רפואה למכה/שיר השירים ב/ו
שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני.
איכה יעיב באפו אדני את בת ציון השליך משמים ארץ תפארת ישראל ולא זכר הדם רגליו ביום אפו.
אחר שסיים ואמר סמכוני וכו'. ואמר תנחומין על כל דבר ודבר ועל כל פסוק דרך פרט ופרט כמ"ש, חזר ואמר דרך כלל שמאלו תחת לראשי, כמ"ש בתחלת הספר כי מגילת איכה היא בשמאל, ומ"מ שמאלו תחת לראשי, וימינו שהוא שיר השירים שהוא בימין תחבקני. ובפירוש אמרו במדרש על פ' זה, שמאלו של הב"ה מרחקת וימינו מקרבת. וכבר בא מבואר כל מה שהקב"ה מרחק במגילת סתרי', באותו הדבר עצמו ימינו שהוא שיר השירים הנה היא מקרבת. גם אז"ל על אתם נצבים. היסורים מעמידי' אתכם. וע"י היסורי' הרי הם שבים בתשובה וחוזרי' למוטב, וזהו שאו' במד' שמאלו תחת לראשי, שא"ה משתחוים לשמש, וישראל מיחדים את השם והב"ה מחבקם בימינו ומסייעם בשמאלו, שנ' שמאלו תחת לראשי עכ"ל. והנה מדברי המד' יש ראיה למה שפירש דברי הזוה' על פסוק סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים. שאו' וע"ד אשישות ותפוחי', וכן ג"כ מחבקם בימינו שהם תפוחים מצד החסד, ומסייעם בשמאל שהוא אשישה בגבורה. אבל ע"ד הפשט נאמ' עפ"י מ"ש במקום אחר במד' פ' בלק, לא ישכב עד יאכל טרף. איו אומה בעולם כיוצא בהם, הרי הם ישנים מן התורה ומן המצות, ועומדין משנתן כאריות וחוטפין ק"ש וממליכי' להב"ה, ונעשי' כאריות ומפליגין לדרך ארץ למשא ומתן, אם נתקל א' מהם בכלם או אם מחבלים באי' ליגע בא' מהם, ממליך להב"ה. לא יאכל עד יאכל טרף. כשהוא או' ה' אחד נאכלין המחבלי' מפניו ומלחשין אחריו ברוך שם כמל"ו ובורחין וכו' עכ"ל. וזהו ע"י מה ששמאלו תחת לראשי, לעורר ולהקיץ אותם משנת אולתם, עי"ז הנה הם ממליכים אותו ית', וגם אם נתקל א' מהם או מחבלים וכו'. ואלו הם תחילת יסורין, או אפילו אם יהיה תכלית יסורין, מיחד שמו של הב"ה. ואין לך תשובה גדולה מזו, שמצדיק דין שמים עליו וגם הנה הוא מכיר כי הכל מאתו ית' ולאו מקרה הוא, ומאמין באלקותו כי הוא יצילהו מכל מקרה ושנוי. וזהו שא"ה משתחוים לשמש בקומם בבקר, וישראל מיחדים את השם בתחילה, וע"י שהם מיחדים את השם הקב"ה מחבקם בימינו שהיא התורה, ומסייעם בשמאל אם נתקל א' מהם. ובזה יש לנו לומר כי נתקל פושע הוא, פי' כיון שנתקל צ"ל שהוא פשע באיזה עבירה ולפיכך נתקל, כמ"ש רב פפא דאיפחית ליה דרגא מתותיה, ואמר כמעט הייתי כמחללי שבתות וכו'. ואם הוא ממליך להב"ה אין לך בעל תשובה גדול מזה, ואז לפי האמת נתקל לאו פושע הוא, ובזה מסייעם בשמאל שהיא מדה"ד, הנה הוא מסייעם לחזור למוטב, ואמר 'תחת לראשי' לרמוז כי מדה"ד היא תחת ראשם, כי במחשבתם שהיו בראש לא ישלוט בו לעולם מדה"ד, כי הנה היא דבוקה בו ית' לעולם תמיד. גם בזוהר חדש מדרש הנעלם דף מ"ה ע"ב ז"ל, וראשו מגיע השמים. כד"א מכון לשבתך פעלת ה'. איזהו ראשו, זהו ציון ששם השכינה והכרובים וקדש הקדשים עכ"ל. וידוע כי באלו הדברים לא שלטו בהם האויבים רק נגנזו, ולא זזה שכינה מכותל מערבי ולא יכלו להחריבו, וזהו שמאלו שהיא מדה"ד כמ"ש, לא שלטה רק תחת לראשי שהוא הב"ה, וכ"ש שאר כ"י בעו"ה. אבל בראשי שהוא הארון והכרובים לא שלטה בהם מדה"ד. ואם נפרש שהפסו' הזה הוא הקדמה נחמה למה שיאמר אח"כ, איכה יעיב. יצדק יפה כמו שנפרש בשם מהר"ם אלשיך, וזה כי הכתוב אומר השליך משמים ארץ ת"ת ישראל, שהוא דמותו של יעקב החקוקה בכסא, וכנגד זה אמר שמאלו תחת לראשי וכו'. ואז"ל שמאלו תחת לראשי זו ק"ש, וע"י ק"ש שישראל קורים בכל יום, אז"ל במד' הנעלם של מדרש רות דף כ"ח ע"ב ז"ל, בההיא שעתא נטלי ליה ליעקב בארבע גדפין פרישן לד' סטרי עלמא וסלקי ליה קמי קדישא עלאה, ומברך ליה בשבע ברכאן עכ"ל. הנה שע"י ק"ש יעקב עצמו עולה למעלה, ולקמן נפרש המאמ' הזה. והנה רז"ל במד' אמרו הרבה דברים על שמאלו תחת לראשי וכו'. אשר יפול הקושי בהם, כמ"ש מהר"ש אלקבץ בס' אילת אהבים, ובפרט שאמרו שמאלו תחת לראשי אלו לוחות ראשונות, וימינו תחבקני אלו לוחות שניות. והדבר נר' בהיפך, כי הלוחות הראשונות אשר היו במעלה גדולה, ראוי ליחס אליהם הימין. ותירץ יפה לפי דרכו, יעויין שם. אבל נ"ל אם ניתן לידרש דהוקשה להם תרתי, למה השמאל שהיא פחותה, הנה היא תחת לראשי שהוא למעלה, והימין שהיא חשובה היא למטה מזה, כאומרו תחבקני, ואם נאמ' שהוא כדרך העולם לחבק בימין ולשים השמאל תחת הראש, מ"מ עדיין היל"ל ימינו תחבקני ושמאלו תחת לראשי, והי"ל להקדים הימין לשמאל כדי לחלוק כבוד לימין, ולכן כדי לתרץ פי' הדבר פי' בפסוק הזה, וכל א' כנותן חשיבות לשמאל יותר מן הימין, ותחלה אמ' שמאלו תחת לראשי אלו לוחות ראשונות וכו'. וצריך לבאר היאך היו מן השמאל, והיו חשובות מן השניות שהיו מן הימין. וזה כי הלוחות הראשונות אמרו עליהם בס' אוצר חיים בענין לוחות הברית, והבאנו מקצתו למעלה בפ' גם היא נאנחה. ומה שצריך לעניינינו הוא מ"ש שם ז"ל, וכנגד פגם שבזעיר אמר ואפן וארד וכו' ושני לוחות הברית על שתי ידי. פי' כי חזר הזעיר בסוד ו"ק בלבד, ובזה נמצא כי שני לוחות הברית שהם בחי' נצח והוד של זעיר, אשר באו לזעיר ע"י תוספת כמבואר אצלנו על כונן שמים בתבונה, שנתעלו חג"ת ונעשו חב"ד, ונתעלו נה"י ונעשו חג"ת, ונעשו לזעי' נה"י חדשים מצד התבונה ונשלם בי"ס, ועתה חזרו הנה"י שבאו בסוד תוספת מצד התבונה, ונתעלו למעלה במקומם בתבונה העליונה, באופן שמה שהיו אל הנצח והוד תחת חג"ת שהם בחי' הידים, עלו למעלה מהם מחג"ת והיו למעלה מו"ק הזעיר בתבונה העליונה, וזה"ס ושני לחות הברית נסתלקו על שתי ידי, שהם חג"ת דז"א, ידים העליונות עכ"ל. העולה מזה כי הלוחות הראשונות היו מצד נה"י דזעי' שהם בסוד התבונה, הגם כי אם לא נעשה העגל היו ניתנות מצד יותר עליון, מצד פרקין קדמאין הקרוב אל הת"ת, כמ"ש האר"י זלה" בדרוש הנז', מ"מ הלוחות היו מצד הנה"י דז"א הבאי' מנה"י דאי', והנה אי' בכל מקום נק' שמאל, וזהו שמאלו תחת לראשי אלו לוחות ראשונות. בתחלה ניתנו מן השמאל, שהוא מצד אי' הנק' שמאל, והיו למעלה בפרקין קדמאין, חג"ת שבה, וזהו תחת לראשי. אבל אח"כ וימינו תחבקני אלו לוחות שניות. ככתוב שם שהם מצד המלכות התחתונה, רחל הנק' לוחות אבני' עכ"ל. והוא כמ"ש למעלה כי היו מבחי' תרין פרקין תתאין דידה ובהם מהבינה, הנה היא סיבה רחוקה, רק הזעיר הנה הוא מאיר בהם אשר לפעמי' אינו רק ו"ק. וע"ז יאמר וימינו תחבקני, כי החסד שבו הנה הוא מאיר בנוק', וזהו וימינו תחבקני, שהוא ימין הז"א, וידוע כמה מעלה גדולה יש לאי' על הז"א, ולפי' לא יקשה שמאלו אלו לוחות ראשונות, שזה נא' על אימ', אבל וימינו תחבקני שנאמ' על ז"א, לכן פי' אותו אלו לוחות שניות, וכן ג"כ משז"ל במד', שמאלו תחת לראשי זו ציצית, וימינו תחבקני אלו תפילין. ידוע כי הציצית הוא מצד אי', ולפי' נקרא ציצית ולא ציץ, ובפרט בזמן הזה, כי הציצית הוא מצד רוח בינה דאימא, והוא ממש שמאלו תחת לראשי, והם יוצאים ומקיפים את הנקבה, ועיין בס' הכוונות כ"ב דרושי הציצית טעם למה נשים פטורות. וימינו תחבקני אלו תפילין. שכן ע"י התפילין אנו קושרי' אותה בזרוע שמאל ומחבק אותה בימין, והיה צריך להאריך בזה בענין הציצית והתפילין, להוכיח איך הציצית בשמאל, ומצד א' גדול מן התפילין, והבאנו מקצת למעלה בפ' (). וכן התפילין איך הנה הם בימין, ובפרט התפילין דאבא, אבל הדבר פשוט לעיני היודעים הקדמות וכוונות האר"י זלה"ה, גם מ"ש שמאלו תחת לראשי זו ק"ש, וימינו תחבקני זו תפלה. ידוע כי ק"ש גדול מן התפלה, וכמשז"ל מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה. והנה בק"ש אנו ממשיכי' המוחין מצד אימא, ואעפ"י שאבא נותן טפת דכורא, שם ע"ב כידוע מכוונת אי'. מ"מ עיקר המוחין הוא מצד אימ' שהם ד' מוחין, כמבואר בס' הכוונות, וימינו תחבקני זו תפלה, כמבואר בואתה קדוש. שאז נעשה סוד החבוק בימין, ובבאור אמרו כי אז הוא סוד וימינו תחבקני. וכן ג"כ שמאלו תחת לראשי זו סוכה, וימינו תחבקני זו לולב עכ"ל. זו היא הגרסא הנכונה בס' אות אמת, וכן כתב הרב בעל מתנות כהונה, הנה הסוכה הוא אור מקיף מצד אי', וימינו תחבקני זו לולב, שע"י נמשכים החסדים פנימייים מצד הזעיר, כידוע בכוונת סוכה ולולב. עוד ארז"ל שמאלו תחת לראשי אלו ענני כבוד, וימינו תחבקני זו ענן שכינה ל"ל, הה"ד לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנגה הירח לא יאיר לך. מי מאיר לך, והיה לך ה' לאור עולם עכ"ל. ענין ענני כבוד סודם ידוע בענין הדרוש של ג' מתנות טובות, והעננים בזכות אהרן שהוא בשמאל בהוד, והוא בהוד דאבא, וכמ"ש ג"כ שמאלו תחת לראשי זה אהרן. ובדרוש הנז' נתבאר היאך הם בשמאל, פי' בהוד וניתנו אל הימין, וכן אהרן ג"כ וע"ש. וז"ס שמאלו תחת לראשי. אבל בענין ענני כבוד ל"ל, הן לא ראיתי בשום מקום בבירור בדברי האר"י זלה"ה היכן מקומם. אך נ"ל לדייק דברי המאמ' הנז' עם ההקדמות שבידינו, ועיין בדרוש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. מה שפי' האר"י, והענין בקצור כי המל' נק' מ"ה ע"י שנתלבשה בה' גבורות הנמשכים מגבורה שבת"ת ולמטה וכו'. וע"י כל זכר יוצאים ה' גבורות אלו ונכנסי' תוך החסד שבחכמה, ומתלבשת בו אי' תתאה כגוונא דאי' עלאה, וגם ו"ק הבינה ניתנו לה בהלואה, ומתלבשת בו"ק הזכר העליון ונעשית זכר, ונק' אדון. וז"ש את פני האדון. ונעשית אלקים. כאי' כן ברתא. ודע שחסרה לה מתחלה ה' חסדים מנ' שערים בהיותה דין, ולפי' נק' מ"ה בהיותה אלקים, ועייל י' נכללת בה' חסדים, ואז היא מ"י, שלמה מכל הנ' שערים וכו' עכ"ל. ובזה אפשר לפרש המאמר אם ניתן לידרש וה' יצילני משגיאות. כי הנה כבר אמרנו כי ענני כבוד הם מצד או"א, והעיקר מיסוד אבא מהוד שבו, שנתגלה בתוך זעיר, וזהו שמאלו תחת לראשי, ואח"כ אמר וימינו תחבקני זו ענן שכינה. פי' שהשכינה עצמה שהיא מל', תשלח חנינה להאיר ולהקיף את ישראל, ואמר לעתיד לבא אשר הוא בעליתה למעלה אל מקום בינה עלאה, הנק' לעתיד לבא, כידוע החלוק בין לעתיד לבא ובין העה"ב. וזה נק' ימין, וימינו תחבקני. שהוא בעלותה אל חסד שבחכמה, שהוא סוד הימין, שאז נק' מ"י, ונעשית שם אלקים, שהוא אור מקיף, והוא ענן שכינה ממש כמ"ש, הביא ראיה מפ' לא יהיה לך עוד השמש. שהוא יסוד ז"א, בסוד היותו כלול מב"פ ש"כ, בגי' שמ"ש, שהוא בסוד גבורות כידוע, ולנגה הירח לא יאיר לך בסוד המעוט. רק מי מאיר לך, פי' דווקא מ"י שהיא בינה עלאה, וגם המלכות בעצמה שהיתה נק' מ"ה, עתה שנתוסף בה ה' חסדי' ונק' מ"י, הנה הוא מאיר לך. וזהו והיה לך ה' שהוא ז"א, דאתקשטת במאני דדכורא שנק' ה'. והוא יהיה לך כמ"ש לאור עולם, להאיר ו' קצוותיה הנקראי' עולם הכללי העולה, כי ל"ל יתגלה שער הנ', ואז המלכות תקרא בשם מ"י ותקרא בשם אלקים. וא"כ הוא נוכל לומר שעי"ז ישלח אור מקיף ממנה, וסוכה תהיה לצל וכו'. וזהו וימינו תחבקני זה ענן שכינה ל"ל, וברוך היודע.
עוד ארז"ל שמאלו תחת לראשו זו מזוזה. ויש בזה חלוף נסחאות באות אמת, ובמתנות כהונה יש גורסי' שמאלו תחת לראשי זו ק"ש, וימינו תחבקני זו מזוזה. הוא כי המזוזה היא מן השמאל מצד הגבורה, ונקבעה בימין למתק דיניה, וכן בענין המנורה. אח"כ יש בזה נסחאות מחולפות, והעיקר הוא כי המנורה היא בבינה והיא בשמאל, ונקבעה בדרום שהוא הימין כדי למתק דיניה. וכן פי' מהר"י סרוק בפי' השירים, וכן השלחן שממנו המזונות והפרנסה, הנה הוא בחסד וניתנה בצפון, שכן המזונות הנה הם בחסד, בסוד הזן את העולם כלו בחסד. וניתנו אל השמאל בסוד קשים מזונותיו של אדם וכו'. וכן העושר מן הגבורה, וקרוב לזה הבאנו למעלה דברי ס' אוצר חיים בענין המן וכו'. באופן יבא הכל על נכון, ושני הנוסחאות אמת. והנה צריך לתת טעם אל המאמר, למה לו להאריך להביא כל אלו הדברים, היינו לוחות, ציצית, ותפילין, ק"ש ותפלה, סוכה ולולב, ענני כבוד. אפשר עפ"י הדרך שפי' קצת פסוקי' בענין בטול תורה. והפרדת תורה שבכתב מתורה שבע"פ, וזה נק' גלות כמ"ש. וקצתם פי' על ענין גלות הנשמה בגוף נגוף. וגם פי' על ענין גלות שכינה, ודרך כלל גלות ישראל בין האומות, על כל הדברי' האלו בא רמז בכתוב הזה, נחמה לכל מה שאמרנו. כנגד בטול תורה אמר שמאלו וכו' אלו לוחות ראשונות, אשר אילו זכינו אליהם היה מתקיים נתתי את תורתי בלבם, ומ"מ ע"י לוחות שניות נתלקטו האותיות שנתפזרו בעו"ה, ולעתיד לבא יחזור משה ולוחות ראשונות בידו, ומלאה הארץ דעה. וכנגד גלות וטלטול הנשמה והפרדה מן הרוח והנפש וכיוצא, אמר אלו ציצית ותפילין. כי הציצית נעשה אור מקיף אל הנשמה, וכן התפילין הנה הם מאירים בנר"ן איש לפי כחו, כמבואר בדברי המקובלי' ז"ל. וכנגד גלות שכינה אמר זו ק"ש ותפלה, כי עי"ז אנו מעלים את השכינה עד שנמצא שהיא עולה לפעמים עד הכתר, כמבואר בעליות שבת. ועל גלות ישראל בין האומות אמר זו סוכה ולולב כמ"ש, וכמשאז"ל כי ע"י ישיבת סוכה אפי' נגזר עליהם גלות עי"ז מתכפר להם. וכבר הבאנו אותו למעלה בפ' (). וכן ענני כבוד וכו'. רמז לדבר, כי כאשר ביציאת מצרים פרש ענן למסך וכו', בשבעה עננים בזכותו של אהרן, כן ל"ל וסוכה תהיה לצל יומם. זו ענן שכינה בזכותו של משה. ואז יתגלו הגבורות בעולם. ולתשלום הענין אמרו במדרש, א"ר אחא ר"י מייתי לה מן הדא קרייא, לאהבה את ה' אלקיך ולדבקה בו. איזהו דבוק, שמאלו תחת לראשי עכ"ל. הכוונה לפי עניינינו כי ע"י האהבה האדם מתדבק בשכינה, ועי"ז אדם מוסר עצמו על יחוד שמו ית', ועי"ז כבר אמרנו היות כוונת אותם שמסרו עצמן על יחוד כבודו ית', ובפרט כוונת הרוגי מלוכה, כדי ללקט ניצוצות הקדושה שנפלו בעו"ה בין הקליפות, ובזה כך עלה במחשבה. ונדבקו בו ית', על דרך הרוגי מל' אין לפנים ממחיצתם. ובזה העלו מ"נ במקום שאין היד שולטת, ועל זה נאמ' וקרב פזורנו מבין הגוים ונפוצותינו כנס בבי"א.