רמזי המעשיות על סיפורי מעשיות השמטות

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בס"ד‬
רמזי המעשיות על סיפורי מעשיות - השמטות
מפורסם על ידי ר' אברהם
בן ר' נחמן גאלדשטיין הרב ד'טשערין
נדפס לראשונה במהדורת ספר סיפורי מעשיות הנדפס בלמברג בשנת 1902

שייך להמעשה של אבידת בת המלך[עריכה]

נמצא באמתחת של אחד מאנ"ש נעתק בקצרה מספר ביאור הליקוטים על התורה פתח ר"ש אשר הוא פירוש על מעשה הראשונה מאבידת בת מלך:

כפי המובן מדבריו הק' אשר נפש מלכות דוד היא בחי' הבת מלך שנאבדה והיא גם בחי' אור התבוננת התורה כמובן בההקדמה השניה לסיפורי מעשיות מובן ממילא (מה) אשר מעת הבריאה ירד נפשו למקום הקליפות היינו לסדום בקליפת מואב וע"כ נאמר עליו מצאתי דוד עבדי ודרז"ל במדרש רבה והיכן מצאתי בסדום שנאמר ואת שתי בנותיך הנמצאות היינו בחי' מציאת הבת מלך גם מובן ממילא לפי זה מה שמספר שנות ימי חייו ע' שנה והכרח שמירתו מהתגברות השינה כמובא בדברי חז"ל אשר מעולם לא ישן שתין נשמי גם מובן ממילא לפי זה אשר לא סיפר אדמו"ר זצ"ל איך שהוציאה כי מלבי לפומי לא גיליתי ואין ביכולת להוציאה כ"א בסוד ובחכמה ובערמה כביכול והנה ענין החכמה והערמה שצריכין כדי להוציאה אולי הוא ענין המובא בהתורה פתח ר"ש שכשמעוררין את האדם מהשינה אז צריכין להראות לו הפנים לתורה שנאבד ממנו בעת שינתו וצריכין להלביש לו הפנים למען לא יתאחזו בו החיצונים ולא יניחו אותו לצאת בחי' משנה פניו ותשלחהו המובא שם בהתורה הנ"ל: גם כפי המבואר בהתורה הנ"ל אשר ע"י יראה זוכין לאריכות ימים דק' שעי"ז זוכין לעשירות דק' שעי"ז זוכין להתבוננות התורה שהיא בחי' הבת מלך כנ"ל מובן ממילא אשר הבת מלך היא בחי' אשה יראת ה' המבואר שם ועי"ז נכנע ונתבטל האשה זונה בחי' הבת מלך דסט"א שבקליפת הבל היופי שעי"ז בא עניות בחי' אל תחמוד יפיה בלבך וכו' עד ככר לחם המובא שם שעי"ז אין זוכין למציאותה ותיקונה כי עיקר מציאותה הוא ע"י ההר של זהב ומבצר של מרגליות שהם בחי' העשירות דק' כמבואר בההקדמה השניה וממילא מובן לפי זה ענין שרה ורבקה שהתגברו עליהם הפלשתים בקליפת הבל היופי שלהם שזה הוא ענין אבידת הבת מלך למקום הקליפות עד שאברהם ויצחק הוכרחו לעסוק בכל התיקונים הק' המבוארים שם בהתורה הנ"ל עד שזכו להוציאם משם גם מובן לפי זה מה שדרשו חז"ל (בבא בתרא דף ט"ז) על פסוק ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל המובא שם בהתורה הנ"ל בת היתה לו וכו' (בחי' מציאת הבת מלך) ר' שמעון בן יוחאי אומר מרגליות היתה לו (בחי' המבצר של מרגליות הנ"ל שעי"ז זכה למציאתה) ואע"פ שעיקר התיקון תלוי ביחידי הדורות אעפ"כ נמצא בחינות מענין התיקונים האלה בכל איש ואשה וצריך כל אדם לעסוק בהתיקונים האלה כל אחד ואחד לפי מדריגתו עד שימצא את זיווגו כי היא אבידתו שמחזר אחריה כמו שאחז"ל בעל אבידה מחזר על אבידתו ומובן ממילא לפי זה ענין התקשרות השידוכים שמבאר שם בהתורה פתח ר"ש: גם מובן לפי זה מה שיצחק ויעקב נזדמן להם זיווגם על הבאר והעין והשני למלך לא זכה ושתה מהמעיין ונעשה רש ועני מהעשירות דק' ונתעלם מאתו עי"ז יותר הבת מלך והם זכו ונעשה להם הבאר והעין ראש ומוחין בביאורי העי"ן פנים לתורה בהתבוננותה שהיא בחי' הבת מלך: גם מובן לפי זה ענין מה שהוכרח יעקב אבינו להוציא את רחל ולאה שהם מבחי' הבת מלך דק' ממקום הקליפות מבית לבן בערמה וגניבה וחכמה וממילא מובן גם לפי זה ענין לאה שהיה לה ששה בנים ובת אחת שירדה ג"כ למקום הקליפות לבית שכם ולא היה יכולת ג"כ להוציאה כ"א בערמה ובחכמה: והנה בעת התגברות השינה על האדם שאז אבודה ממנו הבת מלך דק' והתבוננת התורה כמבואר בהתור' והמעשה הנ"ל וכפי הכלל של זה לעומת זה שורה עליו אז הבת מלך דסט"א ולפי זה מובן מה שאחז"ל לענין נט"י ג"פ בסירוגין בהתעורר האדם משינתו בת מלך היא ומקפדת וכו':

גם בהמבואר מצירופי התור' והמעשה הנ"ל על אודות נפש התבונה ומלכות בן דוד הנ"ל שירדה מיום הבריאה למקום הקליפות כסדום הנ"ל ונתסרה ונתעלמה ביניהם עד שלא נודע כלל מאין תמצא ואיזה מקום אבנים הטובות ומרגליות ועפרות הר הזהב שבמשכנה כי לא תמצא כלל בישוב ארץ החיים וכל עושר המרגליות והפנינים הנ"ל אינם נחשבים כנגדה רק להקדמות ופסולת וגם כל חיות הארץ ועוף השמים השיבו ואמרו שלא דרכו בה ולא ראו אותה ואינם יודעים כלל מאתה זולת באסיפת הרוחות שאז נודע ברוח אלהים אשר הגיע אליו בקץ האחרון ברוב התחזקות אמונתו אשר איבד והמית עצמו ברוב יגיעתו והתחזקותו לחפש אחריה תביט ותראה בהפלאת לשון הכתוב (איוב כ"ח) הנשכחים מני רגל שמביא אותו אדמו"ר ז"ל לענין קלקול סדום שרצו לבטל המשא ומתן ושליש עושר הפרקמטיא למען יתגברו ביותר על נפש התבונה ומלכות בן דוד הנ"ל ותבין מרחוק רוממות כל הענין הנמצא שם (באיוב קאפיטיל כ"ח) מכל הנ"ל וזה לשון הכתוב שם תיכף אחר הנשכחים מני רגל הנ"ל מקום ספיר אבניה ועפרות זהב לו (שהוא הר ומבצר הנ"ל) נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה (שהם העופות הנ"ל) לא הדריכוהו בני שחץ ולא עדה עליו שחל (שהם החיות הנ"ל) והחכמה מאין תמצא ואיזה מקום בינה לא ידע אנוש ערכה ולא תמצא בארץ החיים וכו' לא יערכנה זהב וכו' ומשך חכמה מפנינים (כי אינם נחשבים רק לפסולת כנגדה) ונעלמה מעיני כלל חי ומעוף השמים נסתרה וכו' אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה וכו' היינו כנ"ל:

גם ענין המקרא פתח פיך לאלם המובא שם בהתור' הנ"ל לענין כשמעוררין את האדם מהשינה אז פותח פיו ומדבר דיבורים קדושים לפני השי"ת בכח גדול וכו' עד שזוכין עי"ז לבא להתבוננת התור' שהיא בחי' הבת מלך תבין מרחוק במה שהמקרא הזה נאמר בצעקת ב"ת שב"ע על שלמה המלך שהוא בחי' השני למלך (כי מלך על עליונים ותחתונים כשדרז"ל) ואמרה אל למלכים שתו יין (כי נשא אז בת המלך פרעה דסט"א וישן עד ד' שעות ביום כשדרחז"ל) ועי"ז נתעלם מאתו יותר הבת מלך דקדושה כי כשזה קם זה נופל והיא עוררה אותו בצעקתה ובכייתה ואמרה לו פתח פיך לאלם המרמז על תיקוני מציאתה כמב"פ והוא תיכף נתעורר ונתחרט וצעק אשת חיל (שנסעה עם החיל למקום המבצר פנינים) מי ימצא אותה עתה אחרי אשר ורחוק מפנינים מכרה אבל ע"י בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר גם היום יש תקוה למצוא אותה כי זה המקרא מרמז על הבטחון דקדושה שהיא בחי' התקשרות בבת ישראל הנמשכת בשרשה מבחי' הבת מלך דקדושה כמבואר בהתור' פתח ר"ש והיא בבחי' שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל שסיים שלמה בסוף הענין ומובא זה הפסוק בתחלת התור' הנ"ל לענין מציאת התבוננת התור' גם בדבר הכתוב בשוב ה' את שיבת ציון וכו', הנזכר בגמרא בתחלת המעשה מחוני המעגל נראה מבואר שגלות בבל ע' שנה הוא השינה ע' שנה שהזכיר אדמו"ר ז"ל בהמעשה הנ"ל והגאולה ובנין הבית הוא בחי' התעוררת השינה מזה מובן שמרמז רבינו ז"ל ג"כ בדבר הבית המקדש שנבנה על ההר ששם היה כל העשירות דקדושה של ישראל שהוא בחי' הר הזהב וקדשי קדשים הוא בחי' פנינים הנ"ל כשדרז"ל על פסוק יקרה היא מפנינים ושם דייקא היו מונחים לוחות העדות שהם בחי' התבוננת התורה הנ"ל כמוב"פ ודוד המע"ה זכה למצוא הר בית ה' ע"י נידוד השינה דייקא בחי' אם אתן שנת לעיני וכו' עד אמצא מקום לה' וכו':

גם במה שמבואר בהתור' הנ"ל שכל שנה מהע' שנים נחשב לפנים מיוחד מהע' פנים של התבוננת התור' (שהיא בחי' הבת מלך כנ"ל) וכפי הכלל הידוע שכל בחינה כלולה מכל הבחינות מובן לפי זה עצת הבת מלך למציאתה שישב ויתעכב השני למלך שנה תמימה:

גם במה שמבואר בהמעשה הנ"ל שביום אחרון מהשנה אם היה עומד בנסיון היה זוכה למצוא אותה היינו ברגע האחרונה ממש כי אז נהפך המיעוט של הלבנה (שנמשך ג"כ מחמת הדיבור שנזרק מפי המלך העליון בשגגה לכי ומעטי את עצמך וכו') למולד וראשית השנה שאז דרשו את ה' בהמצאו כידוע בהמצוא דייקא בחי' מציאת הבת מלך ונמצא מבואר מזה אשר בראש השנה נתתקן קלקול אבידתה אם זוכין לעמוד בנסיון ומובן ממילא לפי זה מה שמבואר בהתור' הנ"ל בתיקון ראש השנה שיסובב על כל התיקונים האלה:

שייך להמעשה מבערגיר ועני[עריכה]

שמעתי מאבי ז"ל שאחר שסיפר אדמו"ר זצוק"ל את המעשה מהבערגיר היה אז בין אנשיו שמחה גדולה ועצומה ושררו אז את הכתוב כי ניחם ה' [את] ציון וכו', כי הבינו אז משיחותיו הק' ששח אח"כ המבוארים בסוף המעשה שענין הבחור והבת מלך המובא שם מרמז על נשמת משיח וכנסת ישראל שעכשיו הם נפרדים זה מזה וכל כנסת ישראל והמלכות דקדושה שנמשך מאתה נפלו וירדו תחת יד הקליפות של כעס הרוצח המובא בפנים עד שמפיל אימה ופחד על האדם מלצעוק להשי"ת ואומר לו אם תצעק אחנוק אותך מיד וגם נפלו וירדו תחת יד הקליפות של הגאוה מהעני בדעת וכו' וכביכול שגם הוא אסור בזיקים כידוע כי גם נשמת משיח נכבש בגלות תחת הקליפות במקום מדבר ושממה לא עבר שם איש והרוח סערה התפשט והתגבר וערבב בערבובים כאלה עד שאיבד מאתו גם כל הסימנים שנמסרו לו משרשי נשמות ישראל עד שא"א להם בשום אופן להכירו כי מרוב ההרפתקאות העוברות עליו מכבישתו תחת ידיהם ומעוצם יניקתו מאתו נמסרו גם להם מרזי הסימנים והאותות והמופתים עד שנמצאו גם מהם ובהם אשר התדמו כקוף בפני אדם לכנות עצמם בשם משיח שזה כל עניני משיחי השקר שהיו בעולם ואח"כ כשנודע משקריהם ופחזותם היה קשה מאד להאמין גם באור אמתת עצמיותו כשנגלה להם כי הלא גם על הראשון דימו ברור כיום שזה הוא וכן על השני וכן גם על השלישי כמובא שם בהמעשה ועתה מאין יבא עזרם להכיר אותו בעצמו מאחר שגם להשקרנים שרצו להתחבר עמה היה לכ"א סימנים ומופתים כאלה (וענין הזה היה גרמא בניזקין גם בהמחלוקת והמריבה שהיו על הצדיקים הגדולים האמיתים כמו הבעש"ט זצוק"ל ואדמו"ר זצוק"ל שלא זכו כל העולם להכיר מעלת גדולתם ואם היו כל ישראל נתקרבים אליהם בוודאי היתה גאולה שלימה) ומאז ועד הנה עוד גברה ירידת כנסת ישראל להיות נתפס לרוצחים ומופקרים אשר פשטו מאתה כל הוד לבושיה היקרים עד שנשתנה פניה לבל תהיה ניכרת כלל כמובא שם ועל כל זאת יתעלה ויתגדל עלת העלות וסיבת כל הסיבות להפוך גם ירידות כאלה לעליות ולסבב בגלגולי סבותיו שדייקא עי"ז יהיו נתוועדין ונתחברים והיא בעצמה תמצא את הסימנים להכירם עין בעין שהם האמיתיים עד שיתעלו ויוחזרו למקומם והמלכות תנתן להם לעולמי עד כי ניחם ה' ציון וכו':

ואע"פ שמבואר שם מדבריו הק' שהבאים להשתדל עמה מרמזים על גדולי ישראל באמת ע"ש אבל כפלים בלי גבול למעשיותיו הק' וגם יש לבאר שדבריו סובבים בזה כמו שביאר מקודם בהבאים להשתדך עמה אשר לקצתם שלחה תשובה ע"י שליח ולקצתם השיבה בעצמה מאחורי הכותל ואותם שהשתדלו בזה ביותר עד שהראתה להם את פניה יש שהציץ ונפגע ויש שהציץ ונתעלף (בחי' הציץ ומת) וממילא מובן שיש מי שעי"ז מקצץ בנטיעות לגמרי ח"ו וגם בענין נכנס בשלום ויצא בשלום נמצאים כמה בחינות והעיקר הוא הבחי' של הבחור שבמובחרים לזה: אשרי המחכה ויגיע וכו':

שייך להמעשה מהבנים שנחלפו[עריכה]

בדבר הכניסה לפרדס שהוא מעשה מרכבה אשר זה הציץ ונפגע וזה הציץ ומת רק רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום ואמרו חז"ל אשר אין מוסרין מעשה מרכבה רק לחכם ומבין מדעתו, מובן ממילא מה שמבואר בהמעשה של הבנים שנחלפו אשר כל האנשים שנכנסו להגן רדפו אותם מאד עד שהוכרחו לברוח מהגן רק הבן מלך מחמת שנעשה מבין דבר מתוך דבר נכנס בשלום ויצא בשלום והכל תלוי רק בהאדם העומד אצל הגן והפרדס הנ"ל שהוא בחי' אחת עם הכסא כמבואר שם בסוף המעשה כי על הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה וע"כ גם משה רבינו לא ניצול מקנאת המלאכים שרודפין את האדם הרוצה לכנוס בגן התורה ומתקנאין בו רק ע"י העצה אחוז בכסא כבודי אשר כמראה אדם הנ"ל עומד עליו מלמעלה וכמבואר בליקוטי תנינא בהתור' תקעו ממשלה סי' א' וגם הוא נכנס בשלום ויצא בשלום בתכלית המעלה ע"י שהיה חכם והבין והוסיף מדעתו יום אחד כמו שדרשו חז"ל ושאר כל העם בהעדר הכלים האלה מוכרחים לעמוד מרחוק פן יהרסו ויגיעו לשם בלתי הכלים הנ"ל ואז סקל יסקל או ירה יירה וכו' והנה כל תמורת הכסא כמבואר שם וכן תמורת הגן ממקום דמות האדם מלך שהשלום שלו וכן תמורת שם המדינה המלך טפש והמדינה חכמה בבחי' אי לך ארץ שמלכך נער, הכל נמשך מתמורות בן המלך בבן העבד וכאשר שררו חיות הכסא השיר והניגון כשנתבררו מהתמורות נתברר ונחלף הכל בבחי' אשריך ארץ שמלכך בן חורין וכו', ואמר עתה אני יודע שאני הבן המלך באמת, וממילא מבואר ששיר וניגון החיות הנ"ל זה זה הניגון והשיר אשר ישיר משה בעצמו לעתיד עד שיכירו וידעו כל יושבי תבל מי הוא העבד הרוכב על הסוס ומי הוא השר המושל האמיתי שנכלל בממשלתו ומלכותו בעצמו ית' אשר ימלוך לעולם ועד: וזה אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו הנ"ל (היינו בן העבד שרכב על הסוס) רמה בים כן יהי רצון בבי"א:

שייך למעשה של הבעל תפלה[עריכה]

מבואר מדברי אדמו"ר זצ"ל שהעשרה אנשים של המלך הם בחי' העשר ספירות וממילא מובן מזה אשר הגבור הוא כנגד מדת הגבורה והדין הוא בגבורותיו הקשות רוצה להחריב את העולם אם לא יכנעו לבם הערל לשוב בתשובה שלימה וכמבואר בהמעשה של הבע"ת אשר הגבור לא רצה רק הכנעה ואם לאו היה מחריבם וכן דיבר מזה פ"א מורינו הצדיק הר"ר נתן זצ"ל שזה הוא ענין מה שאחר הקללות שבתורת כהנים שהם ממדת גבורתו ודינו של הקב"ה נאמר או אז יכנע לבבם הערל, וזה שסיים הכתוב בסוף מלאכי הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא והשיב וכו' היינו שישובו בתשובה שלימה פן אבוא והכיתי את הארץ חרם היינו כנ"ל, אך הצדיקים בתפלותיהם הנוראות ממתיקים הדינים והם פועלים שיאריך אפו וירחיב להם זמן אולי ישובו וכמבואר בהמעשה הנ"ל אשר הבעל תפלה והממונ' על האוצרות פעלו אצל הגבור שירחיב זמן להמדינה שנפלה לתאוות ממון והשי"ת עזר בזכות תפלותיו של הבעל תפלה הכשר שנגמר גמר התיקון ונתתקנו כולם והנה ידוע מהמקובלים אשר תחיית המתים יהי' מבחי' מדת הגבורה שזה ענין מה שבברכת אתה גבור מזכירין תחיית המתים וזה שמבואר שם בסוף המעשה שאח"כ בגמר התיקון בא הגבור והוציא אותם מן החפירות והקברים שזה בחי' בפתחי את קברותיכם הנאמר על תחיית המתים ואז השליכו כולם אלילי כספם וזהבם וכל העולם יעסקו רק בתורה ותפלה ותשובה ומעשים טובים כן יהי רצון במהרה בימינו אמן:

ועיין בתיקונים תיקון ע' דוד שבעה מיני דהבא הוי בשערוי וכו' כלול כל גוונין וכו' ע"ש ותבין לענין השבעה שערות של זהב שיש בהם כל הגוונין של התינוק שלקח אותם הגבור גם מה שהכת שבחרו להם שמחה לתכלית קבלו עליהם האוהב נאמן למלך ע' בספר יקרא דשבתא על המעשה הזאת מבואר שם כי באמת השמחה דקדושה קדושה ומשולבת עם האהבה דקדושה בחי' ויעלצו בך אוהבי שמך וכו' ע"ש:

ראה גם[עריכה]