רפואה למכה/שיר השירים ב/ז
השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.
בלע אדני ולא חמל את כל נאות יעקב הרס בעברתו מבצרי בת יהודה הגיע לארץ חלל ממלכה ושריה.
באל"ף בי"ת שעברה פי' מאיכה ישבה עד תבא כל רעתם לפניך. היו דברי המקונן, כאילו כל הרעות באו לה מצד עצמה, כמ"ש איכה ישבה בדד וכו' מעצמה, ואפשר יאמ' האומר כי מקרה היה לה, וא"כ הוא, מה לך כי נרדמת, קום לך לעצמך, החלש יאמר גבור אני, וכמ"ש איוב כשאמרו לו כשדים שמו שלשה ראשים, מיד זרז חיילותיו וכו'. כיון שא"ל אש אלקי' נפלה מן השמים, מיד ואדום לא אצא פתח. והדומה הוא לכאן, קודם שיאמר איכה יעיב. אשר זו קשה מן הראשונה, אשר מתוכה נראה היות הרעה הזאת מאת ה', ע"כ הקדים ואמר השבעתי אתכם וכו'. וארז"ל במד', ר' חלבו אמר ארבע שבועות יש כאן. השביע לישראל שלא ימרדו במלכיות, ושלא ידחקו את הקץ וכו'. והנה שבועה זו הנז' בפ' זה, אפשר לומ' שהיא אותה שהשביע את ישראל שלא ימרדו במלכיות, כיון שהיא שלוחה מאתו ית' דין הוא שיקבלו דין שמים עליהם עד ישקיף וירא בבי"א. ובמד' אמרו, במה השביעם, ר' אליעזר או' השביעם בשמים ובארץ, בצבאות, בצבא של מעלה ובצבא של מטה, בשתי צבאות. או באילות השדה זו חית השדה, המד"א כי עם אדני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך עכ"ל. וכוונתו נ"ל כי הוקשה לו במה השביעם, אם הוא כפי פשוטו שהשביעם בצבאות באילות, אין כאן דבר מצוה. ואם אמרו על האומר כאמרא, כאילו הזכיר קרבן, הוא מפני שהקרבן בא מהם, ואם כן בכאן שאין הקרבן בא מהם, ואין כאן מתפיס בדבר הנדור, ואם הוא שלקח הצבאות או אילות בידו ובהם נשבע, אין כאן נקיט חפצא בידיה, וזהו במה השביען. והשיב השביען בשמים ובארץ. פי' שלא ימרדו לא במלכות של מעלה, שהוא השר השולט במרום, וגם שלא ימרדו במלכות של מטה, וזהו בצבאות. בצבאו של מעלה ובצבא של מטה. והוא ע"ד הוי מתפלל בשלומה של מלכות. א"נ בצבאות שהתפיס בהם, כמאן דנקט חפצא בידיה, והוא בצבא של מעלה שהם המלאכים שירדו בגלות, כמ"ש בזוה' על ענין מראת יחזקאל, וכן ג"כ על ואלה שמות וכו', ת"ח שכינתא ירדה למצרים ושית מאה אלפין רתיכין וכו'. אשר אלו נתלבשו בתוך בני ישראל למען יוכלו לסבול עול הגלות, כמ"ש מהר"ש אלקבץ זצוק"ל, והשביע לישראל בהם, שאם ימרדו באומות יסתלקו מהם, כדין כל המעמיד עצמו במקום סכנה, שאז נאמ' ויותר יעקב לבדו. ואין לך מקום סכנה יותר אם ימרדו באומות, וגם בצבא של מטה שהם ישראל עצמם, שאם א' מהם או קצתם ימרדו באומות, אין לאחרים עליהם חשבון, שלא ניתנו להציל אותם בנפשם, כמו שהביא בילקוט חדש בשם ס' חסידים (סי' תתרכ"ב) ז"ל, ראובן שרוצה להרוג את הנכרי, והנכרי אינו מבקש להרוג אותו ושמעון רואה, יחבר שמעון עם הנכרי עכ"ל. וכ"ש כנגד רבים. עד ישקיף וירא. או באילות השדה זו חית השדה, המד"א כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך. נ"ל דבר ידוע כי המלכות נמשלו לחיות, וארו ארבע חיון מגיחן לימא רבא. וכן אמרו בני ישראל בגלות, דומים לאדם מזויין שבלעה אותו חיה גדולה, והוא נוקב את בני מעיה ויוצא. מפני כי אפשר לומר כיון שאין יכולים לסבול עול הגלות, א"כ אין אדם נתפס על צערו, ומה היו יכולים לעשות אם לא למרוד בהם, לכן פי' כי הדרך הנכון הוא כי עם אבני השדה בריתך, כי ע"י עסק התורה אעפ"י שאזי חיים בלעונו, מ"מ לא נתננו טרף לשיניהם, רק נפשנו דווק' כצפור נמלטה, וזהו כי עם אבני השדה, שהוא עסק התורה הנק' ברית, עי"ז וחית השדה השלמה לך, כי כשישראל עוסקי' בתורה אין כל אומה ולשון יכולים לשלוט עליהם. וכיון שכן הוא, לא בחפזון נצא, רק ע"י עסק התורה נחיה בגוים. ר' חנינא אמר השביען באבות ואמהות, בצבאות אלו אבות, שעשו צביוני ועשיתי צביוני בם, או באילות השדה אלו השבטי', המד"א נפתלי אילה שלוחה עכ"ל. נ"ל שבא לתת טעם למה השביע הב"ה לישראל כמ"ש, ואמר שהשביעם באבות, כמ"ש ז"ל על פ' אם לא כי צורם מכרם, זה אברהם. וכל א' מהאבות בחרו להם הגלות יותר מן הגהינם. וא"כ הוא מוכרח הדבר שלא לצאת ולשאת עול הגלות, עד ירצה העון שעליו אנו גולים בעה"ו, וזהו ג"כ שעשו צביוני ועשיתי צביוני בם, ששניהם יחד, הב"ה מצד א' והאבות מצד השנית, נתרצו בדבר לתת לישראל הגלות לכפרת עוונותיהם. גם אפשר לומר שעשו צביוני ועשיתי צביוני בם, כמ"ש כי אברהם בפרט היה גולה ממקום למקום, כדי לברור כל הנשמות קדושות שהיו מובלעות בין האומות, וכן עשה. וזהו ואת הנפש אשר עשו בחרן. וזהו ג"כ סוד וירד אברם מצרים, כמשז"ל. וזהו שעשו צביוני, להבדיל בין הקדש לחול, ועשיתי צביוני בם, כי הב"ה הסכים בדבר הזה, ומאז ואקח את אביכם וכו'. וקרבנו המקום לעבודתו מכל העמים, ולסבה זו הוצרכו הנשמות להצטרף בעול הגלות, וגם כדי לקדש האויר החיצון, ואלינו יאספו כל הנצוצות, דמינן הוו ואדחו, וא"כ הוא מוכרח לסבול עול הגלות עד יתבררו ויתלבנו הנשמות כנ"ל. וזהו ג"כ שארז"ל לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה סולת נקיה ועלה. פי' דרך רמז כאשר ברר אותה יפה ונשארה כסולת נקיה, שאין בה פסולת ואינה צריכה עוד ברור אחר, אז עלה. או באיילות השדה אלו השבטים וכו'. אפשר לומ' כי גם הם הסכימו בגלות, כמ"ש בס' הזוה' חדש בפ' וישב ז"ל, א"ל יעקב, בבעו מינייכו חותו בגלותא ונכיתו אינון חובין וכו'. וכיון שהאבות והשבטי' בחרו להם הגלות, השביע הב"ה לישראל שלא ימרדו כמ"ש.
עוד ארז"ל, ר"י בר סימון השביען במילה, בצבאות בצבא שיש בה אות וכו'. אפשר לומר כמ"ש בזוה' חדש פ' הנז', כד גרמו חובין וכו' ואתער עליהון חרב נוקמת נקם ברית וכו'. אעפ"י שפי' אותו על השבת, מתוך דבריו נר' שהכל א', ובפרט שהתעורר עליהם עון מכירת יוסף האחוז במדת היסוד אות ברית קדש, ובברית מילה השביען, שעד שלא נצטרף העוון ההוא לא ידחקו את הקץ ובה ג"כ יחיו בגוים, שהיא א' מן המצוות שמסרו את עצמן עליה ועדיין היא מוחזקת בידם, ובה יצאו מן הגלות. וכמ"ש בזוה' פ' לך לך על פ' ועמך כלם צדיקי' וכו'. עד אינון אתגזרו ואקרון צדיקים עכ"ל. גם כמ"ש אח"כ בענין זה, דכל מאן דאית ביה אות קיימא דא לא נחית לגהינם. וכיון שאינו יורד לגהינם מוכרח הוא שנצטרפו עוונותיהם באופן אחר, והוא ע"י הגלות כמ"ש. ולפי הדרך שאמרנו בשם ס' הזוה' על ועמך כלם צדיקי'. על המקריב בנו לברית מילה, זהו שאמרו אח"כ או באילות. ששופכין דמן כדם צבי ואיל, כמ"ש שם, באותה שעה כניש הב"ה פמלייא דיליה וכו'. עוד אמרו ז"ל, רבנן אמרי השביעם בדורו של שמד. בצבאות שעשו צביוני בעולם ושעשיתי צביוני בהם. או באיילות השדה, ששופכין דמם על קדושת שמי כדם צבי וכדם איל, הה"ד כי עליך הורגנו כל היום. כבר אמרנו כי הסיבה שהשביעם כמ"ש, הוא מפני שיעלה על דעתם שאינן יכולי' לסבול השעבוד מלכיות ולכן השביעם, כמ"ש בדורו של שמד שהיה בידם לברוח ולעמוד על נפשם, וכמו שנר' מפרקי ר' אליעזר היכלות, וכן נראה מדברי הסליחה אלה אזכרה וכו'. וכשידעו היות גזירה מאתו ית' נתנו שכמם לסבול. אדרבא אמרו בס' בס' הגלגולים שמה שהיו צועקי' לסיבת היסורין, היה כדי להוציא ניצוצות ולהעלותם, לא כמו בועטי' וקוראי' תגר ח"ו, ולא לחנם אמרו הרוגי מלכות אין לפנים ממחיצתם. כי לא כל אדם זוכה לסבול עול קשה ולעמוד בנסיון, וכמ"ש המדרש א"ר חייא בר אבא אם יאמר לך אדם תן נפשך על קדושת שמו של הב"ה, אני נותן ובלבד שיהרגוני מיד, אבל בדורו של שמד איני יכול לסבול, ומה היו עושי' וכו'. עד אליך ה' נפשי אשא. אשיא כתיב, שהיו משיאין נפשם על קדושת שמו של הב"ה עכ"ל. ואם כן כיון שהדור הזה סבלו עליהם כ"כ צרות, הגם שהיה כח בידם להציל, א"כ איפוא גם אנחנו נסבול עול הגלות, ובזה השביע הב"ה לישראל שלא ימרדו וכו'. רק יסבלו עד יאספו כל הנצוצות כמ"ש. וגם ע"י דורו של שמד, בצלם יחיו בגוים, ובפרט ע"י י' הרוגי מלוכה יש כח ללקוט ניצוצות ולהעלות מ"נ עד ביאת המשיח, כמ"ש בס' הכוונות בענין אל נקמות ה' וכו'. א"ר הושעיא אמר הב"ה לישראל, המתינו לי ואני עושה אתכם כצבא של מעלה עכ"ל. אפשר שהוא טעם אל שבועה זו וגם נחמה לישראל, ע"ד מ"ש למעלה בשם ס' הזוה', שכינתא ירדה למצרים, ושית מאה אלפין רתיכין וכו'. וכן בגלותנו זה שכינה ירדה בגלות ויותר מזה כמ"ש בפ' כי תשא, וגם מחניה עמה, כמ"ש בזוה' במראת יחזקאל פ' שמות, והנה לאו ארח ארעא לצאת מן הגלות, ושב ה' אלקיך. הכתיב גאולה לעצמו, ואם ימתינו לו, כמ"ש אני עושה אתכם כצבא של מעלה, כמו שהיה בעת צאתנו ממצרים, כמ"ש בזוה' וכלהו סליקו מתמן כד נפקו ישראל ממצרים, הה"ד ויסעו בני ישראל בשש מאות וכו'. שש מאות לא נאמ' אלא כשש מאות, כגוונא דנפקו אילין כך נפקו אילין עכ"ל. והיו דומה בדומה, דומים למלאכים ויותר מהם, כמשז"ל קדמו שרים אלו ישראל. וזהו ג"כ שאומר במד' ילקוט, השביעם בצבאות, כמו שהוציא את ישראל ממצרים. אחר נוגנים אלו המלאכים. עוד אז"ל ר' יודן בשם ר' מאיר או' אמר הקב"ה לישראל, אם תשמרו שבועתי אעשה אתכם כצבא של מעלה, ואם לאו אעשה אתכם כצבא של מטה עכ"ל. אפשר שהוא פי' דומה לדברי ר' אליעזר. והכוונה שישראל כל נצחונם שלא כדרך טבע, ובשמרם את השבועה יהיו כצבא של מעלה, שהמלאכים יתלבשו בהם ויהיו בעזרם, ואם לא יסתלקו מהם ויהיו כמו צבא של מטה שאין להם סיוע, וכמ"ש למעלה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה. ר' יודן ור' ברכיה. ר' יודן אמר אהבה שאהב יצחק את עשו, שנ' ויאהב יצחק את עשו. מהו עד שתחפץ, עד שנעשה חפצו של זקן. ר' ברכיה או' אהבה שאהב הקב"ה את ישראל, שנ' אהבתי אתכם אמר ה'. מהו עד שתחפץ, מלכות של מעלה, לכשתחפוץ מדת הדין מאליה אני מביאה בקולי קולות, לכך נאמ' עד שתחפץ עכ"ל. דעת ר' יודן הוא כמ"ש בס' הזוהר ובהרבה מקומות על פסוק בן יכבד אב. דא עשו, דלא הוה בר נש בעלמא דאוקיר ליה לאבוהי כמו עשו, וההוא יקירו דאוקיר ליה אשליט ליה בהאי עלמא עכ"ל. ולכן אמר ר' יודן שבכלל השבועה יש אם תעירו ואם תעוררו את האהבה הנזכרת, כי בזה יטול עשו שכרו בעה"ז ושכרן של ישראל יהיה גנוז לעה"ב. וכן עלה במחשבתו של יעקב, וכן גם כן אמרו ז"ל בפ' ושמר ה' אלקיך לך וכו'. פי' הרב בעל שערי אורה כי כוונת יצחק היתה לברך את עשו למען יטול שכרו בעה"ז כמ"ש, והוא דעת המפרשי' ז"ל ג"כ. עוד אמרו כי להיות כי העה"ז לא נברא בשביל ישראל ואין להם בעה"ז כלום, גם צפה היות בני יעקב עתידים לגלות, ורצה שישתעבדו תחת בני עשו ולא תחת אחרים, ולפיכך אמר כי עד שלא נעשה רצונו של זקן לא יזכו ישראל לגאולה. א"נ כמו שמסיים בס' הזוה' ז"ל, כך עשו ההוא אוריך ליה כל הני זמנין דישלוט בעלמא, ואינון דמעין הורידו לון לישראל בשעבודא דיליה, עד דיתובון ישראל לגבי קודשא בריך הוא בבכיא ובדמעין, דכתי' בבכי יבואו ובתחנונים אובילם. וכדין כתי' ועלו מושיעים בהר ציון וכו'. והכוונה כי ע"י הדמעות שהוריד עשו, כמה בישין עבדו כמ"ש בזוה', עד שהצטרך יצחק לברכו כנר' מהמשך הפסוקי'. והטעם כי בזה נתגברו הדינים, וכדי למתק אלו הדיני' צריך שישראל ישובו בתשובה ויתעוררו אימא עלאה, כדי למתק כח הגבורה, ולא די זה שהרי אמרו שערי תפלה ננעלו, אלא צריך להוריד דמעות ולהמשיך מנצח הוד שבחכמה, שהם סוד תרין דמעות, ונחתין לימא רבא כדי למתק הדין, וזה הוא בבכי יבואו בתחילה, שצריך לעורר השתי דמעות שהם נצח והוד שבחכמה כמ"ש, ועי"ז יפתחו שערי תפלה גם כן בסוד ה' שפתי תפתח, וזה הוא ובתחנונים אובילם. וכן כתיב ועלו מושיעי' בהר ציון וכמ"ש. וזה הוא עד שנעשה חפצו של זקן, הנה הוא חפץ להצדיק את בניו מצד הדין, כמ"ש בפ' כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו. וזהו עד שיעשה חפצו של זקן. ר' ברכיה אמר אהבה שאהב הקב"ה את ישראל, שנ' אהבתי אתכם אמר ה'. נר' שהיא כמו כוונת ר' יודן, אלא שא' מפרש שצריך שלא לעורר להסיר האהבה עד שתחפץ, פי' שלא להסיר האהבה שאהב יצחק עד תשלום שכרו, למען יקבל אותו משלם בעה"ז, ור' ברכיה מפרש שצריך שלא לעורר להביא האהבה שאהב הקב"ה לישראל ולקבלה בעה"ז, רק יהיה שמור הכל לעה"ב, מהו עד שתחפץ. הוקשה לו שהיל"ל עד שיחפוץ, ומלבד זה קשה כי הנה הוא מיותר. ולכן אמר מהו עד שתחפץ, גם קשה היאך ידעו ישראל אימתי נעשה חפצו של זקן, וכן דברים אחרים הנעלמים, ועל כל זה תירץ לכשתחפוץ מלכות של מעלה, לכשתחפוץ מדה"ד מאליה, אני מביאה בקולי קולות. פי' מלכות של מעלה, היא מלכות עתיק יומין דמיניה נפיק רוחא לקיימא ה' דלתתא, וזה יהיה בביאת המשיח, כי אז נוק' דזעיר תתעורר מעצמה להעלות מ"נ בלי סיוע נשמות, רק ע"י שימשך הארת החוטם העליון כמבואר בס' עץ החיים, וזהו לכשתחפוץ מלכות של מעלה, כמ"ש שהיא מל' עתיק יומין, נוקבא דפרדשקא, שתשלח הארתה למלכות נוק' דז"א, שהיא מדה"ר. וזהו לכשתחפוץ מדה"ד מאליה, פי' מבלי סיוע נשמות הצדיקי', אז באותה שעה שתעורר כנז' אני מביאה. פי' המל' נוק' דז"א הנק' אני, תביא את גאולתם של ישראל בקולי קולות. פי' הז"א נק' קול, גם נוקבא נק' בת קול, גם מן הבינה יוצא קול, והנה ע"י התעוררות תרין תפוחין שהם כנגד חוטמא, כבר אמרנו כי ע"י מתעוררים ר"ס אורות, שהם ז"פ מלואי' ס"ג עם הכולל, שהם בתקון אמת. והנה ז"פ ס"ג בתרין תפוחין, ג' מצד ימין וג' מצד שמאל שהם בגי' שע"ח, שהם סוד השע"ח נהורין, ואין צריך להאריך בזה. וא' מן הס"ג הנז' הוא בחוטם כנז', אשר בהתעוררותו כמ"ש, בודאי יתעוררו הז' מלואים הנז' עפ"י הדרך הנז' בכוונת השופר. והנה ר"ס אורות הנז' הם ב"פ ק"ל שיורד ממנו לז"א שהוא ו' ונעשה קו"ל, ולנוקבא ג"כ שהיא ה' ונעשית קל"ה, והנה המלכות כשעולה עד החכמה נק' אני, כמ"ש אני ישנה. אני שניה לחכמה, וזה בהיותה מקבלת מן הכתר. וזהו לכשתחפוץ מלכות של מעלה, שהיא נוקבא דפרדשקא, לכשתחפוץ מדה"ד מאליה, שהיא נוק' דז"א, שתעלה מאליה עד שם, אז תקרא אני, ואז היא מביאה בקולי קולות, שיתגלו כל הקולות הנז' מעתיק יומין ומאו"א וזו"ן, ואלו הם קולי קולות, ואז יתקיים מש"ה והיה ביום ההוא, ו' שהוא נסתר, דאתגלי אריך לאוקיר דיקניה, יתקע בשופר שהיא אי'. גדול מצד אבא, ובאו מעצמם, האובדים בארץ אשור. והנדחי' בארץ מצרים. והשתחוו לה' בהדרת קדש בבי"א וכי"ר אמן.