יחזור. איך יוצאים לגלות ולא מאבדים את החרות?!
גאוה לאומית
צדקיהו החליט, העם יצא לגלות אבל עם גאוה לאומית. העם יצא לגלות, אבל לא יאבד את חירותו. יקחו ממנו את העצמאות המדינית, אך העם בגלות ישאר בן חורין. העם צריך להישאר עם אמונה בכוחו עם ההכרה בערך עצמו. העם יצֵא לגלות עם הכח והרצון לשמור על חירות ועל עצמאות ולחזור לארץ.
איך עושים זאת?
צדקיהו החליט עושים זאת על ידי כך שלא נכנעים! לא מרימים דגל לבן! לא יוצאים לגלות שפפים ומבוזים. יוצאים לגלות עם חרב ביד ולא עם דגל לבן ביד. יוצאים לגלות מתוך קרב גם אם מפסידים.
תמיד יש סיכוי
צדקיהו מחליט, אומר ועושה! עם ישראל לא יכנע לבבלים! אנו נלחמים כי תמיד "יש סיכוי". המילים "אין סיכוי" לא קימות.
זהו המסר שעם ישראל יוצא אתו לגלות. לעם ישראל יש גאוה לאומית. יש לנו את העבר הכי מפואר. אנחנו העם של הקב"ה, בורא עולם. רק עם ישראל זכה לקרבת אלקים, מה שלא זכה שום עם אחר. החירות שלנו ניתנה לנו על ידי בורא עולם. שום עם לא יקח זאת מאיתנו. גם אם נהיה בגלות, נישאר בני חורין. לצדקיהו ברור: אם העם יוצא לגלות עם מסרים כאלו, העם יזכה ויחזור לארצו. אלה הם "עיני צדקיהו" וזוהי "תפיסת העולם" של צדקיהו.
אם כך הבנו מדוע "התקררה דעתו". הבנו מדוע העולם לא חוזר לתוהו ובוהו. הקב"ה רצה להחזיר את העולם לתוהו ובוהו בגלל יהוקים ובגלל דורו של צדקיהו. בגלל אלה תהיה גלות. עם ישראל עלול לאבד את יעודו בעולם. עם ישראל חס וחלילה, עלול להיטמע בגויים. אם כך העולם מאבד את משמעותו. ואם כן אפשר להחזיר את העולם לתוהו ובוהו.
והנה דווקא בגלל "עיני צדקיהו". דוקא בגלל תפיסת העולם של צדקיהו. דוקא בגלל המסרים שהוא מעביר לשאר העם היוצאים לגלות. דוקא בגלל עקשנותו של צדקיהו לא להיכנע. דוקא בזכות צדקיהו עם ישראל יצליח לשרוד את הגלות, ולחזור לארצו ולמלא את יעודו בעולם. אם כך יש קיום לעולם. לכן כאשר נסתכל בצדקיהו התקררה דעתו.
יד. דורו של יהויקים וצדקיהו ערובה להמשך עם ישראל[עריכה]
כזכור, האגדה אמרה שהתקררה דעתו של הקב"ה פעמיים . הקב"ה פעמיים רצה להחזיר את העולם לתוהו ובוהו ופעמיים חזר בו. פעם אחת בזכות דורו של יהיקים-"החרש והמסגר" פעם שניה בזכות המלך צדקיהו. שניהם, דורו של יהויקים והמלך צדקיהו מביאים לידי שלמות אחת, כפי שנסביר.
החרש והמסגר הם אילי הארץ וחשובי העם, בתוכם נמצאים תלמידי חכמים. אלה העתודה של עם ישראל. אלה שומרים על הגחלת של העם היהודי . הם ממשיכים את המסורת ואת שרשרת הדורות, מאז אברהם יצחק ויעקב ועד הגאולה השלמה. הם הגרעין שממנו יצמח עם ישראל.
אולם עם ללא "רוח קרב" לא יצלח. גרעין טוב, ככל שיהיה, עלול לאבד את זהותו בגלות הארוכה. או לחלופין עלול לאבד את הרצון לחזור לארץ ישראל. הגרעין הזה צריך עקשנות, את עקשנותו של צדקיהו. ה"רוח קרב" של צדקיהו, תלוה את עם ישראל לאורך כל שנות הגלות.
החרש והמסגר ורוחו של צדקיהו, רק שניהם יחד מהווים ערובה להמשך קיומו של עם ישראל. החרש והמסגר צריכים את רוחו של צדקיהו ,"רוח הקרב" שלו. שארית עם ישראל, החרש והמסגר, דורו של יהויקים, צריכים את האמונה בכוחנו. הם צריכים את האמונה ב"יש סיכוי תמיד" צדקיהו נתן לעם ישראל את התובנה שאין דבר כזה "אין סיכוי".
לסיכום, המלך צידקיהו לא נכנע לבבלים. שנה וחצי של מצור קשה. לחצים עצומים על המלך להיכנע. העם מת בדבר וברעב. הנביא ירמיהו מזהיר ומורה – להיכנע. והמלך צדקיהו בשלו, אינו נכנע! צדקיהו משדר לעם ישראל שדר לדורות.
- עם ישראל לא יצא לגלות שפוף ובזוי.
- עם ישראל יצא לגלות עם מסר של "רוח קרב" עם מסר של "אין יאוש בעולם כלל".
- נלחמים כל עוד יכולים. תמיד יש סיכוי.
- עם ישראל יצא לגלות עם המסרים האלה. החרש והמסגר הם גרעין נפלא להמשך עם ישראל אולם הם חייבים את רוחו של צדקיהו כדי שישמרו על זהותם כעם ויום אחד יחזרו לארץ.
וברוך ה' זכינו בדורנו אנו לראות את שיבת ציון. זכינו לראות את "העקשנות" החיובית שנטע בנו צדקיהו. נלחמנו במלחמת אין סיכוי על ארצנו הקדושה זה למלעה ממאה שנה. שונאים ואוייבים מקיפים אותנו ורבים מאיתנו לאין שיעור. לכאורה אין סיכוי, אולם עם ה"רוח קרב" של צדקיהו, ועם "עיני צדקיהו" יצאנו למלחמות קשות מזה מאה שנה. ובעזרת ה' זכינו וניצחנו. זכינו וחזרנו לארצנו. ובעזרת ה' עוד נראה ישועות גדולות.