רפואה למכה/פתיחתא דאיכה רבתי/כז
כ"ז
[עריכה]ר' פִּנְחָס פָּתַח, וְאִם עַד אֵלֶּה לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וגו' (ויקרא כו, יח). ר' אֱלִיעֶזֶר וְר' יְהוֹשֻׁעַ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֵין הקב"ה מֵבִיא פֻּרְעָנֻיּוֹת עַל יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁמתרה בָּהֶם (תְּחִלָּה), הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְאִם עַד אֵלֶּה. ר' יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר שֶׁלֹא יְהוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים כָּלוּ מַכּוֹת עוֹד אֵין לוֹ אֲחֵרוֹת לְהָבִיא עָלֵינוּ, תַּלְמוּד לוֹמַר: וְאִם עַד אֵלֶּה. יֵשׁ לוֹ אֲחֵרוֹת מֵאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה לְהָבִיא. וְיָסַפְתִּי לְיַסְרָה אֶתְכֶם שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם (ויקרא כו, יח). אַתֶּם עֲבַרְתֶּם לְפָנַי שֶׁבַע עֲבֵרוֹת, הֲרֵי יִרְמְיָה בָּא מְקוֹנֵן עֲלֵיהֶם קִינוֹת, שֶׁהוּא שֶׁבַע אַלְפָא בֵּיתא אֵיכָה.
כתב מהר"ר אהרן בן חיים ז"ל בעל קרבן אהרן וז"ל, דהוקשה אומרו עד אלה, היל"ל ואם באלה. ועדו קושיות אחרות יעויין בספרו פ' בחוקותי. ולפי' כל א' מהם פי' אותו לפי דרכו, היינו ר"א פי' מלת עד מלשון עֵד, ואמר אין הב"ה מביא פורענות על ישראל עד שבתחלה מתרה בהם. ר' יהושע אומר שלא יהו ישראל אומרים כלו מכות אין לו מכות אחרות להביא עלינו, ת"ל ואם עד אלה. יש לו מכות אחרות מאלה וכאלה להביא עליכם. ופי' עד לשון עודיות, יש לו עוד אחרות. ואפשר לומר שבא להוציא מלב בני ישראל לבל יחשבו כי הגם כי הב"ה מודד מדה במדה ולא יותר, מ"מ אין הכוונה לומר שאפילו אם יעברו על עבירה א' כמה פעמים לא יקבלו יותר מהעונש המפורש, וז"ש המדרש כלו מכות ואין עוד מכות אחרות להביא עלינו, דייק אומרו עלינו, כי הם יודעי' כי לא יבצר ממנו ית' מזימה להביא פורעניות ועונשים לעוברי רצונו, אך עלינו אין לו עוד מכות להביא כנז', ולפיכך אמר ואם עד אלה. כלומר ואם לא תשמעו לי עוד אלה אביא, ועוד זה אין לו שיעור עד שישובו, ודייק אומרו מאלה וכו'. שיהיו דומים לראשונות באופן מדה במדה לא בטלה. ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם. אתה עברתם לפני שבעה עבירות בואו וקבלו עליכם שבע פורעניות. אפשר שכונת ר' פינחס לומר כי אם ישראל ירגישו מעונותיהם די להם בזה שיקבלו עליהם הפורעניות המפורשות בתורה, וזהו אומרו באו וקבלו עליכם שבע פורעניות. ואפשר שלזה תקנו בוידוי קבלת ד' מיתות ב"ד, וכן תקנו לומ' על חטא שחטאנו לפניך כל מיני יסורין וכל מיני עונשים, ואפשר כי כאשר יקבל עליו דברים אלו בלב שלם ונפש חפצה ובכיה וחרטה, יועיל לו על כל פעם ופעם על עבירה א'. ואפשר בפעם א' על עבירות הרבה אפי' עשאן פעמים רבות, והכל לפי גודל התשובה. וכבר אמרו ז"ל יפה שעה א' בתשובה וכו'. עוד אומר במדרש אתם עברתם לפני ז' עבירות הרי ירמיה בא מקונן עליכם קינות שהיא שבע אלפא ביתין איכה. שבע עבירות פירש אותם רש"י על ואם לא תשמעו לי ז"ל, הרי ז' עבירות הראשונה גוררת השניה, וכן עד השביעית. לא למד לא עשה מואס באחרים העושים שונא את החכמים מונע את האחרים כופר במצות כופר בעיקר עכ"ל. ואולי שכנגד זה בכוון באו ז' אלפא ביתות כסדר, היינו כנגד לא למד באה איכה ישבה בדד, וכמו שנפרש במקומו שנפרש איכה ישבה בדד זמן הרבה מבלי המלאכים המלוים את האדם מפני שהיתה כאלמנה, מבלי תורה כנראה מדברי ס' הזוהר פ' ואתחנן. יעויין שם בפי' הכתוב. וכנגד לא עשה אפשר לומר שבא איכה יעיב באפו ה' את בת ציון וכו'. שבמקום היותם בנים מצויינים בתגלחת ובציצית ובכל מיני מצות עתה חשך משחור תארם. וזהו יעיב יחשיך את בת ציון המצויינים וכנז'. וזה מפני שהחשיכה מעשיהם. מואס באחרים העושים כנגד זה אמר אני הגבר ראה עוני כמו שנפרש בא' מן הפירושי'. פי' אעפ"י שאני הגבר גבר בגוברין ובעל שכל מ"מ ראה עוני, אין עניות כעניות התורה, ומלבד מ"ש בפ' אני הגבר בס"ד נוכל לדקדק מלת ראה, וכמו שדייקו רז"ל ואמ' אעפ"י שהוא גבר ישר בעיניו ורואה בעין יפה רקים ופוחזים וכל מי שהוא עני בתורה, מכלל שאת החכמים והמקיימים את התורה לא היה רואה בעין יפה רק מואס בהם. אי נמי אמרו ז"ל על וחכמת המסכן בזויה. וכי חכמתו של ר' עקיבא היתה בזויה, אלא מאי וחכמת המסכן בזויה, זה שהוא מכריז ואומר לאחרים לא תגנובו והוא גונב, לא תלוו בריבית והוא מלוה בריבית, אין לך מסכן גדול מזה. א"כ הרוצה לקשט אחרים ולא את עצמו נקרא מסכן ודבריו אינם נשמעים, ועתה אמר אני הגבר כמ"ש ראה וחבב את העני הזה, וזה להיותו מואס באחרים העושים, לפי' הוא חפץ בזה שאינו עושה ואין בו כח להיות מעשה אחרים. שונא את החכמים פי' חכמי התורה, כנגד זה אמר אותי נהג ויולך חשך ולא אור. כמ"ש בס"ד שזה נאמר על העוסקים בחכמות חצוניות הנק' חשך, והנה סבת התעסקו בזה הוא מפני היותו מבזה את חכמי התורה ושונא דרכיהם, ולפיכך ארח לחברה עם פועלי און ובילדי נכרים יספיקו ההולכים בחשך ולא אור. מונע את האחרים מלעשות מצוה, זה פשוט באומרו אך בי ישוב. פי' אפי' אם ירצה לשוב בתשובה יהפוך ידו כל היום ומונע אותו מלשוב בתשובה, כופר במצות זה פשוט ג"כ שכנגד זה בא איכה יועם זהב שהם המצות התמימות, פקודי ה' ישרים וכו' הנחמדים מזהב ומפז רב, עתה נחשבו לנבלי חרש שאין בהם קדושה ורוחניות כלל, וסוף דבר שביעית קשה מן הכל כופר בעיקר. ועל זה נאמר הביטה וראה את חרפתינו. כמ"ש האר"י זלה"ה שבמקום הקדושה נכנסה הערלה הנק' חרפה עכ"ל. וזה ודאי מפני כי נסתלק רוח הקדושה ממנו בכוונה מכוין, ואפשר לפרש שהוא על שהכניסו ע"ז בבית קדש הקדשים, הגם כי מנשה לא היה כופר בעיקר היה יודע רבונו ומכוין למרוד בו, וזה היה קשה יותר. ואפשר כי כנגד זה נאמר יתומים היינו ואין אב. פי' כנגד מה שכפרו בה' שהוא אבינו ואנחנו בניו, כנגד זה יתומים היינו ואין אב, והנה כנגד כלל כל הז' אלפא ביתות בא ג"כ שיר השירים אשר נפרש כל פ' ופ' ממנו כנגד פסוקי איכה, וגם בפ' ראשון נרמז ז' כנגד ז' אלפא ביתות, היינו שיר חד ה'שירים ה' שירים. אשר לשלמה. הרי א' הם ז' כי גם זה לעמת זה עשה האלקים, כי כאשר ישראל חוטאים, כאשר ייסר איש את בנו מייסר אותם ע"י תוכחות, איכה ישבה בדד וכו'. וכל שבעה אלפא ביתות, וכאשר ישובו בתשובה אז ינחם אותם וידבר על לבם דברי ניחומים, ויקרב אותם אצלו לחסות תחת כנפיו בשירים ושבח האמורים בשיר השירים, ויקראם עמו ונחלתו להיות לו סגולה החביבה אצלו אכי"ר.