לדלג לתוכן

ריב"א על התורה/בראשית/מח

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

תבנית:ריב"א

ומולדתך אשר הולדת אחריהם. פרש"י אם תוליד עוד לא יהיו במנין בני אלא בתוך אפרים ומנשה יהיו נכללים ולא יהיה להם שם בשבטים לענין הנחלה ואע"פ שנחלקה הארץ לפי מנין גלגלותם כדכתי' לרב תרבה נחלתו וכל איש ואיש נטל בשוה חוץ מן הבכורות מ"מ לא נקראו שבטים אלא אלו. וקשי' לר"ת מאורליי' דמשמע שנחלקה הארץ לפי מנין גלגל' ובפ' יש נוחלין אמרי' דלשבטי' נחלק' הארץ והא דכתו' לרב תרבו נחלתו ר"ל לבית אב ואו' הרר"א שלפי מה שפי' רשב"ם בפר' יש נוחלין גבי לשבטים אתפלג ארעא ניחא שפי' וז"ל נתפלגה הארץ לי"ב שבטים שוים ואחר כך כל שבט ושבט מתחלק לפי אנשיו שהיו יוצאי מצרים או לפי באי הארץ למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה עכ"ל. והילכך מה שפי' רש"י שנתחלקה הארץ לפי מנין גלגלת לפי אנשיו וכל איש ואיש נטל בשוה ר"ל אחר שנתחלקה הארץ לי"ב שבטים כל שבט ושבט היה מתחלק לפי אנשיו וכל איש ואיש נטל חלקו בשוה חוץ מן הבכורות והנה אכתו' בפרש' פנחס דין חלוקת הארץ בע"ה:

ואני בבואי מפדן וגו' לפי שאמ' אחרי כן שמה קבר אברהם את שרה אשתו ושמה קברתי את לאה והיה ירא פן יאמר יוסף מדוע לא קברת שמה אמי לכך הקדים לומ' שמתה רחוק משם: ואקברה שם בדרך אפרת. פרש"י לא הולכתיה לבית לחם להכניסה לארץ וקשי' לחזקו' שהרי קבורת רחל היתה בארץ ישראל וצ"ע:

אשר נתן לי אלהים בזה. פרש"י שטר אירוסין ושטר כתובה ואמנם ת"א דיהב לי ה' הכא. משמע בזה כמו במקום הזה:

לא יוכל לראות. תימ' שהרי כתו' למעלה וירא ישראל את בני יוסף. ותירץ ר"ת שראה דמות אדם ולא ידע מי הוא:

שכל את ידיו. פרש"י כתרגו' אחכמינון לידוהי בדעת ובהשכל השכיל ידיו ומדעת כי יודע היה שמנשה הבכור ואעפ"כ לא שת ימינו עליו. וי"מ שכל את ידיו ונתכוון להשית ימינו על ראש אפרים אף כי מנשה הבכור. ודומה לו לה' אלהינו הרחמים והסליחות כי מרדנו בו. כלומר אף כי מרדנו בו. וקשי' דאמרינן כי משמש בד' לשונות אי דילמא אלא דהא ואין זה אחד מהם. ומה שכתו' לה' אלהינו הרחמים והסליחות כי מרדנו בו יש לפרשו דהא וכך פתרונו לכך לה' אלהינו לפי שמרדנו בו. ואם לא היה אז במדת הרחמים והיה דן אותנו כפי עונותינו לא היה לנו תקוה לכך צריך לנו שיהא בעל רחמים: שכל את ידיו וגו'. יעקב חשב שיוסף הביא מנשה הבכור לשמאלו לתתו לימין אביו לכך שכל את ידיו לתת ימינו על ראש אפרים. ואמר לו יוסף לא כן אבי כלומ' לא כן עשיתי כאשר דימיתי סבור אתה שהבאתי מנשה לימיני כדרך האנשים המנהיגים הבכור לימינם ונזדמן לשמאלם. ועל כן הפכת ידיך לשים ימינך על ראש הבכור ואני לא עשיתי כן אלא הבאתי לשמאלי להיות מזומן לימינך ועל חנם הפכת ידיך והשיב לו אביו ידעתי כי כן עשית כדברך אבל לכך הפכת את ידי כי אחיו הקטן יגדל ממנו והמפרש לא כן אבי כמו כן בנות צלפחד דוברות טועה חלילה ליוסף הצדיק שיאמר כן לאביו:

ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך. וא"ת הלא היה מטיל קנאה ביניהם כבר פרשתי לך הענין בפרשת מקץ: שכם פרש"י היא הבכורה שיטלו בניו ב' חלקים. וקשי' דאמרי' בפ"ק דברכות ותקרא שמו ראובן אמרה ראו מה בין בני לבן חמי שמכ' הבכור' וערע' עליה ובני לא מכר בכורתו ליוסף ולא די שלא ערער עליה אלא שביקש להצילו משמ' שנתנה בכורה ליוסף קודם מכירתו. ותירץ הרר"א שראובן היה יודע שעתיד יעקב אבינו ליתן בכורתו ליוסף שהרי נביא הוא. ואית' בתנחומא אפי' יעקב ובניו נביאים היו וחכמים וכו' עכ"ל וגם לאה היתה נביאה והיתה מדברת על העתיד ואית' בתנחומ' דאף האמהות נביאות היו: