רפואה למכה/שיר השירים א/יז
י"ז[עריכה]
זהו כנגד מה שקינן המקונן, פרשה ציון בידיה וכו'. וזה לפי מה שפי' הרבה פסוקים על בטול תורה, גם אמר על אלה אני בוכיה, על אלה דברי הברית וכו'. עתה אמר פרשה ציון בידיה וכו'. אעפ"י שרחק ממני מנחם משיב נפשי, שאין אתנו יודע עד מה להביא ראיה מן התורה, ובעו"ה בעלי התורה נתאספו, מ"מ הנשארים דחקו עצמם, ובשערים המצויינים בקשו לתת טעם להרבה דברים לשאת ולתת במלחמתה של תורה, וזהו פרשה ציון בידיה. מלשון ידיו רב לו. וכן הוא אומ' המלמד ידי לקרב. ויהיה פירוש 'פרשה' כמו פרשה, ואעפ"י שפרשה ציון בידיה כמ"ש, מ"מ אין מנחם לה, כי העיקר הוא להביא ראיה ע"י שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם, וכבר הפליא להתרעם מזה החכם ר"א אזולאי זצוק"ל בס' חסד לאברהם בהקדמה שלו, והבאנו מקצתו למעלה. והנה ע"י הקדמות שעשתה מדעתה לא נתישבה דעתה בזה, כי לא באלה חלק יעקב כמ"ש, וזהו אין מנחם לה, אבל לאחרי' אפשר שיהיה מנחם, ופי' ואמר צוה ה' ליעקב סביביו צריו. שהם הקליפות המתגברות ומעכבים מלהבין פשטיה של תורה, ואילו היה כח בידם לשבר הקליפות כנז' ולהוציא הדין לאמתו, דבר דבור על אופניו, אז יאמרו בעמים רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, אבל כיון שבחרו לעצמם דרך אחרת מדעתם ובילדי נכרים ישפיקו, מן הפנימית יצאו ואל החצונה לא באו שאינה שלהם, ועי"ז היתה ירושלים לנדה ביניהם, זה יניחנו וזה לא יקחנו. וזהו ג"כ שאו' הכתוב בעצלתים ימך המקרה ובשפלות ידים ידלוף הבית. כמו שפירש"י ז"ל והמתרגם, כלומר כשישראל מתעצלים מלעסוק בתורה הם נמקים, וּבֵית גְּאוֹן עֻזָּם חָרֵב וּמָךְ. וכנגד כל זה אמר קורות בתינו ארזים רהיטנו ברותים. כלומ' כי בכל דור ודור הקב"ה מעמיד להם ת"ח להדריכם בדרך ישרה, והם נק' ארזים. גם ארז"ל מה ארז זה לבו מכוון למעלה. והת"ח הנז' הנה הם תקרת בית ישראל ומעמידי' אותו באופן שלעולם לבם יהיה מכוון למעלה לאבינו שבשמים. ומהר"ש אלקבץ בס' איילת אהבים פי', כי כמו שהארז יש לו ריח טוב, ויש לריח ההוא סגולה להבריח הנחשים והארסים, כן הענין בהקדמות האלקיות בתורה ובסודותיה יש להם ריח טוב וכו'. עד והם הדוחים מעל האדם ארס הנחשים והעקרבים פנימיים וחצונים וכו'. ע"ש בספרו[1]. כל מ"ש על פ' זה הוא תנחומין לכל מ"ש, כי אעפ"י שפרשה ציון בידיה ואין מנחם לה וכו' כמ"ש, והיתה ירושלים לנדה ביניהם. הנה מ"מ קורות בתינו ארזים, להסיר ארס הפנימיים והחצוניים כמ"ש ז"ל. ואעפ"י שצוה ה' ליעקב סביביו צריו והיתה ירושלים לנדה בעיניהם, מ"מ רהיטנו ברותים, כמו ברושים ששומר לחותו תמיד ושומר כל האילנות הנסמכים אליו, כמו כן גם אני כי אלך בגיא צלמות לא אירע רע, אדרבא יתקיים מש"ה והמטים עקלקלותם יוליכם ה' את פועלי און. כמ"ש מהר"ש אוזידה. אותם שהם צדיקי' גמורים והיכולת בידם להיות מטים עקלקלות של רשעים ולהחזירם בתשובה, יוליכם ה' אצל פועלי און כדי שיחזירום בתשובה, ובזה יהיה שלו' על ישראל. וכן אעפ"י שסביבותיו צריו, מ"מ ישמרו לחותם תמיד, וכמ"ש אח"כ אני חבצלת השרון וכו'. שמרטבת תמיד ומריח מימיה של תורה, יפריחו כל האילנות אשר סביבותיהם, ונלוה הגר עמהם והיושבים לפניהם אכי"ר. ובמדרש אמרו קורות בתינו אלו הסופרים, רהיטנו אלו התנוקות. ר' אמי ור' אסי וכו'. עד אלין נטורי קרתא וכו'. א"כ אעפ"י שצוה ה' ליעקב סביביו צריו, ובפרט כמו שפירש המתרגם שהוא על בטול תורה, כמ"ש פקיד ה' לבית יעקב למנטרא פקודיא ואורייתא, ואינון עברו על גזרת מימריה בגין כן אסתחרו חזור חזור לבית יעקב מעיקוהי וכו'. הנה מ"מ ע"י הסופרים והמשנים יחזירו העטרה ליושנה, והם ידריכו את העם בדרך ישרה, ואת מי יורו דעה יבינו שמועה, הלא לגמולי מחלב עתיקי משדים, אשר בהבל פיהם שאין בו חטא יגדרו כל פרץ וישמרו את ישראל מכל רע לבל יכם שרב ושמש משרי האומות, כי רב כחם למעלה ולמטה בעה"ז ובעה"ב.
ומהר"ם אלשיך פי' קורות בתינו ארזים, זה זכות אבות. ופי' אותו על ענין העגל, כי אז ויחל משה את פני ה' אלקיו, והזכיר זכות אבות, זכור לאברהם יצחק וישראל עבדיך. ועמהם ג"כ זכות שאר צדיקים, וכמאמרם ז"ל. ונ"ל כי אפשר לומר כי הם ז"ל דקדקו מלת 'וישראל', שהיל"ל אברהם יצחק ויעקב כמ"ש במקומות אחרים. ולכן פי' שזה יצדק על ישראל כפשוטו, וגם על כללות האומה שנק' בשם ישראל, הכשרים שבהם. ולכן פי' שמשה הזכיר במעשה העגל זכות אבות וזכות הצדיקים אשר בדור ההוא.
ונחזור לפי' מהר"ם אלשיך זצוק"ל שהזכיר הכתוב קורות בתינו ארזים, שהם האבות, הם עיקר התקרה, רהיטנו הם שאר העצים הקטנים, ונק' רהיטים בערך האבות שהם עיקר התקרה והגנתן במעשה העגל, ולפי' אחר שהזכיר עון העגל בפ' על אלה אני בוכיה וכמ"ש. הוסיף לומר פרשה ציון בידיה, להתפלל לפני ה', מלשון ובפרישכם כפכם. שהוא לשון תפלה, ואעפ"י שהתפללה כמ"ש, שערי תפלה ננעלו. ואין מנחם לה. וזה מפני שצוה ה' ליעקב סביביו צריו, אם יהיה הפי' כפשוטו, ואם כדברי המתרגם, כי לסבת העוונות ובפרט מפני בטול תורה, מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה, עד כי בשביל זה רבו המקטרגים, ובשביל זה הנה הם מקטרגים ומעכבים התפלה מלעלות למעלה, ולסבה זו היתה ירושלים לנדה ביניהם, כי הנה הם דוחים אותה כמ"ש, עד שהדין הווה ח"ו, וכנגד זה אמר קורות בתינו ארזים, אלו האבות. רהיטנו ברותים אלו שאר הצדיקים שבכל דור ודור. כי אין לך דור שאין בו שלשים צדיקים כאברהם, וכן זכות סופרים ומשנים ותנוקות של בית רבן שאמרנו, הן יליצו בעד ישראל להעלות תפלותינו למעלה, ובזכות אישי ישראל ותפלתם מהרה יקובלו ברצון. ובמד' על פסוק זה ז"ל, אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי. כנסת ישראל אומרת לפני הב"ה, לשעבר הייתי עולה לירושלים ודרכים מתוקנים ועכשיו בשך, שנ' לכן הנני שך את דרכך בסירים. וצריך לדקדק שיותר טוב היה נ"ל להביא פסוק זה, וכל מה שאומר עליו בפ' הקודם, על אלה אני בוכיה. ולכן צריך לתת טעם על כל מה שדורש על פ' זה, אם יש לו שייכות עם פ' פרשה ציון בידיה וכו'. ונ"ל לפי פשוטו שהוא מפרש אומרו הכתוב פרשה ציון בידיה, ולא אמר מהו שפרשה. ולכן פי' בתחלה שהם הקוצין המעבירים אותה מידי עלותה בית ה', וזהו אלה אזכרה וכו'. וכנגד זה אמר קורות בתינו ארזים רהיטנו ברותים. והוא ע"ד מש"ה תחת הנעצוץ יעלה ברוש וכו'. ולפי מ"ש למעלה פרשה ציון בידיה, לשון תפלה. יפורש אמרה כנסת ישראל לפני הב"ה, לשעבר הייתי עולה לירושלים של מעלה, ודרכים מתוקנים, שהוא ע"י התפלה אשר עליה נאמר יעלה ויבא בב"ה בירושלים. א"נ לירושלים של מעלה, ודרכים מתוקנים, שאין מי שיעכב עליית התפלות, ובפרט אם קדם אליה הזמירות וק"ש, אשר בזה הדרכים מתוקנים, ועכשו בשך, שנ' לכן הנני שך את דרכך בסירים. שלסיבת העוונות הרבה מקטרגים מעכבים אותה מלעלות למעלה, וזהו כמו שפי' כל פ' פרשה ציון בידיה. וזהו ג"כ אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי. תשתפך לארץ מררתי, ובמקום שתפלתי תעלה למעלה, טורפין לו תפלתו בפניו, וזהו אשפכה עלי נפשי ותפלתי, וזה מפני כי אעבור בסך כמ"ש, וכנגד זה אמרנו כבר כי קורות בתינו ארזים וכו'. כמ"ש בשם מהר"ם אלשיך זצוק"ל. עוד ארז"ל ד"א אלה אזכרה, לשעבר הייתי עולה ואילנות מסבכות את ראשי, ועכשיו תלויה לשמש עכ"ל. אפשר שהוא מפרש פרשה ציון היא כ"י, בידיה על ראשה מפני חום השמש, וגם כנגד זה אמר קורות בתינו ארזים. וארז"ל מה ארז זה צלו למרחוק וכו'. עוד אמרו אלה אזכרה, לשעבר הייתי עולה בצלו של הב"ה, ועכשיו בצלן של מלכיות עכ"ל. וזהו צוה ה' ליעקב סביביו צריו. ואפשר לפרש פרשה ציון בידיה. בנשיאות כפים, למען יבא הב"ה ויאיר מן החלונות, מבין ידיהם של כהנים, ומ"מ אין מנחם לה מפני שצוה ה' ליעקב סביביו צריו. וזהו לשעבר הייתי בצלו של הב"ה, ועכשיו בצלן של מלכיות. שהם סביבותי, וכנגד זה אמר קורות בתינו וכו'. כמ"ש למעלה במד', אלו התנוקות וכו'. והנה אז"ל גלו ישראל ולא גלתה שכינה וכו', עד וכיון שגלו התנוקות מיד גלתה שכינה עמהם. וכיון שהשכינה עמהם, בצלם נחיה בגוים, אעפ"י שאנחנו בצלם של מלכיות. גם אפשר לומר כמשז"ל, מה ארז זה כל מי שהוא עולה לראשו, אם אינו משמר את עצמו הוא נופל ומת, כך כל מי שהוא בא להזדווג לישראל, סוף שהוא נוטל שלו מתחת ידיהם. וא"כ כיון שקורות בתינו ארזים, אעפ"י שצוה ה' ליעקב סביביו צריו, וישראל עומדים בצלם, סוף שהם נוטלים שלהם מתחת ידם, ודייקא נמי מתחת ידם. וזה ע"י שפרשה ציון בידיה. והב"ה מצל על ידיהם. ואם נדקדק מהו הצל הזה, אפשר לומר שהוא ע"ד משאז"ל על הדר בחוצה לארץ, מתלבש על נפשו קליפה מעולם התמורות, ומעולם רה"ב ומעולם ס"מ, הכל כפי המקום שהוא שם, וכמ"ש מהר"א אזולאי בס' חסד לאברהם מעיין ג' נהר י"ד. וזהו לשעבר הייתי עולה בצלו של הב"ה, ועכשיו בצלם של מלכיות, שהם מלבישים אותי. וזהו צוה ה' וכו'. ומ"מ נחת רוח ותנחומין הוא ע"י היות קורות בתינו ארזים, שאין שולט בו עש ותולעת, וכן רהיטנו ברותים שהם נכפפין, וכמשאז"ל אם באו לך רשעים כוף את ראשך, חבי כמעט רגע עד יעבר זעם. עוד אז"ל א"ר ברכיה אמרה כ"י לפני הב"ה, לשעבר הייתי עולה וסלי בכורי' על ראשי, בהשכמה היו אומרי' קומו ונעלה ציון. ובדרכים היו אומרי' עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים, בהר הבית מה היו או' הללויה הללו אל בקדשו. בעזרה מה היו או' כל הנשמה תהלל יה. ועכשיו אדדם, דמומה סלקא דמומה נחתא עכ"ל. כוונת ר' ברכיה היא לפרש שאר הכתוב שאו' אדדם עד בית אלקים וכו'. וגם הוא פי' אותו על פ' פרשה ציון בידיה. כמו פורשי ימים, שפירושו שהם פורשים והולכים בימים, אף כאן פרשה כ"י והלכה ציון בידיה, ע"י הבכורים הנקראי' תרומת ידיך, אלו הבכורים. וזהו לשון כד הייתי עולה וסלי בכורים על ראשי, בהשכמה היו אומרים קומו ונעלה ציון אל ה' אלקינו. כלומ' אין מעכב בדבר, וזה לפי שאז"ל היה עומד בח"ל, הופך פניו לארץ ישראל, היה עומד בא"י הופך פניו לירושלים. היה עומד בירושלים הופך פניו לב"ה. היה עומד בב"ה הופך פניו לבית קדש הקדשי'. ותחלה צריך שתעלה תפלתו בא"י ואח"כ בירושלים וכו'. אבל העומד בב"ה תכף ומיד עולה תפלתו בבית קדש הקדשי', ומשם לרקיע מבלי אמצעיות שום דבר, וכן ע"י הובאת בכורים היו עולים לראות את פני ה' מבלי אמצעי, וזהו למשכים היה הממונה או' קומו ונעלה ציון אל ה' אלקינו. אין צריך ללכת מעיר לעיר וממקום למקום, רק קומו ונעלה ציון לה' אלקינו. וכן ברגלים היו אומרים עומדות היו רגלנו בשעריך ירושלים, אעפ"י שאנחנו על הדרכים, כבר עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים, וזה ע"ד שפי' מהר"ם אלשיך בס' רוממות אל, ודייק אומרו בשעריך, שנר' שרגלינו עומדות בשני שערים, ותירץ כי העיקר הוא כי העומד בירושלים של מטה, הוא כאלו עומד ג"כ בירושלים של מעלה עכ"ל. וא"כ כיון שאנחנו בב', ירושלים של מטה ומעלה, בודאי נעלה לה' אלקינו ונגיע עדיו, וכשהיו בהר הבית היו או' הללו אל בקדשו. שזה נאמר על הנשמות המעולות, שעליהם נאמ' הללו אל בקדשו, כמ"ש מהר"ם אלשיך כנז'. והכוונה נ"ל כיון שהיו בהר ה', אין להם רק ללכת להר קדשו. וא"כ היו מתפללים שיזכו להללו במקו' קדשו, וכיון שהגיעו לעזרה היו או' כל הנשמה וכו'. לומר שיזכו כל חלקי הנשמה להללו במקום הקדש ולא תהיה נכרתת ח"ו, וזהו כל הנשמה וכו'. גם אפשר שהיו מתפללים על העתיד לבא, שאפי' בחזרתם לבית, כל חלקי הנשמה שלא זכו לעלות עמהם, מ"מ יהיו זוכים להלל י"ה. והנה בזוה' חדש בתיקוני' פי', דזכאן יתיר יהבין להו נשמתא מסטרא דאו"א, הדה"ד ויפח באפיו נשמת חיים. מאן חיים, אילין אינון י"ה. ועלייהו אתמר כל הנשמה תהלל יה. ואשתלים ביה הוי"ה, עכ"ל. ולפי דרך זה אפשר לומר שכיון שהגיעו למקום היותר מקודש אצלם, שלא יוכלו ללכת יותר לפנים, כמש"ה והניחו אצל מזבח ה' אלקיך. רק עזרת הכהנים מקודשת ממנה, שאין יש' נכנסים לשם אלא בשעת צרכיהם, לסמיכה לשחיטה לתנופה, וכיון שהגיעו כנז' היו מתפללי' שגם ל"ל יזכו בנשמתם להלל י"ה. ועי"ז יהיה השם שלם והכסא שלם. כלל העולה כי כיון שהיו בטוחים בכחה של מצוה, להגיע אל מחוז חפצם, וגם לחזור לשנה הבאה, כמשרז"ל בת קול מברכתן, הבאת בכורים היום תביא לשנה הבאה. לכן היו הולכים בשמחה ובטוב לבב, ודבר ה' בפיהם אמת. וזהו פרשה ציון בידיה, וזה היה לשעבר. אבל עתה אין מנחם לה, וזה מפני שצוה ה' ליעקב סביביו צריו, ויש סכנה בדבר, ומי יודע אם לעת כזאת יגיעו למלכות שמים, ע"ז נאמ' אל יתהלל חוגר כמפתח. ולכן דמומא סלקא. וכן בחזרתם חוששים דלמא לאו כל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא, ולכן דמומא נחתא. א"נ כיון שצוה ה' ליעקב סביביו צריו, לכן דמומא סלקא דמומא נחתא, פן ירגישו החצונים והאויבים ויקטרגו עליהם ויעכבום מלעלות, ולכן הולכת וחוזרת בשתיקה, וכנגד זה ג"כ אמר קורות בתינו ארזים, שהם קורות ב"ה אשר מהם לא זזה שכינה, והם כמו ארזים אשר צלם למרחוק, ואעפ"י שצוה ה' ליעקב סביביו צריו, מ"מ השכינה מצלת עליהם אפילו במקום טומאה. עו' אז"ל אלה אזכרה, לשעבר הייתי עולה בשירות ובזמירות לפני הב"ה, כמד"א בקול רינה ותודה. ועכשיו בכיה סלקא ובכיה נחתא עכ"ל. אפשר שהוא מפרש כי הפסוק הזה מחובר עם מה שלמעלה ממנו, שאו' על אלה אני בוכיה וכו'. מפני שפרשה ציון בידיה בתפלה, ואין מנחם לה, ולכן בוכה תמיד. והטעם הוא כמ"ש למעלה משארז"ל שערי תפלה ננעלו. וזהו לשעבר הייתי עולה בשירות וזמירות לפני הב"ה, ואפי' תפלה לא הייתי צריכה רק בשירות וזמירות הייתי עולה לפניו ית'. וזה ע"ד מ"ש מהר"ם אלשיך על פ' והיה טרם יקראו ואני אענה. לומר ותן טל ומטר, ואני אענה, עו' הם מדברים בשבחו של מקום, ואני אשמע. וזהו לשעבר הייתי עולה בשירות וזמירות לפני הב"ה, ועכשיו פרשה ציון בידיה בתפלה, ואין מנחם לה, ולכן אני בוכיה, בכיה סלקא בכיה נחתא, כי שערי דמעות לא ננעלו. וע"י הנה היא עולה ויורדת לפניו ית'. והנה זהו תנחומין במקצת, כי לפחות ע"י הבכיה עולה לפניו ית'. ואפשר שזה נרמז בפסוק רהיטנו ברותים. מלשון רהטים בשקתות המים. שנעשי' עיניהם כרהטים וכמעיינות, ועי"ז הנה הם ברותים, ע"ד משאז"ל אל תקרי ברותים אלא בריתים, כי ברית כרותה להם שלא ישובו ריקם. עו' ארז"ל במד' אלה אזכרה, לשעבר הייתי עולה הומניות הומניות של חגיגה, כמד"א המון חוגג. לוי אמר כהדין געגעלן דלא פסיק לא ביממא ולא בליליא. ועכשיו חמשא סלקין וחמשא נחתין עכ"ל. אפשר שהוא מדקדק פרשה ציון בידיה בלבד, מבלי שתביא שום קרבן ולא ד"א, מה שלא היה כן לשעבר, כי לשעבר הייתי עולה הומניות וכו'. ועכשיו חמשא סלקין וכו'. והוא כדמיון היד שיש בה ה' אצבעות, וזהו ג"כ פרשה ציון בידיה, וכנגד זה אפשר שבאו ה' תיבות בפסוק קורות בתינו ארזים רהיטנו ברותים, ועל כל הדברי' יצדק הפסוק הזה ג"כ נחמה לכל מ"ש, וזה כפי דברי המתרגם, שהוא רמז לבנין בית השלישי שיבנה ע"י משיח צדקנו בבי"א. כי אז תמלא הארץ דעה, ויגדור את פרצותינו ויבער הקוצים מן הכרם, ויפרש סוכת שלומו עלינו, ובצל שדי נחסה ונקום ונעלה בית אל בקול רנה ותודה המון חוגג אכי"ר. כל זה ביארנו כפי הפשט. וע"ד האמת יאמ' פרשה ציון בידיה, ידוע מ"ש המקובלי' ז"ל על פ' מקדש אד' כוננו ידיך. כי ירדה היד העליונה של אי' ביסוד של המל', ומעכה באצבע ונשארו שם אותם הה' אצבעות לצורך בלי המלכות עכ"ל. והנה 'ציון' יאמר על נקודת יסוד הפנימית, וזה בין באי' ובין במלכות, ועתה או' פרשה ציון, היא נקודה פנימית שבאי', פרשה ידיה, שהם הה' אצבעות שמתגלים שם הה' גבורות הניתנים אח"כ ע"י מעוך במלכות כמ"ש, ודייק אומרו פרשה וד"ל. ומ"מ אעפ"י שפרשה ציון, והורידה ידיה אל המלכות, ועשתה אותה כלי ראויה אל הזווג, מ"מ אין מנחם לה, כי הזווג הזה אינו מועיל לנשמות חדשות, רק לחדש הנשמות הישנות כמבואר כל זה בדרוש מהר"ר חיים זצוק"ל המתחיל ענין השינה שהוצרכה לצורך הנסירה, ע"ש ותבין כל מ"ש בפ' זה. וכיון שאינו רק לחדש הנשמות הישנות, אין לה מנחם כמ"ש, והטעם כי פרשה ציון בידיה כמ"ש, הוא מפני כי צוה ה' ליעקב סביביו צריו, ולפיכך צריך לחדש בה בכל יום בחי' כלי, מפני כי תמיד צריכה להיות בתולה, ומעיין שלה סתום כדי שלא יהנו ממנה הצרים והחצונים. והטעם היתה ירושלים לנדה ביניהם, כיון שהיא ביניהם בעו"ה, אם היתה מוציאה נשמות חדשות, אפשר יעשקו אותם זרים ויחשב אליה לנדות ח"ו, וזהו היתה ירושלים לנדה ביניהם, ולכן הזווג הנז' אינו אלא לחדש הנשמות ישנות. ונ"ל שאפשר לומ' שהוא ע"ד מ"ש כי ה' אלקיך אש אוכלה. כי שכינתו ית' בגלות הנה היא מלקטת הנשמות שנתפזרו לבין הקליפות, וברוך היודע האמת ויצילם משגיאות, וכנגד זה אמ' קורות בתינו ארזים, ע"ד מ"ש המתרגם ז"ל, אמר שלמה נבייא, כמה יאי בית מקדשא דה' דאתבני על ידי מן קיסי גולמיש, אבל יתיר יהי יאי בית מוקדשא דעתיד לאתבנא' ביומוי דמלכא משיחא, דכשרוהי יהויין מן ארזין דגנתא דעדן ושרותיהי יהויין מן בראתי ושאני ושורבוני עכ"ל. ואפשר לפרש שבודאי נאה הוא מקדש ה', אז הוא מלכות, כמ"ש אשר נבנית ונעשית ע"י הידים העליוני', וזהו דאתבני על ידי, וזה הוה מן קיסי גולמיש, שעושים אותה גולם וכלי הראוי לזווג כמ"ש, אבל יתיר יהיה נאה כאשר תהיה נבנית ע"י היסוד של ז"א, וזה ע"י שיתגלה ג"כ היסוד של אבא בתוך אי', ואז נק' מלך המשיח, וגם המלכות נק' כן בקבלתה מיסוד אבא ששם השמן, ואז תתגדל המל' ע"י שיתפשטו נה"י דאי' בתוך ז"א, וממנו לנוק' ותתגדל כמותו, וזהו דבשורוהי יהויין מן ארזין דגנתא דעדן, פי' הספירות של המל' יהיו מן הבינ' הנק' גן עדן. ואפש' לפרש ע"ד מ"ש בזוה' פ' תרומה ע' רכ"ד על פ' אפריון עשה לו המלך שלמה. ז"ל, פתח ר"ש האי קרא הא אוקימנא ליה, אבל אפיריון דא היכלא דלתתא דאיהו כגוונא דהיכלא עלאה, וקב"ה קרא גנתא דעדן וכו'. וזהו קורות בתינו שהיא המל' שנק' בית, ואמר בתינו לשון רבים, לרמוז שנכללת לאה ברחל, שני בתי ישראל, וידוע כי אז עולה בכל אורך הז"א, ואז קורות, שהם הדברים המעמידים אותו, כי בתי ישראל הנז' הנה הם ארזים, הנה הם ספירות הבינה, שהם ארזי הלבנון אשר נטע, וזה ע"י רהיטנו ברותים, שהם נה"י דז"א בקבלתם מנה"י וחג"ת דאו"א שהם הארזים שאמרנו, נעשה בנין המלכות ועולה עמי ואינה יורדת, ונעשה הזווג אפי' להוציא נשמות חדשות. ובמד' חזית, קורות בתינו ארזים. ר' תנחומא בשם ר' ברכיה או' אבנים שישן עליהם יעקב אבינו, נעשו תחתיו כמטה וכפלומא, מה הרטיבה הרטיב, קורות בתינו ארזים עכ"ל. אפש' לפרש ע"ד מ"ש בזוה' חדש, ותחלה צריך להקדים מ"ש בזוה' פ' ויצא בר"מ וז"ל, יעקב תקן תפלת ערבית וכו', עד דאע"ג דגלותא דומה ללילה וכו', ושכינתא נחתת לגלותא עם ישראל, איהי ברשות בעלה אשתכח, הה"ד אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן. בגין דא ויפגע במקום. לית פגיעה אלא פיוסא וכו'. עד ומה כתיב ביה וילן שם. אתפייס עמה למיבת תמן בגלותא עם שכינתא וכו' עכ"ל. ובזוה' חדש פ' הנז' דף מ"ד ע"ב ז"ל, ר' זירא עאל קמיה ר' אלעזר בן ערך, אשכחיה דהוה יתיב ועינוי נבעין מיא וכו'. ובסוף א"ר אלעזר, אי ר' אלעזר דעתי אחוס עלך, ודילמא האי מלה שמעת וכך הוא ברירא דמלתא, דכתי' ויקח מאבני המקום. מאיזה מקום, ממקום הידוע שהוא מקום התהום ששם אבנים ששוחקים מים לכל העולם, הה"ד אבנים שחקו מים. והאבן הזאת היתה עיקר לכלם, והיתה עולה עד מקום שהיה שם בית המקדש, ויעקב לא היתה כוונתו על שום א' מהם אלא עליה, משום דרמיזא ליה רמיזא, מה היא הכל אשתיל מיניה, כך יעקב כל עלמא אשתיל מיניה. באותה שעה ויקח מאבני המקום. שהיא עיקר כל העולם, וישם מראשותיו. שם בלבו שהיא מראשותיו, מיד וישכב במקום ההוא. כאלו נתישבה דעתו וכו'. עד וע"ד בכינא, דחזינא דעל האי אבנא זמינין לשואה סואבון עממיא ופגרי מתייא, מאן לא יבכי וכו'. לבתר חזר ואמר, ווי לאינון דיהון זמינין בעלמא כד יתער מלכא דעלמא עלאה וכו' עכ"ל. ואעפ"י שהיה צריך להאריך בהקדמות להבין כל זה, נאמ' בקצור כי ידוע כי רחל הנה היא עקרו של בית, אשר על זה נאמ' ויאהב יעקב את רחל, והיא נקודה עשירית, ובעת הגלות אינה אלא נקודה אחת, ובפרט בלילה. ולכן צריך הפלת דורמיטא על ז"א, ובזה ומאיר לאישון בת עין. והז"א מעלה מ"נ לצורך ע"ק ואי' עלאה, והנה היא בונה אותה ומשפיע בתוכה הט' נקודות, בתחלה נכנסי' בתוך לאה, והיא מזדווגת בלילה עם ז"א, והמלכות נקודה י' יורדת בבריאה. ואח"כ בבקר יורדי' הט' נקודות בבריאה, והיא עולה בזרוע שמאל בתפלה של יד, ואח"כ בק"ש ובברכת אבות נעשית פרצוף גמור במלך עוזר ומושיע ומגן, ומתייחדת בשים שלו', וכל זה מבואר בדרושי' ובס' הכוונות ובמקומות רבים בארוכה ע"ש. והנה כוונת ר' אלעזר לומר שיעקב לקח א' מאבני המקום, אותה שהיא עיקר לכלם, שהיא נקודה העקרית ולקחה מן המקו' הידוע. ופי' שהוא מקום התהום שהוא לאה, עלמ' דאתכסיא, ונק' מקום התהום, והאבן הזאת היתה עיקר לכלם, והיתה עולה עד מקום שהיה שם בית המקדש, שכן הנה היא עולה עד בינה הנק' בית המקדש, ויעקב לא היתה כוונתו בשום א' מהם כ"א עליה, וז"ש אח"כ שם בלבו שהיא מראשותיו, שכן היא עולה עד ראש ת"ת ז"א, ובזה נתישבה דעתו, וישכב במקום ההוא, ונתחבר עם לאה שהוא עלמא דאתכסיא, והנה בראות ר' אלעזר אורך הגלות, בכה בראותו כי הנקודה הזאת רגליה יורדות מות, ומ"מ חזר ואמר ווי לאינון דיהון זמינין כד יתער מלכא דעלמא עלאה, שהיא מל' א"א, ואז גם המל' תתעורר מעצמה כמ"ש באדרא. ונבא' המאמ' של מדר' חזית, אותם האבנים שישן עליהם יעקב אבינו, הם אותם הט' ספירות שבאים בסוד תוספת, אשר עליהם ובשבילם ישן יעקב אבינו שהוא ז"א, כדי להביאם אצל נקודה י' שהיא מל' עקרת הבית, נעשו תחתיו כמטה. ובא לומר שנזדווגה לאה עם יעקב, וישכב במקום. ואז רחל היתה תחת מטתו של יעקב כמבואר בדרושי'. ומה הרטבה הרטיב, קורות בתינו ארזים, שהם נשמות הצדיקי' שעולי' בתוך המלכות בכל לילה, נעשים ארזים ומתחדשים בכל לילה, וכמ"ש חדשים לבקרים. וזהו אלו צדיקים וצדיקות, נביאי' ונביאות שעמדו ממנו. וכבר אמרו שיצאו ממנו. ונ"ל כי לפי מ"ש שעמדו ממנו, ר"ל כמו שאמ' שהם אותם שכבר עמדו, כי הנה הם מתחדשים, וזהו חדוש לנשמות ישנות. ולפי דברי הב"ר צ"ל לא בלבד הועיל הזווג לנשמות ישנות, אלא גם לאותם שיצאו אח"כ ממנו, כי עי"ז נעשה אח"כ הזווג בשים שלו' להוציא נשמות חדשות, וא"כ אעפ"י שפרשה ציון בידיה כמ"ש, מ"מ קורות בתינו ארזים, שהם צדיקי' וצדקניות שהם נשמות חדשות שיצאו מיעקב עלמא דדכורא, אשר ע"י תהיה נחמה גדולה אל המלכות להתייחד עם הת"ת ע"י נשמותיהם כידוע, ומבואר בהרבה מקומות ובפרט בס' חסד לאברהם. ולפי דרכו רמז באו' צדיקים וצדקניות נביאים ונביאות, רמז לנה"י שמשם נביאים וצדיקים כידוע. ועל המד' שאמרנו אפשר לומ', אמרה כ"י שהיא המל', שמתכנסי' הנשמות בתוכה בכל לילה כמ"ש, לפני הב"ה שהוא אי' עלאה או בא"א כמ"ש במקומות רבים, לשעבר הייתי עולה לירושלים שהיא בינה, והדרכים מתוקנים, פי' ב' הדרכים אשר עליהם נא' הנותן בים דרך. בים העליון ובים התחתון, שניהם היו מתוקנים והיו זו"ן לעולם פנים בפנים, ועכשיו סך, כד"א הנני סך את דרכך בסירים. פי' בשביל הסירי' והקוצים, הנני סך ונועל את דרכך, כי תרעין דילה סתומות שלא יהנו ממנה הקליפות ח"ו, ועפ"י הדרך שביא' הנה פ' קורות בתינו ארזים, הנה הוא נחמה לזה, וכן על מ"ש לשעבר היא עולה ואילנות מסבבות על ראשי, שהם ארזי לבנון שאמרנו, ובעלייתה היו נה"י וחג"ת דאו"א מגדילים אותה ומגינים עליה מן הקליפות, וכמ"ש הפורס סוכת שלו', וזה בסוד צל מצלם כידוע, ועכשיו תלויה לשמש, שהיא נקודה תחת היסוד הנק' שמש, בסוד עטרה. ואמר קורות בתינו ארזי', שהם עתידי' לבנות אותה בנין שלם כמ"ש. וכן מ"ש לשעבר הייתי עולה בצלו של הב"ה, ועכשיו בצלן של מלכיות. לפי פשוטו כי בתחלה השכינה היתה עולה בצלו של הב"ה שהיא (בזה) [בז"א] או איך שיפורש כמ"ש, ושני המלכים היו משתמשים בכתר א', ועכשיו שהיא בגלות היא בצלם של מלכיות. אבל יפורש בדיוק כמשז"ל בענין אדה"ר, חלתו של עולם. והענין בקצור כי בזמן המעוט לא בלבד נתמעטה ונסתלקו ממנה הט' נקודות, אלא גם אותה הנקודה הי' שהיא עצמית בה נתמעטה, ומה שהיתה בבחי' כתר נעשית בחי' מלכות ספירה קטנה, וגם ממנה נסתלקו ט' נקודות ונשארה נקודה קטנה, ובתחלה כשהיא נגדלת, בתחלה נעשית שעור ספירה א', ואח"כ מתפשטת לי' חלקי', ואח"כ כל א' נגדלת ונעשית בת י"ס, וזהו לשעבר הייתי עולה בצלו של הב"ה ועכשיו בצלן של מלכיות, כי בתחלה נעשית י' מלכיות ואח"כ היא נגדלת. וכנגד זה אמר ג"כ קורות בתינו ארזים כמ"ש, שהיא נגדלת ע"י ארזי לבנון כמ"ש. עו' מ"ש לשעבר הייתי עולה וסלי בכורים על ראשי. הנה סוד הביכורים כתב הנשי"א בס' טוב הארץ בשם האר"י זלה"ה, כי העומר והביכורים ושתי הלחם, הוא להעלות האורות של נהי"ם דיצירה למעלה, כדי שלא יינקו מהם החצונים. גם פי' אח"כ ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלקיך, כי ע"י הבכורים היו מעלים הבירורים מבכורות, שהם ממלכין קדמאין שמלכו בארץ אדום, מ"נ לנוק' דז"א וכו' עד אדמתך דייקא, צריך להעלות לירושלים, כדי להביא אותם בית ה' אלקיך, שהוא יסוד דנוק'. גם פי' אח"כ ז"ל, והבכורים בבינה וכו'. וזהו לשעבר הייתי עולה וסלי בכורים על ראשי. כי ע"י הבאת הבכורים היו מעלים מ"נ נוקבא דז"א, כדי לקבל ממנו פרי חדש מנחה חדשה, בעלייתם היו או' קומה ונעלה ציון, שהיא נקודה פנימית שבמל', אל ה' אלקינו שהוא זו"ן. א"נ ז"א עם הארת הבינה הנק' אלקינו, בדרכים היו אומרים, עומדות היו רגלינו. שהם נ"ה, בשעריך ירושלים של מטה, שהיא מלכות כמ"ש. א"נ ע"ד מ"ש על פסוק עקב ענוה יראת ה'. כי רגלי לאה נכנסים בראש רחל, ואז נכללים לאה ברחל ונגדלת בכל אורך ז"א, וזהו עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים של מטה שהיא מל'. א"נ בירושלים של מעלה שהיא בינה, וזה יפורש ע"ד מ"ש על פ' ויגבה ה' צבאות במשפט. שנה"י מסתלקים למעלה, וכיון שהובאת הבכורים הוא להעלות אורות נה"י דיצירה כמ"ש האר"י, זהו שאמרו עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים. בהר הבית היו אומרים הללו אל בקדשו. בס' טוב הארץ פי' כי הר הבית מכונה לעולם הבריאה, גם נוכל לפרש שהוא בחי' חצונה של המלכות הנק' בית, ובהיותם שם היו אומרי' הללו אל בקדשו. פי' האירו מדת החסד הנק' אל, בנקודה פנימית שבמל' הנק' קדשו, קדש ו'. וכן אמרו בזוה' פ' בראשית על פ' ושמרתם את השבת כי קדש היא, שהיא הנקודה הפנימית כמ"ש, וכמבואר בדף ז' ע"ב בענין עגולא ורבועא. בעזרה היו אומרי' כל הנשמה תהלל יה. שאז נגמר העלאת מ"נ והיו מעלים נהי"ם למעלה בבינה, ועי"ז היה יורד מ"נ מאו"א, וזהו כל הנשמה, שהם ד' חלקי הנשמה נר"ן ונשמת הנשמה, ואפשר שבמלת 'כל' יכלול ג"כ היחידה, ויחד כלם נר"ן ח"י, כל הנשמה תהלל י"ה. שימשיכו שפע מאו"א דתמן י"ה, וכל זה היה נעשה ע"י הובאת הבכורים, ועכשיו דממה סלקא דממא נחתא. שאעפ"י שהיא עולה לירושלים, וע"י הראיה מתיחד שם אלקים ויורד שפע מהבינה, כאימא כן ברתא, מ"מ חסר שער החמשים כמ"ש בשם האר"י זלה"ה, וזהו אדדם בגי' מ"ט, וכאן היא עולה ויורדת. וכנגד זה אמר קורות בתינו ארזים וכו'. וכבר פי' כי ארזים יאמר על ת"ח, ארזי לבנון. והנה ארז"ל הרוצה שינסך יין על גבי המזבח, ימלא גרונם של ת"ח יין. והכוונה כי עי"ז ישפיע מן היין המשומר שבבינה דרך נה"י שלה שהם ת"ח, וינסך אותו ע"ג המזבח שהיא השכינה, וא"כ ע"י היות קורות בתינו ארזים, עי"ז ירדו אורות נה"י דבינה למטה, ויבנו בתינו שהיא בית ישראל. וזהו קורות בתינו ארזים. ולפרש הדבר יותר נאמר כי ביסוד אי' אשר הוא בדעת ז"א, יש בו ג' אלקים, שהם בגי' גרו"ן עם הכולל. והנה אלקי' בגי' כו"ס, ולמתק אותו צריך להמשיך ז' יודי"ן של ע"ב ס"ג שהם בגי' יין, ועי"ז עושה קנ"ו, פי' יי"ן וכו"ס בגי' קנ"ו. והנה הרוצה לנסך יין ע"ג המזבח, פי' להמשיך בחי' היין אל המלכות הנק' מזבח, ימלא גרונם, ם' סתומה שהוא יסוד אי', בסוד מ"ם סתומה של תלמידי חכמים, שהם נ"ה דבינה כמ"ש הנק' ת"ח ע"ש. נ"ה דחכמה הגנוזים שם, ומשם ימשיך אל המלכות אשר היא בחזה דז"א, וע"ז בכוונת הקידוש של ליל שבת, עיין בס' הכוונות. וזהו קורות בתינו ארזים, שהוא בגי' רנ"ח כמנין ג' אלקים, פי' תיבת ארזים היא רנ"ח כמ"ש, ועי"ז נמשכים אליה אח"כ הרהטים בשקתות היין, שהם הז' יודי"ן הנז', ברותים נכנסי' בתוך היסודות והברותים, ומלת 'רהיטנו' עולה ר"פ כמנין מנצפ"ך, שהם הה' גבורות הממותקות הניתנות אל המלכות. עו' או' במד' לשעבר הייתי עולה בשירות ובזמירות לפני הב"ה, כד"א בקול רנה ותודה. ועכשיו בכיה סלקא בכיה נחתא כמ"ש. ע"ד הפשט כי שערי תפלה ננעלו אבל שערי דמעות לא ננעלו. והנה לשעבר הייתי עולה בשירות וזמירות הנמשכים מהבינה, ועכשיו בכיה סלקא, שהוא ע"י נ"ה דאבא, וכמ"ש האר"י זלה"ה בפירוש מאמר אדכרנא בפומאי ושפיכנא דמעאי. כי ע"י הדמעות ממתיקין כח הדין וממשיכים מנ"ה דחכמה, משא"כ ע"י התפלה שאינם ממשיכי' רק מנ"ה דאי', וע"י הבכיה סלקא ונחתא, וכנגד זה אמר קורות בתינו ארזים. פי' אותם שהם מעמידים ובונים את המלכות הנק' בתינו, בית ישראל כמ"ש, הנה הם ארזים הבאים מן הבינה, וכמ"ש ארזי לבנון אשר נטע. וכנר' ממאמר הזוה' של פ' תרומה שהבאנו למעלה, אבל העיקר הוא 'רהיטנו' שהם נ"ה דאבא, שמהם יורדים הדמעות, והם כדמיון הרהטים בשקתות המים. אלו הם ברותים, כמשז"ל אל תקרי ברותים אלא בריתים. כי ברית כרותה להם שאינם חוזרות ריקם, ויורדים מחכמה עלאה אל חכמה תתאה וממתיקין אותה מתוקף דיניה, ועי"ז עולה עמו ואינה יורדת, וכנגד זה אפשר ג"כ שבא הכתוב האחר שאומר אני חבצלת השרון, ופי' אותו בילקוט שמדבר על מביאי בכורים, שהיו מעטרים הבכורים והשור הולך לפניהם עד שהגיעו לעזרה, והיו או' ארוממך ה' כי דליתני וכו' עכ"ל. פי' שמפרש הכתוב השרון לשון שירה, וכמ"ש בעה"ו. ואמר שהיו אומרים ארוממך ה' כי דלתני. כיון שהבכורים כבר אמרנו בשם האר"י שהוא להעלות אורות נהי"ם למעלה לבל ישלטו בהם החצונים, לכן היו אומרים ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי. ובאותה שעה ה' אלקי שועתי אליך ותרפאני. ושמעת תפלתי. ועתה הגם כי שערי תפלה ננעלו, הנה שערי דמעות לא ננעלו, והנה עולה בדמעות הללו ומקובלת ברצון לפניו ית'. עו' מסיים המדרש, לשעבר הייתי עולה הומניות הומניות של חגיגה, כד"א המון חוגג. ועכשיו חמשה סלקא וחמשה נחתא עכ"ל. פי' כי לשעבר היו עולים כל ישראל ששים רבוא, וע"י מה שיראה כל זכורך, היתה נק' בשם אלקים כמ"ש. והיו נמתקים כל הגבורות, שהם בחי' רבות כמ"ש באדרא על וגבורותיך יגידו. וכן אמרו ג"כ אתה גבור. אל"ף ות"ה גבורות, וכלן היו נמתקות, ועכשיו חמשה סלקין חמשה נחתין. שלא נמתק מהם כי אם הכללות, וכנגד זה אמ' קורות בתינו ארזים. פי' שהם העיקר, ואלו הם שמעמידין המל'. ואפשר שהם חמש עלין תקיפין דסחרין לשושנה, והם קורות בתינו. ונרמזו בה' תיבות שבפ' שהם כנגד ה' הנז', וכמו שביארנו ע"ד הפשט.
- ^ (אילת אהבים לר"ש אלקבץ ע"פ קורות בתינו ארזים) וכן הקדמותיה אמתיות עליונות כי ממקור גבוה חוצבו, לא כענין ההקדמות הפלוסופיות אשר גזרתם מהשכל האנושי אשר לא יתעלם חסרונו וליאותו. ועוד כי כמו שהארז יש לו ריח טוב ויש לריח ההוא סגולה להבריח הנחשיס והארסיים, כן הענין בהקדמות האלהיות בתורה ובסודותיה יש להם ריח טוב. כי הריח הנה הוא הסודות הנתפשי׳ בנפש והיא נהנית מהם כענין הריח אשר הנשמה נהנה ממנו והם הדוחים מעל האדם ארס הנחשים והעקרבים פנימיים וחיצוניים. פנימיים. כתות היצר וחייליו כענין אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, כדאיתא בסוכה פרק החליל [ ד׳ נב:] וחיצוניים כי אף אם יפגעו בו אנשים פילוסופים המאמינים הפך האמת לא יתפתה אחריהם . וזה ענין דברי שלמה בעצמו בס׳ משלי . כי תבא חכמה בלבך. מזמה תשמור עליך. להצילך מדרך רע. ירצה כי כאשר תורת השם תהיה באדם לשמה בתוך הלב לא מן השפה ולחוץ, הנה אז מזמה משמור עליך ויצילך משני מטרידים הללו. הא׳ קראו דרך רע. והב׳ קראו מדבר תהפוכות. כמו שיתבאר במקומו בס׳ד.